בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי לצאת מה"זון"

ערוץ "רדזון", שמקרין תקצירים של משחקי פוטבול בשידור ישיר, אינו משנה רק את הדרך בה צורכים אוהדי הספורט את השידורים שלהם, אלא גם את האופן בו הם אוהדים

תגובות

ילדותו של מייק טננבאום כאוהד NFL צעיר לא היתה שונה מזו של רבים. הוא נהג לצפות במשחקים בטלוויזיה לצד אביו, בפעולת נאמנות משותפת של השניים למשחק, לקבוצתם (ניו יורק ג'טס) וגם לרשת המשדרת. משהו בנאמנות הזו מת לפני שנים. כיום, כשהוא בן 30, מתאסף טננבאום עם חבריו במנהטן כדי לעקוב אחר המשחקים דרך ערוץ "רדזון" - דרך חדשה ופופולרית לצפייה בפוטבול, המשנה את הדרך בה צורכים אוהדים את המשחק.

מדי יום ראשון, למשך שבע שעות רצופות ונטולות פרסומות, מועברים מיליוני צופים בקצב מסוכן מעיר לעיר וממשחק למשחק. כל זאת במסגרת שהיא, הלכה למעשה, תכנית תקצירים ללא הפסקה המועברת בשידור ישיר. בכל זמן שקבוצה מאיימת להשיג נקודות, הדבר מופיע על המסך שלכם. "אבי חושב שזה בסך הכל ערוץ שנועד לעודד את השחקנים ולא את הקבוצות עצמן", אומר טננבאום, "הוא צודק לחלוטין".

הרעיון פשוט. ערוץ "רדזון" מעביר צופים למשחק ברגע שקבוצה נכנסה אל תוך גבולות הרדזון (השטח בין קו 20 היארד לאנדזון), או, לעתים, כשקבוצה חוצה את קו מחצית המגרש. אם קיימת אפשרות להשגת נקודות ביותר ממשחק אחד, מפצל הערוץ את המסך, לעתים לשלושה ולארבעה חלקים. זרם יציב של נתונים סטטיסטיים וכותרות מרחבי הליגה מתווסף לשטף האירועים המשודרים.

"אני מקווה שאיני דרמטי יתר על המידה, אבל זה כמו שמגיעה ידיעה מרעישה בכל חצי דקה", אומר קנט קאמרה, שותף בהפקה עבור ערוץ ה-NFL, "פה מהלך שקבע שיא, שם מהלך שמכריע משחק".

אוהבים פוטבול? דברו על זה בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

מאז הקמתו ב-2005 צבר הערוץ צבא צופים פנאטי. חלקם מפגינים יותר מחויבות ל"ליגת הפנטזי" בה הם משתתפים מאשר לקבוצה ספציפית. כמו כן, בעקבות היותו של המשחק מגנט למהמרים, הפך הערוץ לדרך מועדפת לעקוב אחר כל המגרשים.

"נדמה שיש גרעין קטן של אוהדים הטוענים שהם אוהבים את המשחק במובן הטהור שלו, והם אלה שיעדיפו לצפות במשחק אחד על כל מהלכיו, כאילו שיש בכך משהו נאצל", אומר ג'ייסון מקינטייר, העורך האחראי של אתר בלוגים בנושא ספורט, "הגיע הזמן להתקדם, אנחנו ב-2011".

השלט בידיכם

מהלך הפתיחה האסטרטגי של הערוץ צועד יד ביד עם האבולוציה של אופן צריכת התקשורת באמריקה. רבים מצופי הטלוויזיה מזפזפים - בין ערוצים או מדיות - בחיפוש בלתי נגמר אחר מידע וסיפוק מיידי. באופן מסוים, ערוץ "רדזון" לוקח את המגמה צעד קדימה - שלום ולא להתראות לפסקי הזמן, להפסקות הפרסומות ולפרומואים. ברוך הבא פוטבול ללא הפסקה.

"כולנו חושבים שאנחנו יכולים להעביר ערוצים טוב יותר מהבחור שיושב לידנו", אומר אנדרה סיצ'יליאנו, מנחה בערוץ, "כשזה נוגע אלינו, אנחנו מבקשים מהבחור בבית שיניח את השלט בידינו. אם תיתן לנו את השלט, אנחנו מבטיחים שלא תפספס דבר".

תקראו להם מכורים, כופרים או פשוט מומרים סתגלניים, אך נראה כי הצופים בערוץ מבינים את הטבע הישיר של מחויבותם. "זה שינה את האופן בו אני צופה במשחק, זה פשוט יותר מעניין מהמשחק עצמו", אומר אחד הצופים בערוץ.

הרעיון מאחורי הערוץ קיבל צורה לפני כעשור. דייויד היל, מנהל לשעבר ב"ניוזקורפ", החברה השולטת ב"פוקס", שלח לאיטליה את עוזרו, אריק שנקס, לסייע בעסקה מסוימת. באיטליה מצא עצמו שנקס באולפן של ערוץ שהפיק תכנית בשם "גול ישיר". "היו שם שמונה שדרים, זה היה הדבר הכי משוגע שראיתי", אומר שנקס, כיום נשיא "פוקס ספורטס", "שאלתי 'מה הולך כאן?', והם ענו שמדובר בערוץ אחד, נטול פרסומות, שמקבץ את רגעי השיא מכל משחקי הכדורגל באיטליה".

שנקס חזר לארצות הברית והחל לעבוד עם DIRECTV, חברת בת של "ניוזקורפ". בשנת 2005 השיקה החברה את ערוץ "רדזון". ארבע שנים אחר כך, כשנשאה ונתנה עם ה-NFL, העניקה לרשת של הליגה את הזכויות על הפורמט. כיום, על פי הערכות, צופים בערוץ כשני מיליון איש.

אם חוויית הצפייה בערוץ עשויה לגרום לשערות לסמור, גם בימויה אינו טיול בפארק. באחד מבוקרי יום ראשון בחודש שעבר, בתוך חדר הבקרה של הערוץ בקליפורניה, הסתובבו אנשי הצוות, אוזניות לראשם, והאזינו כולם לקאמרה המפיק. קאמרה נבח הוראות לעבר שישה אנשי צוות, שצפו בעשרות מסכים בקדמת החדר, צועקים תוך כדי פרטים על תוצאות, פציעות וחטיפות.

מאחוריהם עדכנו תחקירנים נתונים רלוונטיים לליגות הפנטזי, זועקים כותרות משלהם, כמו "ג'מאל צ'רלס פצוע". ככל שהתקרבו עשרת המשחקים המוקדמים של היום לסופם, נזקק קאמרה לעזרה כדי לעקוב אחר המתרחש. "תנו קדימות למשחקים הכי צמודים!", צעק.

מאחוריו עידכן מישהו תוצאות מחמישה משחקים. "אוקיי, תנו לי ארבעה משחקים על המסך", הורה קאמרה והמסך התחלק לארבעה. סקוט הנסון, המגיש, מספר שבדרך כלל הוא מקבל יתרון של שנייה לעומת הצופים לפני שעוברים ממשחק למשחק. "זה כמו להיות קוורטרבק", הוא אומר, "אתה צריך להגיב למה שקורה תוך כדי תנועה".

מדי יום ראשון מדבר הנסון במשך שבע שעות ללא הפסקה, לרוב מבלי שיתאפשר לו אפילו לגשת לשירותים. "אני צריך להרים יד, ממש כמו ילד בבית ספר, כדי ליידע את המפיק שעלי להתפנות", אומר הנסון, "בסיומו של יום אני מרגיש מותש, אבל במובן החיובי". הוא לא לבד. "הערוץ הזה כל כך משתק וממגנט", צייץ צופה בדף הטוויטר של "רדזון", "שנדרשו לי 90 דקות רק לקום ולהזמין פיצה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#