בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עולה לרשת

ההר ששמו נדאל שוב ניצח את כל הסיזיפוסים שניסו אותו

כמו סיזיפוס שדוחף את האבן במעלה ההר, יודע שהיא תתגלגל חזרה כשיגיע לפסגה, כך ידעו יריביו של רפאל נדאל ברולאן גארוס שאין להם סיכוי. אולי הם לפחות נהנים מעצם הטיפוס. וגם: סימונה האלפ בחרה בדרך שונה, ניצחה, ועכשיו היא נמצא בצומת חדש

2תגובות
רפאל נדאל עם הגביע
CHRISTOPHE ARCHAMBAULT/אי־א

1. זה היה נראה לפעמים קל מדי, כאילו כל שאר השחקנים משתתפים לפרוטוקול בלבד. כאילו להגיע לגמר זה הגביע האמיתי. כאילו יש טניס חימר, ויש את הטניס שלו. הרי אין אף מטאדור שמסוגל לעצור את השור. לא כשהוא רואה משטח אדום. כל שחקן - שלא היה רפאל נדאל - בטורניר הזה, נדמה לסיזיפוס הדוחף את האבן במעלה ההר, אפילו שהוא יודע שהיא תתגלגל שוב מטה. סיזיפוס הזה, כפי שתיאר אותו אלבר קאמי, יודע שהאבן אף פעם לא תגיע לראש ההר; הוא מודע לגורלו האכזר, לכך שנגזר עליו לדחוף את האבן לנצח, ושלנצח היא תיפול. אך הוא מסתפק בעצם...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#