לוחם אימתני? ג'וזף פארקר הוא בסך הכל ילד של אמא

ג'וזף פארקר איננו סיפור האיגרוף הקלאסי על בחור שגדל בבית הרוס. בין רצונו לשמור על כבוד כולם למאבקו במשקל, יפגוש בשבת את אנתוני ג'ושוע באליפות העולם במשקל כבד

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

כמו הרבה אמהות, גם סאלה פארקר לא אהבה לראות את בנה הופך למתאגרף. בפעמים הראשונות בהן נכנס לזירה כבן עשרה, היא ישבה בסמוך ורצתה לבכות בכל עת שספג מהלומה. היא ניסתה להסיטו לענפים אחרים, רושמת אותו לחוגי כדורסל, טניס וכדורעף וקונה לו מחבטי גולף משומשים, וכשלה. דווקא אחד מהקרבות הקשים יותר נתן לה תקווה, כשסיים מובס ועם אף מדמם. "תתרכז בלימודים", הציעה לו. לנער, שהודה כי לא התכונן כמו שצריך, היו מחשבות אחרות לחלוטין. אמו נכנעה בנוקאאוט: איגרוף, הבינה, יהיה המסלול שלו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ