הכנסייה של הספורט הלבן מחפשת קדושים חדשים. האם דומיניק תים יהיה הנבחר?

למראה הגג העצום באיצטדיון ארתור אש, המאמינים חשים את אפסותם אל מול החוויה הפלאית. אבל מה עושים כשהאמונה מתרופפת והאייקונות המתווכות בין האל לאדם בדרך להניח את המחבט? מנסים למצוא את המתווכים הבאים

אלון עידן
שליח "הארץ" בפלאשינג מדו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון עידן
שליח "הארץ" בפלאשינג מדו

יש גג. לא סתם גג: גג ענק, מטורף, מפלצתי. צינורות מתכת עצומים חובקים אותו, משתבללים דרכו, תומכים בו, משתחווים לו. זרקורים עצומים תלויים עליו, מחכים בסבלנות לרגע שבו יבקשו מהם להאיר מלמעלה את האירוע המיסטי שנקרא "משחק טניס מרכזי בארתור אש". כשאתה מנסה ללכוד את כל העוצמה הזאת ומטה את ראשך לאחור בזווית של 180 מעלות, אתה מקבל את התחושה שאליה כיוונו כשבנו כנסיות עם תקרה גבוהה כל כך: כמה שאני קטן, כמה שאני עלוב, כמה שאני חסר משמעות. אתה מביט על הגג ואומר לעצמך: תראה איזו יצירה אדירה הרימו בני האדם עבור משחק הטניס! כנראה שהטניס הוא אכן האלוהים; ואת הטניס ראוי לעבוד, ולהלל, ולשבח; ועבור הטניס ראוי להקים אנדרטאות מופלאות שכאלה. ואני? אני בסך הכל המאמין. וכמוני יש עוד 25 אלף רק בכנסייה הזאת. ועוד אלפים בכנסיות הקטנות ליד. ועוד מאות מיליוני מאמינים בבית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ