בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו פרפר לאור

אברהם (ביינוש) מלמד התגבר על האסתמה באמצעות היפנוזה ומדיטציות, ודווקא בגבהים של מקסיקו הפך לשחיין הישראלי הראשון שמעפיל לחצי גמר אולימפי

תגובות

20.10.68 בילדותו בקיבוץ רמת יוחנן, הדבר האחרון שחזו לאברהם (ביינוש) מלמד, זה שיהיה ספורטאי. "היתה לי אסתמה, לא היה לי כישרון ספורטיבי טבעי, היה קרב גדול ביני לבין אחד החברים - מי הכי חלש ואטי בכיתה. אני חושב שניצחתי אותו כשהתחלתי להשתפר בשחייה", הוא מספר כיום ממקום מגוריו בניו יורק. אבל גם השחייה לא הקלה על מלמד. "כשהייתי בערך בן 13, הרופא שטיפל באסתמה נתן לי תרופות ואמר לי להישאר מחוץ למים במשך שנה שלמה. באותו זמן השחייה היתה מרכז החיים שלי, המשכתי להגיע כמעט לכל האימונים, צפיתי בשחיינים בקנאה עושים את מה שאני רוצה לעשות כל כך".

אחת התחרויות בהן צפה בבריכה בבת גלים עזרה למלמד לבחור בסגנון השחייה בו יתמחה בהמשך. "זה היה יום בהיר במיוחד וקרני השמש הפכו את המים לנוצצים, ואז הגיע המשחה ל-50 מטר פרפר. גרשון שפע, שהיה אז מארק ספיץ עבור הנוער הישראלי, שחה את הבריכה ללא מאמץ, כמו דולפין. באותו רגע לקחתי על עצמי אתגר לשחות פרפר ולנסות להיות כמו דולפין".

למרות האסתמה, מלמד הצליח לחזור לבריכה ואת תחרות הפריצה שלו עשה כעבור חמש שנים באותה בריכה ממש - שלוש מדליות זהב ושלושה שיאים ישראליים באליפות ישראל ב-1962. כעבור שנה השיג את המינימום האולימפי ב-200 מטר פרפר. בטוקיו בשנת 1964 סיים במקום ה-23 בזמן של 2:20.7 דקות.

הוא המשיך לשפר שיאים במשחים ארוכים ובמירוצי שליחים; באוקטובר 1967 היה לישראלי הראשון שיורד מדקה ב-100 פרפר, אבל האסתמה המשיכה להציק; בקיץ 1968 יצאה נבחרת ישראל למחנה אימונים בהרי האלפים בשווייץ כהכנה למשחקים האולימפיים במקסיקו. מלמד חזר משם חולה. "עבדתי מאוד קשה בגובה של 2,500 מטר וכשחזרתי שכבתי במיטה במשך שבוע, אפילו לא יכולתי ללכת לשירותים. התאוששתי בעזרת מיצי פירות שאמי הכינה, כשקמתי בקושי יכולתי להזיז את הידיים. באותה תקופה התחלתי לעשות היפנוזה עצמית וזה עזר לי להגיע מוכן לתחרות הכנה מול נבחרת דנמרק". מלמד קבע באותה תחרות שיא ישראלי חדש ב-100 פרפר - 59.4 שניות.

המחלה עזרה לו

למקסיקו הגיעה נבחרת השחייה עשרה ימים לפני התחרויות, מלמד בן ה-24 חלה ולא התאמן. "היתה לי אסתמה חמורה שנגרמה אולי בגלל הגובה, אולי בגלל סיבות אחרות. בשלב מסוים לא ידעתי אם בכלל אוכל להתחרות. בעזרת מדיטציות הצלחתי להתגבר על המחלה ויומיים לפני המשחה ב-100 פרפר הרגשתי חזק ובטוח בעצמי".

תצלום: אסף קוטין

47 שחיינים השתתפו בסיבוב הראשון שהתקיים ב-20 באוקטובר. מלמד, ששובץ למקצה השלישי, דורג רביעי אחרי 50 המטרים הראשונים, אבל אחרי הסיבוב השתפר וסיים שלישי תוך כדי השוואת שיאו הישראלי. זו היתה התוצאה התשיעית בטיבה בתחרות והוא הפך לישראלי הראשון שעולה לחצי גמר אולימפי. "המטרה שלי היתה לשפר את השיאים שלי", הוא אומר, "סיימתי את המשחה 14 מקומות מעל הדירוג ההתחלתי שלי".

בחצי הגמר שחה מלמד במסלול השני במקצה הראשון, לצדו של ספיץ. הוא סיים במקום הרביעי בזמן של 59.6 שניות ופיספס את העלייה לגמר בארבע מאיות. "כשנגעתי בקיר, ראיתי שהשעון האלקטרוני עדיין פועל. השתררה שתיקה ארוכה לפני שטכנאים באו לבדוק את רפידות המגע האלקטרוניות בנתיב שלי. השופט הרוסי אישר את התוצאה. ביקשתי את הקלטת של המשחה מתחנת ABC ששידרה את התחרויות ומערוץ מקסיקני. עד היום לא קיבלתי".

למרות האכזבה מאי ההעפלה לגמר, מלמד עדיין קיבל שבחים רבים, בטח לאור הכישלון של חבריו לנבחרת, גרשון שפע, איבונה טוביס, יואל קנדה, שלומית ניר ואמנון קראוס. שפע טוען כי דווקא המחלה של מלמד היתה לו לעזר: "כשהגענו למקסיקו מאמן הנבחרת יוסף טלקי העביד אותנו במשך שעות וזו היתה טעות, היינו צריכים קודם להסתגל לגבהים. זה גרם לנו להגיע לתחרויות עייפים וחסרי אנרגיה ונכשלנו כולנו, לפחות אני. ביינוש לא התאמן כי היה חולה - לדעתי חולה מדומה - וזה עזר לו להגיע לתחרות רענן". גם מלמד לא מחמיא למאמן: "במשך כל השנים השתדלתי להתרחק מטלקי ולמזלי גם הוא ברח ממני בגלל כל המשיגע'ס שלי. אימנתי את עצמי מאז גיל 16 וזה עשה לי טוב".

כעבור שנה במשחקי המכביה קבע מלמד שיא חדש, 59.1 שניות, תוצאה שהיתה מקנה לו מקום בגמר האולימפי. הוא יצא ללמוד בווסט וירג'יניה בארה"ב והוועד האולימפי לא הסכים לממן לו מחנות אימונים. הוא חזר לארץ סמוך למשחקים האולימפיים במינכן, קבע את המינימום, אבל הוועד האולימפי טען שהרשימה כבר סגורה. למינכן הוא הגיע כדי להדריך את שלומית ניר וכדי לסקר את תחרויות השחייה עבור "ידיעות אחרונות".

כיום, בגיל 67, הוא ממשיך לשחות בתחרויות לוותיקים. "הדרוג שלי במאסטרס נמוך ממה שהיה לפני כמה שנים, אבל אני עדיין בעשירייה הראשונה בקבוצת הגיל שלי בארה"ב ואולי גם בעולם. אני חי עם האסתמה, אבל היא לא גורם מרכזי כל עוד רמת המאמץ שלי לא גבוהה. אני הרבה יותר אתלטי היום ממה שהייתי בילדותי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#