סימון ביילס ומייקל פלפס עברו ילדות טראומטית. בלעדיה, אולי לא הייתם שומעים עליהם

מחקרים מצאו כי לטראומות מהילדות עשויות להיות השפעה המבדילה בין אלה המגיעים לפסגה העולמית ואלו שלא. אותו משהו שדוחף אותם מעבר לכל גבולות ההיגיון. "אדם לגמרי מאושר לא ינצח בטור דה פראנס", מסביר ספורטאי עבר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ביילס באליפות העולם בהתעמלות בשטוטגרט, ב-2019. נשלחה למשפחת אומנה וחשה שאיש לא באמת מתעניין בה
ביילס באליפות העולם בהתעמלות בשטוטגרט, ב-2019. נשלחה למשפחת אומנה וחשה שאיש לא באמת מתעניין בהצילום: LIONEL BONAVENTURE - AFP
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

למולי איסטרלין, רופאת ילדים מלוס אנג'לס וחוקרת באוניברסיטת UCLA, יש המלצה לקולגות שנתקלים בצעירים הסובלים מטראומה: הפנו אותם לספורט קבוצתי. "משהו באווירה הקבוצתית מספק תמיכה פסיכולוגית", היא אמרה ל"ניו יורק טיימס".

דבריה מבוססים על מחקר שביצעה יחד עם שותפים ופורסם בשנה שעברה ב-"JAMA Pediatrics". במסגרתו נבדקו כ-5,000 בני נוער, שבשנים 1994 ו-1995 - כשהם בכיתה ז' עד י"ב - נשאלו אם הם לוקחים חלק בספורט קבוצתי או מתכוונים לעשות זאת. ב-2008, אותם צעירים, שהפכו לאנשים בוגרים, נשאלו אם אובחנו כסובלים מדיכאון או חרדה או אם חוו תסמינים. הממצאים היו שילדים שלקחו חלק בספורט קבוצתי - בלי קשר לאורך או לאינטנסיביות של הדבר - היו בעלי סיכוי נמוך משמעותית להיות מאובחנים בבגרותם עם תסמיני דיכאון וחרדה. פעילויות אחרות, כחוגי דרמה ומוזיקה, לא סיפקו הגנה דומה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ