סיפורו של פקח האו"ם רוג'ר פדרר באיצטדיון ארתור אש

אחרי שפירק מנשקו את מדען הטילים האטומיים הנודע כג'ון איזנר, ממשיך רוג'ר פדרר במסעו הלא ייאמן לעבר זכייה נוספת, אחרונה בהחלט. האויב הבא: צרפתי מגוחך בשם רישאר גאסקה, שעם כל הכבוד למנעד האמנותי שלו, מי הוא שיעמוד בדרכו של 18?

אלון עידן
שליח "הארץ" לפלאשינג מדו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון עידן
שליח "הארץ" לפלאשינג מדו

אם כן, המסע נמשך. 18 עדיין כאן. חי וחובט. הוא נראה בסדר גמור. נגד ההגשות העצומות שמכנות את עצמן "ג'ון איזנר" הוא בעיקר היה מרוכז מאוד. לא התעניין בכל ההמולה באיצטדיון ארתור אש. והיתה המולה. זה היה משחק לילה, המנה המרכזית של סוף שבוע Labor Day. אלפי אמריקאים לבושים היטב באו לטחון מטוגנים ולשלם 20 דולר על כוס של גריי־גוס (הרבה קרח, מעט נוזל). אה, כן, וגם לראות אגדת טניס משחקת נגד אחד משלהם. תהיתי במי הם יתמכו: באגדה או באמריקאי. הרי אמריקאים סוגדים לאגדות, אבל אמריקאים גם מעריצים אמריקאים. אם האגדה אמריקאית (קונורס־מקנרו־סאמפרס־אגאסי) — אז אין דיסוננס, הכל מושלם, האיצטדיון מתפוצץ מאהבה עצמית. אבל מה עושים כשיש פיצול, כשהאגדה מגיעה משווייץ והאמריקאי לא אגדתי בעליל? שורה תחתונה: רובם תמכו ב־18. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ