יום הזיכרון

מסעו של קובי ליאון מהמטען בלבנון לפודיום הפראלימפי

קובי ליאון היה בן 20 כאשר נפצע ואובחן כנכה מחזהו ומטה. אחרי שיקום מתיש החל את חייו בכיסא גלגלים, התרחק מספורט הנכים במחשבה כי "אני לא קשור אליהם". אופני היד הוציאו אותו ממשרדי ההייטק והכניסו טעם חדש לחייו: "זה היה הזמן לעשות משהו למען הנשמה"

אורי טלשיר
אורי טלשיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לפני ארבע שנים, בהופעת הבכורה שלו במשחקים הפראלימפיים, זינק קובי ליאון למירוץ נגד השעון. את קו הגמר בלונדון חצה בזמן השני באיכותו מבין כל הרוכבים באופני היד. המתכת הכסופה שבה זכה לא היתה רק המדליה הפראלימפית הראשונה שלו, אלא גם הפעם הראשונה שמשפחתו הגיע לצפות בו מתחרה. "הילדים שלי קפצו מעל הגדר ורצו אלי באמצע טקס הפודיום, בכיתי כמו תינוק", הוא נזכר, "היתה התרגשות כפולה וגדולה, תחושה של הגשמה אחרי עבודה קשה מאוד במשך שנים. זו היתה אחת הנקודות המשמעותיות בחיי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ