בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רון אטיאס נלחם בלי פחד בכל הקשיים, כל הדרך לאולימפיאדה

כמי שהתחרה מיד אחרי מות אביו, מנוסה לוחם הטאקוונדו בהתמודדויות לא פשוטות ("אני עדיין רוצה להצליח בשבילו, זה אחד הדברים הכי חזקים אצלי"). בשבת כלום לא עצר אותו בדרך לריו: "הלוואי שזה לא יהיה הרגע הכי מאושר, אלא המדליה האולימפית"

תגובות
רון אטיאס
ירון ויינברג

לעתים די רחוקות, הישג ספורטיבי ראוי שזור בתוך סיפור אנושי יוצא דופן. כזה שאינו זקוק לכותרות בגופן בומבסטי או ליח"צנים שיארזו אותו בעטיפה עסיסית, אלא פשוט כותב את עצמו ומעורר השתאות. באביב 2011 התכונן רון אטיאס בן ה־16 לאליפות העולם הראשונה שלו בבוגרים, שהתקיימה בדרום קוריאה. באחד הלילות שקדמו לטיסה, אביו שמואל לקה בלבו ומת בגיל 45. אחרי לבטים רבים, החליט בנו לצאת בכל זאת למזרח הרחוק. "אני רוצה להצליח למען אבא, הוא תמיד רצה שאתקדם", סיפר אטיאס בזמנו ל"ספורט הארץ". מי שטיפל באביו עד נשימותיו...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#