פרשנות

כבר 11 שנה שאנחנו בסיוט של פדרר ובכל חלום הסיפור אחר. רק שייגמר כבר

קיוויתי שזה יהיה אחרת, אבל מבנה החלום היה דומה מדי לסיוטים האלה. יציעים מפוצצים בארתור אש, כל האפקטים הנלווים והמתוקתקים ותחושה של "משחק לפרוטוקול". נחזה במופע טניס פדררי קליל ולגמר יימכרו כרטיסים ב-50 אלף דולר. ואז התעוררתי

אלון עידן
ניו יורק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
ניו יורק

זה היה כמו בחלומות האלה, הנוראיים, המיוזעים, הלא נגמרים, שבהם אתה מנסה לעשות איזושהי פעולה קטנה, פשוטה, יומיומית, ולא מצליח. לטפס במדרגות, לרוץ, להגיע לאיזשהו מקום, עניינים שבשגרה - אבל לא, משהו לא מאפשר לך. ובשלב מסוים, כשהדפוס חוזר על עצמו שוב ושוב, החלום הופך לסיוט. סיוט על חוסר יכולת, על חוסר מסוגלות. החלום כמו צועק באוזנייך: אתה לא מסוגל! אתה לא מסוגל! אתה לא מסוגל! מתי כבר תבין שאתה לא מסוגל? ורק אחרי שאתה מקבל עלייך את הדין - כן חלום, אני באמת לא מסוגל, רק תשחרר אותי כבר, אני לא יכול יותר! - רק אז אתה מתעורר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ