עולה לרשת

ההר ששמו נדאל שוב ניצח את כל הסיזיפוסים שניסו אותו

כמו סיזיפוס שדוחף את האבן במעלה ההר, יודע שהיא תתגלגל חזרה כשיגיע לפסגה, כך ידעו יריביו של רפאל נדאל ברולאן גארוס שאין להם סיכוי. אולי הם לפחות נהנים מעצם הטיפוס. וגם: סימונה האלפ בחרה בדרך שונה, ניצחה, ועכשיו היא נמצא בצומת חדש

איתמר קציר
איתמר קציר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר קציר
איתמר קציר

1. זה היה נראה לפעמים קל מדי, כאילו כל שאר השחקנים משתתפים לפרוטוקול בלבד. כאילו להגיע לגמר זה הגביע האמיתי. כאילו יש טניס חימר, ויש את הטניס שלו. הרי אין אף מטאדור שמסוגל לעצור את השור. לא כשהוא רואה משטח אדום.

כל שחקן - שלא היה רפאל נדאל - בטורניר הזה, נדמה לסיזיפוס הדוחף את האבן במעלה ההר, אפילו שהוא יודע שהיא תתגלגל שוב מטה. סיזיפוס הזה, כפי שתיאר אותו אלבר קאמי, יודע שהאבן אף פעם לא תגיע לראש ההר; הוא מודע לגורלו האכזר, לכך שנגזר עליו לדחוף את האבן לנצח, ושלנצח היא תיפול. אך הוא מסתפק בעצם הדחיפה, הוא מאושר מעצם הדחיפה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ