בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התקווה הגדולה של הכדורעף בישראל חולם להתפרנס מהמקצוע

גנדי סוקולוב עשה את הדרך מאשקלון למכבי תל אביב וכבר בגיל 19 הפך לחוסם האמצע הבכיר בקבוצה. מוסר עבודה נדיר ו-202 הסנטימטרים שלו מאפשרים לו לחלום על אירופה

4תגובות

חיפושיו הקדחתניים אחר כישרונות צעירים הובילו לפני ארבע שנים את זוהר בר נצר, מאמן מכבי תל אביב, לאימון באשקלון, שם צפה בנער מגודל בן 15. "מאוד התפעלתי מהזריזות ומהתנועה שלו ליד הרשת ביחס לגודלו", נזכר בר נצר בפעם הראשונה בה חזה בגנדי סוקולוב וידע שאסור לו למצמץ, "נסעתי שוב לאשקלון, ישבתי אצל משפחה מאוד נחמדה והצעתי להם תכנית. בדיוק כמו שון פייגה, אריק הילמן ועמרי שוורץ, ראיתי בסוקולוב את אחד מעמודי התווך העתידיים של מכבי".

בר נצר הציע חוזה ארוך טווח, שבראשיתו תעניק הקבוצה לשחקן מלגה כדי שישתלב באקדמיה של מכון וינגייט. בכיתה י"ב, על פי החזון, היה אמור סוקולוב לנחות אצל הצהובים בהדר יוסף. "הוריי התלבטו וכל החברים הזהירו אותי שאתייבש שם על הספסל", מספר סוקולוב על גיבוש ההחלטה, "בילבלו לי את המוח שבתור ילד שמגיע למכבי תל אביב יהיה לי קשה לשחק, אבל היה לי ביטחון. אמרתי לעצמי שאעבוד קשה ואשחק".

עבודה קשה היא ביטוי שגור בקרב ספורטאים ישראלים, שלא בהכרח מגובה בביצועים בשטח. אצל סוקולוב, שנולד בסיביר והעביר ילדות בקיפאון של 30 מעלות מתחת לאפס, הסטנדרטים אחרים לגמרי. "במקום לקום בווינגייט בשש וחצי כמו כולם וללכת לבית הספר, התעוררתי בחמש כדי לעשות עוד אימון", הוא מתאר התמדה מהי, "באמצע הלימודים, כשהיתה לי הפסקה של שעה וחצי, הייתי חוזר לאקדמיה כדי לעבוד עם מאמן הכושר. לפעמים הייתי נשאר לבד גם בימי שישי כדי לעשות אקסטרה. ככה זה, לרוסים יש מוסר עבודה. צריך לעבוד למען החלום".

גם יעקב הרשקו, מאמן הבנים באקדמיה ומנהל מקצועי באיגוד, נפעם מהנחישות של סוקולוב. "מנטלית הוא לא היה מפונק, ראיתי בו מודל לחיקוי לאיך הופכים לשחקן", מעיד הרשקו, שהפך את סוקולוב לחוסם אמצע ולמעשה הכתיב לו את המשך הקריירה, "זה הכי התאים לו מבחינת יכולות, כי הוא לא היה קבלן גדול ובלט מאוד בקריאת המשחק ובחסימה".

תצלום: נמרוד גליקמן

ההתמכרות לאימונים גבתה מחיר, כאשר בסוף כיתה י"א סבל השחקן משברי מאמץ בגב התחתון. "יעקב בישר לי על תוצאות ה-MRI ותהיתי לעצמי 'מה אני עושה עכשיו?'. קצת פחדתי באותו רגע, זו היתה הפציעה הרצינית הראשונה שלי ולא ידעתי מה יהיה. הגעתי למכבי ובמשך חצי שנה כלל לא התאמנתי. התאכזבתי שלא שמרתי על הגוף, אבל זה עשה לי טוב. התרעננתי והבנתי שאצטרך להתחזק כדי לשמור על עצמי".

אשתקד, חרוץ אך מחושב, התאקלם החוסם ברוטציה של הדאבליסטית והחל לממש את הפוטנציאל בקצב מסחרר. "הרבה יותר קשה לשלב צעירים בקבוצה שיש בה לחץ של תארים והצלחות", מנתח בר נצר, "חוסם אמצע זה תפקיד קשה. בחלקים רבים במשחק אתה לא משתתף ולא פשוט להפעיל אותך בהתקפה. צריך לעלות שוב ושוב לחסימה בעוצמה וזו עבודה של פועל שחור. צריך לזכור שהוא עדיין ילד בן 19 שנכנס לשישייה של מכבי ויש עליו מעמסה גדולה, אבל מבחינת גרף ההתקדמות הוא נמצא בדיוק היכן שציפיתי. אני מרגיש שהוא בא השנה הרבה יותר מוכן ואני מצפה ממנו להיות הרבה יותר דומיננטי".

"כשפתחנו את האקדמיה רצינו להגיע עם הנבחרת לאליפות אירופה וגנדי הוא אחד התוצרים שציפינו להם", מתענג הרשקו, "היום הוא אחד המובילים בארץ בעמדה בה אנחנו נחותים מאז ימיו של סרגיי קוחטין בשנות ה-90'. שחקנים מסוגו יכולים לעזור לנו לשבור את הקרח".

למרות הזינוק המטאורי, סוקולוב זוכר היטב היכן התחיל. היום, כשהוא חוזר מדי פעם לאשקלון אליה עלה בגיל חמש, הוא פוגש את דוד פרידמן, המאמן שחשף בפניו את המשחק, ואת האנשים שליוו אותו בתחילת המסע. "כולם בעיר גאים בי", הוא מחייך, "הם רואים אותי גדל ובכל פעם אומרים שאני חזק יותר מאשר בביקור הקודם".

המסגרת התובענית עיצבה וחישלה אותו בדרך לטופ. "בשנה שעברה לא חשבתי על הקבוצה, חשבתי רק איך להשתפר עד שהבנתי שאי אפשר לעשות הכל לבד", הוא מודה, "אני שונה מילד רגיל, כספורטאי מקצוען הייתי חייב להתבגר. אני לא עושה שטויות כמו ילדים בגילי שמחפשים צרות. ניתקתי את הקשר עם הרבה חברים מאשקלון שעשו בעיות כי אני לא רוצה להסתבך. אם הייתי נשאר שם, הייתי נשאר ילד בעייתי ועצלן, אבל כשהגעתי לווינגייט הבנתי שאני צריך ללמוד".

עם 202 ס"מ ועוצמות אדירות, סוקולוב פותח עונה ומשתוקק להחזיר למכבי על האמונה והבנייה. אחרי שיוביל את הצהובים לעוד תארים, ישתחרר מהצבא ויסיים את החוזה, הוא מתכנן לכבוש את אירופה. "כבר בכיתה י' ידעתי שלשם אני שואף", הוא מגלה, "ראיתי בטלוויזיה כדורעף מהליגה העולמית, הסתכלתי על השחקנים וידעתי שאני רוצה להיות כזה. אומרים לי 'אתה צעיר ויש לך עוד מה ללמוד', אבל מה זה צעיר? נכון שיש לי עוד הרבה מה לשפר, אבל השאיפה להיות הטוב ביותר לא קשורה לגיל. אני רוצה לשחק בטופ של אירופה ולעשות מזה כסף. כבר שכחתי שאני בן 19, אני צריך לחשוב שאני בן 25. קשה לי להתרגש. כשעשיתי בשנה שעברה 17 נקודות במשחק אחד שמחתי קצת, אבל זה אף פעם לא מספיק. זה משהו בתוכי, אני תמיד חייב עוד ועוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#