בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממקדונלד'ס לאליפות העולם

בדרך למדליית הזהב באליפות העולם ב-400 מטר משוכות, התמודד דיי גרין עם מחלת אפילפסיה ומצוקה כלכלית, שאילצה אותו להעביר שלוש שנים בחלון דרייב-אין של מקדונלד'ס. כעת הוא כבר נחשב לאחד האתלטים הגדולים בהיסטוריה של בריטניה

תגובות

"ביליתי זמן מה בתור לצדקה, אתה מתרגל לזה", אומר דיי גרין שעה שהוא נזכר בהיסטוריה לא כל כך רחוקה של קשיים וצרות. אלוף העולם בריצת 400 מטר משוכות, שבעבר עבד במקדונלד'ס כדי להשלים את הכנסתו העלובה כאתלט, התגבר גם על אפילפסיה ועל הרבה ספקות לפני שחייו התהפכו. "אחרי זמן מה אתה לא רוצה לחיות כך. אתה לא יכול, אם יש לך שאיפות להפוך לאתלט ברמה גבוהה. את הכסף המועט שהיה לי השקעתי במזון, כי לא הייתי מוכן לאכול מדי יום שעועית על טוסט".

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

באליפות העולם בדגו בסוף אוגוסט הפגין גרין קור רוח מרשים ונחישות, כדי לגבור על חבורה יריבה שכללה חמישה גברים בעלי תוצאות טובות ממנו השנה. למרות זאת, הניצחון לא היה חריג עבור הרץ בן ה-25. למעשה, מדליית זהב באולימפיאדת לונדון תשלים את הסט של אלוף אירופה, אלוף משחקי חבר העמים ואלוף העולם. אז, בהחלט אפשר יהיה לשאול אם מדובר באחד מהאתלטים הבריטים הגדולים בהיסטוריה, במיוחד כשבוחנים את המכשולים שניצבו בדרכו.

אי-פי

בעבר היה גרין סטודנט טיפוסי בקרדיף שחי על הלוואות, אבל ב-2008 החמירו קשייו, לאחר שנכשל בהעפלה לאולימפיאדת בייג'ין. לאכזבה נלוותה ההחמרה במצבו הכלכלי, עקב ניסיון להפוך למקצוען באופן מלא. "היו רגעים באותה עת שחשבתי שזה לעולם לא יקרה", הוא אומר, "סיימתי שלישי במבחנים הבריטיים עם אותה תוצאה שקבעתי בנוער. עברתי הרבה פציעות וחשבתי שאולי הגעתי לקצה גבול יכולתי. ב-2008/09 נשארתי עם מימון של 8,000 ליש"ט והרווחתי עוד כמה מאות מריצות פה ושם, וכמה אלפים מעבודה במשרה חלקית. מבלי שידעתי זאת בזמנו, זו היתה עונה מכרעת. ללא שיפור, הייתי מתקשה להחזיק מעמד".

את הרצינות השלווה מחליף שעשוע כשגרין מתאר את המשרות שקיבל מרוב ייאוש. "עבדתי שלוש שנים במקדונלד'ס, בזמן שלמדתי במכללה, ואז המשכתי לעבודה חלקית ב'נקסט' (רשת חנויות כלבו)". האם אלוף העולם באמת נהג להפוך המבורגרים? "לפעמים, אבל לרוב ניצבתי בחלון ההזמנות למכוניות. עבדתי בסופי שבוע והייתי הבחור שמסר את המזון. הרבה פעמים נזפו בי בגלל ששוחחתי עם לקוחות על היום שלהם. הם פשוט רצו שאומר (גרין עובר למבטא אמריקאי): 'שלום וברוכים הבאים למקדונלד'ס!'. לא הייתי מוכן לעשות זאת. ב'נקסט', העבודה הסתכמה במסירת חליפה או סוודר למישהו ובשאלות לגבי מידת ההתאמה. הייתי מונוטוני מאוד. אני שונא דברים שלא דוחפים אותך, אבל נזקקתי לכסף".

שנתיים קודם לכן, כחלק ממשימה מאתגרת הרבה יותר, הפסיק גרין להשתמש בתרופות שניתנו לו לטיפול באפילפסיה, שאובחנה כשהיה בן 17. עד 2006, בעקבות התקף שהוביל לאשפוזו, הוא כבר קלט ששתיית אלכוהול והיעדר שינה הם הזרזים הבולטים ביותר לאפילפסיה שלו. אבל הוא היה משוכנע שהגלולות מגבילות אותו כאתלט.

"זה היה קשה להוריי כי גם אחי דארן סובל מכך", מודה גרין, "אבל הם נרגעו כששוחחתי עם המומחה, שהסכים שאפסיק להשתמש בתרופות בגלל ששיניתי את סגנון חיי משמעותית. הפסקתי לשתות והייתי בטוח שלא אכניס עצמי למצב בו אסבול מהתקף נוסף. כיום אני ממעט לשתות אלכוהול".

במעלה הגבעה האפורה

אי-פי

ב-2009 החל גרין לעבוד עם מלקולם ארנולד, מאמן משוכות ידוע שהדריך בין השאר את קולין ג'קסון. באותה שנה סיים שביעי באליפות העולם. האם האמין שיוכל לנצח כעבור שנתיים? "כן. עבדתי כל כך קשה כדי להגיע לגמר, ידעתי שאני זקוק לשיא אישי. הייתי מותש מנטלית, אך ידעתי שאני במרחק נגיעה מהרצים הללו. אמרתי למלקולם: 'אני מסוגל לנצח בפעם הבאה'".

בדרך לשם נדרש משטר אימונים נוקשה, שכלל טיפוס וירידה מהגבעה האיומה בפרבר קלייברטון דאון בעיר באת'. גרין משייך את שלוש מדליות הזהב שלו לגבעה האפורה הזו: "הביטחון שלי נובע מההכנה שעשיתי. כשאני על קו הזינוק, ברור לי שעשיתי הכל כדי להיות מוכן. כדי שמישהו ינצח אותי, הוא צריך לייצר ריצה מיוחדת. הפעם האחרונה שסיימתי מחוץ לשלושת הראשונים היתה כנראה ביוני 2010. זה מצביע על עקביות. וברוב הריצות ניצחתי. יש בחורים שרצו מהר ממני בתנאים מושלמים, אבל אני תמיד מאמין ביכולתי לנצח בריצות החשובות".

בדגו, עם זאת, אפילו גרין תהה אם עשה מספיק במהלך הריצה החשובה בחייו. "כשהגעתי למשוכה השמינית חשבתי: 'לעזאזל, חיכיתי יותר מדי, עכשיו אני ממש צריך לדהור'. עד שהגעתי למשוכה התשיעית חשבתי 'אני מדביק אותם'. במשוכה העשירית ידעתי שזה שלי. תבנית הצעדים שלי היתה מושלמת וידעתי שאני חזק יותר בסיומת".

לבנו של הבנאי מהעיירה לאנלי נדרש זמן לעכל את הישגו. "זה היה מוזר. אבי התקשר כעבור שעתיים ואמר 'כל הכבוד'. לא ידעתי מה להשיב חוץ מ'תודה'. השגתי משהו שרציתי ולא ידעתי כיצד להגיב. פשוט עשיתי את העבודה. אם הוריי היו שם, הייתי פורץ בבכי, אבל בלעדיהם פשוט חשבתי שניצחתי שבעה בחורים שכבר הכנעתי קודם לכן השנה. זה מונע מההישג להכריע אותך".

הבוקר הבא כבר היה שונה. גרין נשען קדימה ומחייך. "זה היה רגע מדהים. התעוררתי וחשבתי 'כן, אתה באמת אלוף עולם. אין אדם אחד בעולם שטוב ממך במה שאתה עושה'".

עתה יש לגרין ספונסר ואנחנו לא נפגשים במקדונלד'ס, אלא במשרדי "רד בול". הוא מדגיש כמה סייעה לו התמיכה הכלכלית, אך נראה בלתי מושפע ממעמדו החדש כפייבוריט אולימפי. "אתה לומד כיצד להתמודד עם כך, והחוויות שעברתי עיצבו אותי", אומר גרין, "זו לא תהיה בעיה. הרגשתי בנוח באליפות העולם, כשכולם ציפו שאזכה במדליה לפחות. לא אתחיל לפקפק בעצמי עכשיו".

הוא אמנם היה פעם כדורגלן נוער בסוואנסי סיטי, ואפילו הבקיע בפנדל נגד ריאל מדריד, אבל גרין מפיק הנאה מהקרבות בהם ניצח: "אני אוהב את האדם שאני. איני חושב שהייתי אוהב את עצמי באותה מידה לו הייתי כדורגלן. באתלטיקה אי אפשר להתחבא וכל הזמנים הקשים חיזקו אותי מנטלית. אפילו עכשיו זה עוזר לי להתמודד עם ההצלחה. כשהיית בתחתית, כמוני, קל להישאר מרוכז במטרה הבאה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#