"במשך 30 שנה האמנתי שהגוף הנכה שלי לא שווה כלום. אני לא מאמינה שזה קורה עכשיו"

יוליה צ'רנוי אומרת שבישראל משתמשים בקלות יתרה במלה "קשה", וכשנחשפים לסיפור חייה - קל להבין מדוע. כילדה נכה לאם מתוסכלת, כתלמידה בפנימייה סובייטית, כעולה חדשה שמנסה לשרוד, צ'רנוי בת ה-41 למדה איך "להילחם בשדים" ולהפוך לספורטאית אולימפית שמזכירה יותר גיבורת-על

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוליה צ'רנוי. לא מתנצלת על עברה
יוליה צ'רנוי. לא מתנצלת על עברהצילום: מיכאל צור
איתמר קציר
איתמר קציר
איתמר קציר
איתמר קציר

השיחה עם יוליה צ'רנוי אמנם אורכת שעה, אבל מרגישה כמו שתי דקות או שלושה ימים בעת ובעונה אחת. בזה אחר זה היא יורה סיפורים בלתי נתפסים, כמעט בלי הפסקה - על הקריירה שלה כספורטאית פראלימפית; על הילדות עם שיתוק מוחין בברית המועצות; על הגילוי העצמי שבספורט. צ'רנוי לא מאפשרת לאבד ריכוז לשנייה. "אבל אל תגיד שהיה ריאיון טוב, כי אני שונאת להתראיין", היא מבקשת בסיום השיחה. מה לעשות, יהיה קשה להסתיר את זה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ