טור דה פראנס: האנשים שעבורם המירוץ הוא רק תירוץ

הם מטפסים לפסגות ההרים, מתחפשים לבעלי חיים, מציירים על הכביש ומחכים ימים שלמים לרגע בו הרוכבים יחלפו על פניהם. לפעמים, התחרות היא בסך הכל דרך טובה להגיע לטלוויזיה

אנדרו קה, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אנדרו קה, ניו יורק טיימס

גבר לבן שיער רוקד עירום כביום היוולדו באמצעו של כביש הררי. גופו צרוב השמש נע באופן מגושם לצלילי מוזיקת פופ הבוקעת מרמקולים. הניסיון שלו להסתיר ביד אחת את מבושיו תוך כדי ריקוד לא ממש מצליח. חבריו צוחקים ומכסים את עיניהם. מאחוריהם תלויה כרזת גדולה באורך של כשישה מטרים: "יחי הטור דה פראנס". כל זה קרה ביום ראשון במונט דו שאט, 24 שעות לפני שרוכבי הטור עלו לפסגת ההר על הדרך הצרה והתלולה הזו. כשהגיעו הרוכבים, החגיגה כבר היתה בשיאה. למומחי רכיבת האופניים, הדרכים ההרריות באלפים מספקות את נקודת התצפית האופטימלית למירוצים. ברכיבת מישור על כביש, הרוכבים חולפים על פניהם בשובל ארוך ודק במהירות גדולה. בטיפוסים, לעומת זאת, הם נעים באיטיות, לעתים כמעט מזדחלים, והאוהדים מדברים איתם, נוגעים בהם ואו רצים לצדם. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ