כוכבי הטניס נוטשים את גביעי הדייויס והפדרציה, הקהל נוהר אחריהם

שלבי הנוק-אאוט פרושים על פני כל השנה ונופלים לרוב אחרי טורניר גדול ועבור השחקנים יש חשיבות גדולה יותר להצלחות יחידניות בטורנירים רגילים ובגראנד סלאמים. האם אפשר להציל את טניס הנבחרות?

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר
אמיר ענבר

כמה מכם יודעים אילו נבחרות יתמודדו בגמר גביע דייויס שייפתח מחר (שישי)? בעצם, כמה מכם בכלל מודעים לכך שגמר גביע דייויס ייפתח ביום שישי? או שצ'כיה זכתה בשבוע שעבר בגביע הפדרציה בפעם החמישית בשש שנים? עבור התאחדות הטניס הבינלאומית (ITF), התשובה כבר ברורה: לא מספיק אנשים יודעים.

כבר 116 שנים, מאז יוסד ב-1900, מהווה גביע דייויס המפעל הבכיר בענף לנבחרות גברים. גביע הפדרציה, ינוקא שנוצר ב-1963, מספק לנשים את אותה טעימה מחוויה קבוצתית ולאומית שלרוב נעדרת מטניס. אלא שעם חלוף השנים, התברר כי שחקנים ושחקניות פיתחו טעם אחר. עבורם יש חשיבות גדולה יותר, הרבה יותר, להצלחות היחידניות בטורנירים רגילים ובגראנד סלאמים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ