איך הפך הג'ודו לספורט הלאומי של ישראל? דרך המזרן

ספק המדליות מספר 1 של ישראל היה רחוק מלהיות כזה, עד שהגיעו יעל ארד ואורן סמדג'ה. ההישג האולימפי שלהם סלל את הדרך אל הפודיום עבור ג'ודוקא ישראלים אחרים, הביאה המוני ילדים אל האולמות ובישרה גם מהפכה בניהול הענף. כך הגענו מהסתפקות בבינוניות לאירוח אליפות אירופה בתל אביב

איתמר קציר
איתמר קציר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר קציר
איתמר קציר

חישבו רגע על היום שאחרי אליפות אירופה בג'ודו שנערכת זה עתה בישראל. מה היתה התחושה אם המשלחת הישראלית היתה יוצאת ממנה בלי אף מדליה? אכזבה עצומה, כמובן. גם אם ישיגו הג'ודוקא הישראלים מדליה אחת יהיו מי שיראו את זה כאי-מיצוי של הפוטנציאל, ואולי בצדק. בכל זאת, מדובר ב"ספורט הלאומי" שלנו, ספק המדליות מספר 1, עם חמש מדליות אולימפיות. ישראל כיום היא מהמדינות החזקות בג'ודו האירופי - גדולה מספיק כדי לארח אליפות אירופה, ולפי המגעים המתקדמים המתנהלים בימים אלה, אולי גם טורנירים גדולים יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ