בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לא חשבתי שאשאר כאן הרבה זמן"

אנה לוקנובה הגיעה ארצה מבולגריה כדי לשחק כדורעף, ולמרת קשיי התאקלמות, הפכה לישראלית לכל דבר. מאז שונה שמה לאנה פרחי, ובשבת היא תוביל את הנבחרת בפתיחת אליפות אירופה

תגובות

בבית משפחת לוקנובה בעיר הבולגרית וראצה לא ידעו איך להתמודד עם אנה, בתם הצעירה והחריגה. אמא אנקה, שחקנית כדורעף בדימוס, היתה מורה לספורט בבית הספר המקומי, ונדהמה לראות שדווקא בתה ממעטת להופיע לשיעורים. בניגוד לאחותה הבכורה, פולי, שהמשיכה את השושלת ליד הרשת, אנה התחברה יותר לעיצוב ולאופנה. הצמיחה המהירה שלה בגיל 11 גררה כאבי רגליים ומנעה את הסיכוי הקטן שתשנה את דעתה, אולם תוך ארבע שנים, כאשר המשפחה עברה לסופיה ותהליך הגדילה הסתיים, אף אחד כבר לא התעניין בהעדפותיה האישיות.

"היה שם מועדון כדורעף גדול, ואמא, שאימנה את הילדות, הכניסה אותי בכוח. לא היתה לי ברירה", מחייכת אנה, "בשבוע הראשון הבנות האחרות צחקו עלי שאני לא מסתדרת עם הכדור, אבל זה נתן לי אמביציה לעבור אותן ברמה. אמא היתה המאמנת, אז הרגשתי שיש עלי אחריות. תוך זמן קצר ממש נדלקתי ומאז לא יצאתי מהאולם. היה לי כישרון, ניתור וכמובן גנטיקה טובה משני הורים גבוהים. תוך שנה טסתי עם נבחרת הנוער לאליפות אירופה עד גיל 17".

היכולת של אנה הובילה אותה לשווייץ, שם פגשה את פולי, שהגיעה עם מכבי רעננה למשחק אימון מול קבוצה מקומית אחרת. המאמן ישראל אשר רצה להתחזק בשחקנית זרה נוספת, ושיכנע את אנה בת ה-21 להגיע לישראל. "ראיתי שהרמה לא משהו", היא נזכרת בימים הראשונים, "היה בלגן וההתנהלות לא היתה מקצועית. קיבלתי שוק ושקלתי לעזוב, אבל אהבתי את האווירה".

נמרוד גליקמן

ייתכן שעבור ספורטאים אחרים מדובר בגורם שולי, אבל לצעירה מבולגריה היתה השקפת עולם שונה, שגרמה לה להישאר למרות פערי האיכות וקשיי השפה. "אף פעם לא רציתי להיות שחקנית כדורעף נטו ותמיד הסתכלתי על החיים הפרטיים שלי", היא מחדדת, "בהתחלה לא רציתי ללמוד עברית כי לא חשבתי שאשאר כאן הרבה זמן, אבל ביני לבין השחקניות נוצרה חברות מיוחדת. המשפחה תמיד היתה חשובה בעיני, ורציתי לשחק שוב יחד עם פולי. אולי זו היתה טעות מקצועית, אבל אמרתי לעצמי שהפן האישי מעל לכל".

לאחר מספר חודשי הסתגלות, פגשה אנה את בעלה הראשון וידעה שמצאה את מקומה. לבולגריה חזרה רק כדי לסיים את התואר בחינוך גופני, ובמקביל למדה קרוא וכתוב בבית ספר יהודי. אחרי שנתיים כשחקנית זרה קיבלה אזרחות ישראלית. לימים התגרשה והכירה את תומר פרחי, שהיה המעסה של פולי והפך לבעלה השני.

"כמו בגיל 17"

תצלום: נמרוד גליקמן

ב-2007 החלה הרפורמה בנבחרת הנשים של ישראל בניצוחו של אריה זלינגר. פרחי (31) היתה חלק בלתי נפרד מהפרויקט, אבל האיגוד האירופי גזר עליה שנתיים של צינון עד שתוכל לייצג את ישראל גם במשחקים רשמיים. "זה היה מאוד קשה", היא נזכרת, "באימונים הייתי בשישייה הפותחת ואז, ברגעים החשובים, לא יכולתי לשחק ולתרום מהאדרנלין שהיה בי. לא מצאתי את עצמי והייתי בדרך ללא מוצא".

בזמן ההסגר הבינלאומי שנכפה עליה ואחרי מחנה אימונים של שבועיים ביפאן, קיבלה פרחי החלטה משמעותית. "השחקניות היפאניות נראו כמו רובוטיות, לא התחברתי למנטליות הזו וזה עשה לי חשק להתבונן שוב בחיי הפרטיים", היא חוזרת למנטרה, "הרבה שחקניות לא מביאות ילדים ואפילו לא מתחתנות, אבל אני לא כזו. הייתי כבר בת 29, ידעתי שהקריירה נגמרת בשלב מסוים ורציתי ללדת".

פרחי נכנסה להריון וגילתה את עצמה מחדש. "ניקיתי את הראש ולא התעסקתי בספורט. עבדתי כמוכרת בחנות בגדים וזה היה מדהים, כי שילבתי בין אופנה לתקשורת עם אנשים", היא מצחקקת, "אחרי כל הנסיעות והאימונים שמנעו ממני לתת את כל תשומת הלב למשפחה, פתאום ראיתי שאני אישה - כזו שמבשלת ומחכה לבעלי שיחזור הביתה".

באוקטובר האחרון, אחרי שישה חודשים במחיצת בנה, שבה פרחי לאימוני הנבחרת האינטנסיביים. התא המשפחתי שהתרחב, פקיעת תוקפו של ההסגר והעלייה הטרייה של חברותיה לאליפות אירופה, נתנו לה את הדלק לשוב לכושר. "היה לי תיאבון עצום", משתפת חוסמת האמצע, שלא מפסיקה לחייך גם בשיא הלחץ. "אני מאוד חיובית, מאמינה באנרגיות טובות, אוהבת לעשות שטויות ולהתבדח במגרש כדי לתת דרייב לקבוצה ולצאת ממצבים קשים. תמיד הייתי מאוד אמוציונלית, אבל כאמא הפכתי ליותר אחראית".

מחר, 14 שנה אחרי אליפות הנוער במדי בולגריה, תוביל פרחי את הנבחרת הישראלית באליפות אירופה לבוגרות. "זה הרגע הגדול בקריירה שלי, אבל אני לא לחוצה ומצפה לחגיגה, כמו בגיל 17 - עם המון קהל ופרפרים בבטן כשעולים לחימום. זה משהו גדול, למרות שהרבה אנשים בישראל לא מבינים את זה. בארץ יש עלינו הרבה לחץ, אנחנו סופגות ביקורת מכל כיוון והכדורעף הוא ענף שולי. אני מסתובבת ברחוב ושואלים אם אני כדורסלנית. כשאני עונה ‘כדורעף', מסתכלים עלי בזלזול. רק המשפחה והאנשים הקרובים יודעים איזה מחיר כבד אנחנו משלמות. יש אמהות שפספסו את היום הראשון של ילדיהן בבית הספר. אחרי שבועיים בחו"ל, באתי לקחת את בני מסבתא שלו והוא לא רצה לבוא אלי, בכה לי בין הידיים כאילו אני זרה. אתה יודע איזו הרגשה זו? אבל אנחנו נשארות חזקות וממשיכות".

"עכשיו הדובדבן"

פרחי, שחושבת לנהל בעתיד חדר כושר, לא מתכוונת לשחק עוד הרבה זמן. החיים, כבר הבנתם, חשובים לה הרבה יותר. בעונה הקרובה תעבור עם בעלה ועם בנה שון לאזרבייג'אן כדי לטעום מהליגה המקומית ("אני קצת מבוזבזת בליגה הישראלית"), אבל לטורניר בסרביה תגיע עם החיוך, שמחת החיים והתשוקה לניצחון.

"אני אומרת לאמא תודה גדולה על שהכריחה אותי לשחק", היא מתרפקת, "הרבה פעמים רציתי כבר לזרוק את הנעליים, אבל היא תמיד תמכה בי וידעה שיש לי את זה. אני ממש גאה במה שהנבחרת עשתה עד כה. נצטרך לתת פייט ולא יהיה לנו קל באליפות, אבל עבור כל הבנות בפרויקט אלו היו ארבע השנים הכי קשות והכי טובות בחיים. עכשיו הגיע הדובדבן".

לו"ז האליפות

ישראל - פולין, שבת, 17:00

ישראל - רומניה, ראשון, 20:00

ישראל - צ'כיה, שני, 17:00

* כל המשחקים ייערכו בזרניאנין, סרביה

השיטה

16 הנבחרות מחולקות לארבעה בתים. הראשונה בכל בית תעפיל אוטומטית לרבע הגמר. הנבחרות שיסיימו במקומות 2 ו-3 יעפילו לשלב ההצלבה. ארבע המנצחות בשלב ההצלבה יפגשו ברבע הגמר את ארבע המנצחות של הבתים המוקדמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#