בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המגיש שסוחב את דטרויט על הגב

הוא יושב לבד בפינת חדר ההלבשה, ובין שיר אחד של רד הוט צ'ילי פפרס לאחר, ממלמל "היום אף שחקן לא ישיג מולי אפילו חבטה אחת". ואז עולה ג'סטין ורלאנדר למגרש, יורה כדורים ב-160 קמ"ש ומקרב את דטרויט הבינונית לעונה נדירה

תגובות

בייסבול | פתיחת פלייאוף ה-MLB | שישי, 30.9

ג'ים ליילנד הוא אדם שאפשר לפגוש רק על ספסל של קבוצת בייסבול, בין מחבטים זרוקים ועטיפות ריקות של מסטיקים. הוא, איך לומר זאת בעדינות - מוזר. על אף שנולד בשיאה של מלחמה העולם השנייה, נדמה ליילנד לעתים, כשהוא פורץ בחמת זעם לעבר המגרש כדי לנהל ויכוח נוסף עם שופט (שיסתיים שוב בהרחקה), כילד הכלוא בגוף קטן ומזדקן. נמוך קומה ותזזיתי, רק השפם הלבן והמוקפד - אליבי לשנותיו ולניסיונו - וטבעת האליפות שהשיג כמאמן פלורידה ב-1997, מעידים כי עשה משהו בחייו פרט לקריאות תיגר תכופות על סמכותם של השופטים ועישון סיגריות מרלבורו אדום בשרשרת.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

בתחילת ספטמבר השיג את ניצחונו ה-500 כמאמן דטרויט טייגרס, אליה הצטרף בשנת 2006 בגיל 62, לאחר הפסקה בת שבע שנים מאימון. כשנדרש לכך בחדר ההלבשה, ביקש ליילנד הנרגש להפנות זרקור לאחראי הבולט להישג. כאלוף הטרי של בית המרכז של האמריקן ליג, היו למאמן שחקנים רבים להודות להם: הראשון היה אוסטין ג'קסון.

אי–פי

בדיחה שסיפר עוזרו האישי של טיי קוב בסרט בגילומו של טומי לי ג'ונס ("הוא כל כך מהיר עד שפעם, בעודו בדרכו לבסיס השני, נפגע מהכדור אותו חבט"), מתאימה לתאר את כישרונו של שחקן השדה החיצון. 22 גניבות הבסיס שלו עושות לפעמים, בעונה ארוכה המוכרעת לא פעם על חודו של מהלך, את כל ההבדל.

עזרו לליילנד גם עצבי הברזל של מיגל קבררה, יליד ונצואלה שהחזיק מחבט עוד לפני שלמד ללכת, ולא הזיקו גם יכולות החבטה הסולידיות של ג'וני פראלטה, ויקטור מרטינס ואלכס אווילה, אבל כשהטייגרס ניצבים בפתחה של הופעה ראשונה בפלייאוף מאז 2006, ברור למאמן מי ראוי לקרדיט מיוחד גם עבור הצלחתו. "500 ניצחונות, זה נכון", אומר ליילנד, "אבל צריך לזכור ש-104 מתוכם השיג עבורי ג'סטין ורלאנדר".

ורלאנדר בן ה-29, המגיש הבכיר של הטייגרס ומועמד מוביל להפוך למגיש הראשון מאז 1992 שזוכה בתואר ה-MVP של העונה, מחזיק במאזן של 24 ניצחונות וחמישה הפסדים בלבד, נתון כמעט אגדי. משהו שנראה כאילו הועתק מקורות החיים של ענקים דוגמת סנדי קופקס ונולאן ריאן.

ורלאנדר, שידוע בעוצמת הזריקה המפלצתית שלו ("אם ירצה, הוא יכול לזרוק מאה פעמים במשחק בעוצמה של למעלה מ-160 קמ"ש", העיד אווילה, התופס הראשי של הקבוצה) גם ביחס למועדון מצומצם של בני אדם שמשגרים כדור במהירות של למעלה מ-150 קמ"ש כעניין של מה בכך, הוא המפתח של הטייגרס לקראת הפלייאוף.

אם ימשיך להפגין שליטה מלאה בחמש הגשות שונות - בין המהירה שבהן ל"אטית" והטריקית, מפרידים למעלה מ-30 קמ"ש - זה עשוי להיגמר באליפות ראשונה מאז 1984. משחק הגשה מנצח משחקים, קובעת אמרה ידועה, והאס של הטייגרס, שניצח לפחות 17 משחקים בחמש מתוך שש עונותיו המלאות ב-MLB, יודע לנצח משחקים יותר טוב מכל אחד אחר.

מכונת הקצב

בפראפרזה על אמירתו של מאמן הפוטבול פופ וורנר - "תנו לי 11 מתקלים טובים ואני אנצח אפילו בלי התקפה" - הפכה, במובן מסוים, עלייתו של ורלאנדר לתלולית המגיש ערובה לניצחון עבור קבוצה נעדרת כלים התקפיים יוצאי דופן. יריביו הגדולים, סי.סי סבאתיה מהיאנקיס וריי האלאדיי מפילדלפיה, עם 19 ו-18 ניצחונות (בהתאמה), נהנים מעזרתם של חובטים באיכות שוורלאנדר יכול רק לחלום עליה.

להבדיל מרבים אחרים, שמנצחים משחקים לא מעטים בשל איכות משחק ההתקפה של הקבוצה ופחות בשל יכולתם, ממוצע הריצות הנמוך הנרשם לחובתו של ורלאנדר (2.4) מוריד מלכתחילה את הלחץ מעל כתפיהם של החובטים, והופך את המשחקים בהגשתו לדו קרב מתיש בו המגיש הוא זה שמכתיב את הקצב.

ורלאנדר אכן אוהב קצב. בשעות שלפני משחקים הוא מתבודד עם האוזניות שלראשו באחת מפינות חדר ההלבשה, ובין שיר אחד של רד הוט צ'ילי פפרס לאחר, מדקלם מספר משפטים. "אני אומר לעצמי שהיום אף שחקן לא ישיג מולי אפילו חבטה אחת", סיפר פעם. פעמיים בקריירה הגיע להישג הנדיר. ליילנד יכול לחיות עם פיצ'ר שמדבר לעצמו.

אלא שעל אף 12 הניצחונות הרצופים שהשיגו הטייגרס במהלך ספטמבר (הרצף ארוך ביותר של הקבוצה מאז 1934), עולים לא מעט סימני שאלה סביב יכולתה של הקבוצה להמשיך את הכושר הטוב גם מול קבוצות חזקות יותר מקליוולנד ושיקגו הבינוניות, עליהן נדרשה לגבור כדי לזכות בראשות הבית.

היעדרו של מחץ התקפי עלול לעלות ביוקר במקרה בו משהו במשחק ההגשה של הקבוצה לא יזרום. הגשות גרועות עלולות להכניס קבוצה לבור ששום מחבט, בטח לא זה של הטייגרס, יצליח להוציא. אם היו לליילנד חמישה כמו ורלאנדר ברוטציה, יכול היה לישון בשקט או פשוט להמשיך לייצר מהומות ולירוק טבק על רצפת השוחה ממנה הוא מנהל את המשחק. אלא שחמישה כמו ורלאנדר אין בכל הליגה. עבור כל שחקן האוחז במחבט ולא בכדור, גם אחד זה יותר מדי.

הדרמה שבסיומה נותרה בוסטון בחוץ

בסיומה של דרמה ענקית ביום המשחקים האחרון, נקבע כי טמפה ביי וסנט לואיס הן קבוצות הווילד קארד שיופיעו בפלייאוף. טמפה ביי מחקה פיגור בן 7 ריצות מול היאנקיז, השוותה עם שתי פסילות באינינג התשיעי וגררה את המשחק להארכה. בוסטון, מנגד, שכבר הוליכה על הרייז ב-9 משחקים בתחילת החודש, שמטה יתרון 2-3 באינינג האחרון בבולטימור, הפסידה 4-3, וכל שנותר לה הוא לקוות שהיאנקיז יתעשתו, ינצחו, ויקבעו משחק מכריע על המקום בפלייאוף בינם לבין טמפה ביי. אלא שדקות ספורות לאחר ההפסד בבולטימור, חבט אוון לונגוריה הום ראן מנצח וקבע 7-8 לטמפה ביי. בוסטון, מי שנחשבה בתחילת העונה לפייבוריטית לזכיה, לא מגיעה אפילו לפלייאוף.

סנט לואיס, שמחקה גם היא פיגור גדול כדי להתייצב ליום המשחקים האחרון בשוויון מוחלט מול אטלנטה, ניצחה בקלילות 0-8 ביוסטון והמתינה לתוצאה מאטלנטה, שם אירחו הברייבס את פילדלפיה. אטלנטה לא הצליחה לשמור על היתרון, נכנסה להארכה, שם איבדה אותו, לא לפני האינינג ה-13 ועמו את המקום בפלייאוף.

באמריקן ליג:
ניו יורק יאנקיז - דטרויט טייגרס
טקסס - טמפה ביי

בנשיונל ליג:
פילדלפיה - סנט לואיס
מילווקי - אריזונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#