רון אטיאס נלחם בלי פחד בכל הקשיים, כל הדרך לאולימפיאדה

כמי שהתחרה מיד אחרי מות אביו, מנוסה לוחם הטאקוונדו בהתמודדויות לא פשוטות ("אני עדיין רוצה להצליח בשבילו, זה אחד הדברים הכי חזקים אצלי"). בשבת כלום לא עצר אותו בדרך לריו: "הלוואי שזה לא יהיה הרגע הכי מאושר, אלא המדליה האולימפית"

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לעתים די רחוקות, הישג ספורטיבי ראוי שזור בתוך סיפור אנושי יוצא דופן. כזה שאינו זקוק לכותרות בגופן בומבסטי או ליח"צנים שיארזו אותו בעטיפה עסיסית, אלא פשוט כותב את עצמו ומעורר השתאות. באביב 2011 התכונן רון אטיאס בן ה־16 לאליפות העולם הראשונה שלו בבוגרים, שהתקיימה בדרום קוריאה. באחד הלילות שקדמו לטיסה, אביו שמואל לקה בלבו ומת בגיל 45. אחרי לבטים רבים, החליט בנו לצאת בכל זאת למזרח הרחוק.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ