שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הבלוג הצהוב

שוטה ארבלדזה פוטר ממכבי תל אביב: מאמן צפוי ואפרורי, אבל בסך הכל הש"ג

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שוטה ארבלדזה על הקווים
שוטה ארבלדזה. אין טעם להתעסק באיש ש"ג'ורדי רדף אחריו כל הקיץ"צילום: שרון בוקוב
תמיר כהן
תמיר כהן

בדיוק כמו אחרי כל אחד מששת השערים במחזור האחרון אשתקד, גם עם קבלת הפוש שבישר על הפרידה משוטה ארבלדזה שחררתי "ישששש" גדול. אך בדיוק כמו אחרי כל אחד מששת השערים ההם לרשת של אוהד לויטה ידעתי שזה לא באמת משנה, שזאת שמחה מוגזמת - בטח לא למה שנותר מהעונה. הטרגדיה היא שאחרי השישי לרשת של חיפה נותרו כמעט 30 דקות לשחק, הפעם יש לא פחות מעשרים מחזורים - חמישה חודשים - של "זה לא באמת משנה". של "זה לא רק מאוחר, זה בעיקר לא מספיק".

ביטוי לחולשתו העצומה של שוטה הוא שכעת, שעות לאחר "הסיכום על הפרידה" ממנו, נזכרים בערגה ומייחלים לבואו של מאמן כמו פאקו אייסטראן. שוטה הפך את הקוץ לפרח, את הבינוניות לתקווה מכביסטית. 36 המשחקים תחת שוטה, עשרת ההפסדים, 35 שערי החובה ו-61% ההצלחה הפכו מאמן אפור, משמים, שבלוני ומדכא להתגלמות האושר עבור רבים מאוהדי מכבי. עזבו את חרפת זניט, עזבו את שתי הנקודות מול שלוש האחרונות בטבלה, עזבו את ההפסדים המביכים לחיפה ובית"ר או את הפספוס בליגה האירופית – זה הכתם הכי גדול שצריך ללוות את שוטה: אוהדי מכבי מתגעגעים לפאקו אייסטראן. מעליב.  

סביר להניח שכל מאמן אחר היה במקום השני אחרי 16 מחזורים, אבל הסגל הזה – על כל המוגבלויות שלו – שווה יותר מפער שמונה נקודות אחרי שבאר שבע הורידה רגל מהגז, שווה יותר מאיומים בודדים למסגרת, שווה יותר מששת אלפים אוהדים ביציע. אבל את הסגל הזה צריך לנהל, בטח אחרי הטלטלות בקיץ בתחום ההנהגה והווינריות. ושוטה לא עשה את זה.

אחרי 36 משחקים המסקנה המתבקשת היא שהוא פשוט לא ידע איך. הוא לא הצליח לגעת בהם, לא הצליח לגרום להם לשחק בשבילו, לא הצליח ללמד אותם לעשות את מה שעשה הכי טוב – לכבוש שערים. האיש לא הצליח להשפיע על המשחק של מכבי כבר שבועות, יש שיאמרו חודשים. רק בשלושה משחקים קשים על הנייר שוטה הצליח לנצח (קאייראט, אלקמאר וקרית שמונה), בכל מקום שלמכבי היה פוטנציאל ליפול היא נפלה. הבעיה שהיא נפלה גם במקומות בהם היתה אמורה לשייט.

דור ומיכה ועדן בן בסט לאחר ההפסד בירושלים
דור ומיכה ועדן בן בסט לאחר ההפסד בירושלים. הסגל הזה – על כל המוגבלויות שלו – שווה יותר מפער שמונה נקודות אחרי שבאר שבע הורידה רגל מהגזצילום: שרון בוקוב

כשיכתבו את שמו של שוטה על הלוח, יקיפו אותו בעיגול ויבקשו להוציא קרני שמש עם אסוציאציות אחד הדברים הראשונים שיקפצו הוא "צפוי". שוטה היה צפוי כמו שמש בקיץ, כמו החמצה של נוסא מתיבת החמש, כמו ראיון זחוח של ברק בכר. אין אחד ביציע שלא ידע את המערך איתו יעלה, את ההרכב בסבירות של 90%, את דקות החילופים ואפילו את הבעות הפנים והדברים שיגיד למראיין שיפתח משפט ב"קואץ'" כאילו הוא עובד בבי-בי-סי. זה היה שוטה.

למאמנים בישראל יש מוטיבציה מיוחדת למשחקים מול מכבי, לא משנה כמה היא כבר לא מאיימת, כך ששיעורי הבית שלהם היו פשוטים מאוד. כך יצא שהבונקר של יובל נעים נראה כאילו הוא צריך להילמד באקדמיה של מוריניו; כך יצא שמאמן שכבר ארז מזוודות אוסף שלוש נקודות בטדי על חשבונו; כך יצא שאחרי משחקים של מכבי צריך לצפות בתקצירי שערים ביוטיוב כדי להבין שזה לא באמת כל כך קשה לכבוש שערים ושיש לא מעט קבוצות כדורגל שבאמת עושות את זה.

אבל הסיפור הוא לא שוטה, או פאקו, או פטר בוס. בסיפור יש נגיעות עלילה של עזיבת זהבי, המעבר לנתניה, להיעדר מנכ"ל או הנהגה בחדר הלבשה אבל זה עדיין לא המקור, לא מהות הבעיה. הסיפור הוא איש אחד. איש אחד שכבר לא באמת פה, שאולי מבלה בתל אביב, אולי חותם על ספרים בברצלונה, אולי איבד את המוג'ו, עוד בשנת אבל - יו ניים איט. האיש הזה הוא הסיפור. שוטה ארבלדזה לא היה צריך להמשיך לאמן במכבי, אבל מי שיביא את מחליפו לא צריך להיות ג'ורדי קרויף. מיטש גולדהאר עצר בש.ג. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ