אלון עידן
פלאשינג מדו
אלון עידן
פלאשינג מדו

כשרוצים להגחיך אוהדי טניס, מכוונים מצלמה לעבר הפנים שלהם ומתעדים את האופן שבו הן זזות מצד לצד בצורה מונוטונית לאורך שניות ארוכות. אחרי 20-30 שניות של פנים זזות, המטרה מושגת והרעיון מחלחל: הנה בני אדם משועממים, שמשום מה בוחרים להעביר שעות בבהייה בכדור שעובר מצד אחד של מגרש לצד אחר של מגרש.

טניס הוא אכן משחק מונוטוני. יש לו פוטנציאל שעמום גבוה, במיוחד כשהשחקנים שמשחקים אותו הם כאלה שניזונים מהיכולת להחזיק מתח לאורך זמן. כלומר: לא להשתעמם תוך כדי סיטואציה שמחייבת השתעממות. היכולת להחזיר עוד כדור ועוד כדור ועוד כדור, עד שהצד השני לא מסוגל לשאת יותר את המונוטוניות ולכן מנסה לגמור את הראלי בווינר, שמשמעותו האמיתית היא "די, אני לא מסוגל יותר עם הסיוט הזה" – היא יכולת המרכזית של הגדולים ביותר בטניס העולמי הנוכחי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ