בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתנו, כרגיל: מנסים שקיות ועד לירן חולצה אפורה

קראו להם נדחפים, משועממים, רודפי פרסום. זה לא משנה, הם תמיד שם, מ"נסים שקיות" ועד "לירן חולצה אפורה", על הדשא או הפארקט, מנופפים לחברים בבית או סתם בוהים במצלמה

11תגובות

נסים שקיות, כך קראו לו. הוא היה הראשון. עובד רשות השידור שנקלט בפריים הטלוויזיוני של שנות ה-80' באופן קבוע. הולך עם שקיות, מבליח, נעלם. מביית את המצלמה אליו באלגנטיות. הנסיך הראשון של "אלה שרואים אותם מאחורי המרואיינים במגרשי הכדורגל".

המשפט הבא חוזר על עצמו בכתבות רבות, אבל אין מנוס - אז היה רק את הערוץ הראשון. לכן, נסים שקיות היה הראשון - אדם או דמות - שזוכה לרייטינג חסר תקדים, רק בגלל היותו הוא עצמו. נסים. שקיות. הוא היה "זליג", כמו הדמות עליה ביסס וודי אלן את סרטו מ-1983. נטמע בחלל כזיקית, משתנה בהתאם, ובכך גורם באופן הפוך לחלל להיטמע בו.

נסים שקיות לא חי באינטרנט, הוא פספס את זה. או שהאינטרנט פספס אותו. כמו אותו גול אבוד של מלמיליאן נגד בית שמש, שאומרים כי היה הגדול בכל הזמנים. או המהלך של רוני קלדרון, שכבר עבר את השוער וחייל ירושלמי קפץ לעצור אותו, רק כדי שיעבור גם אותו.

נסים שקיות תקוע אי שם בארכיוני רשות השידור. למרבה האירוניה, מדובר במקום עבודתו בעבר. לך תמצא אותו, את נסים שקיות, ששמו בכלל נסים מזרחי, מירושלים. יש מאות "נסים מזרחי" בירושלים.

מאחורי יורם ארבל עמדו כמה נדחפי מצלמות שכאלה, ואזכור השם מעלה בו חיוך. "נסים שקיות זה אגדה", אומר השדר והקילומטרז', "הוא היה עובד רשות השידור באחת ממחלקות הכלכלה. איכשהו נתפר לו תפקיד. כל מיני דברים לוגיסטיים שהיום המפיק דואג להם".

להיכנס למגרשים היה חלק מתפקידו?

"כן. הוא היה מגיע כאיש צוות, מסתובב עם השקיות שלו. אף אחד לא ידע מה היה בהן. הנחתי שאלה דברים כמו פלסטרים, אקמול. נסים מזרחי הפך לאייקון. הוא אפילו נסע עד לארגנטינה ב-78', לא תאמין תחת איזה תפקיד".

איזה?

"מתורגמן. הוא ידע קצת ספניולית, כמו כל ירושלמי ספרדי. באותו גביע עולמי הוא התערב עם מישהו, אני חושב שדן שילון, שהוא יצליח להיכנס לפריים בגמר. אני זוכר שהוא עשה מאמצים גדולים מאוד לעזוב את היציע בו היינו אל היציע ממול, כמובן בשביל המצלמה. הוא היה האיש של ההוויי והפולקלור בנסיעות למשחקים. היה מארגן התערבויות, דברים כמו 'האם נראה סוס בדרך'. את חציית הפריים הוא עשה בנונשלנטיות, לא כמו היום. זה מה שאהב, והוא עשה את זה בחינניות".

היו מקרים שהבמאי נתן לו את היומית באופן מכוון, בשביל לגמור עם זה?

"לא, אבל הוא פיתח את זה לידי אמנות. הכניסה שלו לפריים היתה כמו מה שיובל סמו עושה ב'ארץ נהדרת'. מלה פה, מלה שם והתמזגות. מאז ועד היום לא קם מישהו כמו נסים שקיות. היום יש כאלה שעושים נזק. הוא לא עשה נזק".

מאמן או פרשן רואה שחקן צעיר ויודע אם יש לו את זה או לא. אתה, עם הניסיון שלך, יכול לזהות מי כאן ביציע בשביל להישאר?

"אני לא יודע אם אפשר לזהות. יש את ההוא שלועס גת ביציעי קרית אליעזר, הוא אף פעם לא נדחף או כפה עצמו, הבמאי נמשך לזה. כמוהו גם נומה מטדי".

ובחיפה, מלחמה

אני מקיש בפייסבוק "לירן חולצה אפורה". הוא הנסיך החדש של הנדחפים למצלמה. אוהד מכבי חיפה, שנקרא כך כי הוא, כן, תמיד לובש חולצה אפורה. הוא מסוג האנשים שיושבי היציע סביבו אוהבים לתדלק, לתפעל. מצחיק אותם, הם גם עושים ממנו צחוק, אבל הוא קשוח, לא כדאי להתעסק אתו. בדף הפייסבוק שלו 3,625 אוהדים, וספק אם הוא זה שמפעיל את הדף.

כמו נסים שקיות, גם לירן התרחב אל אירועים פוליטיים-חברתיים. הנה הוא בהפגנת המיליון; הנה הוא מלווה מקרוב את עניין גלעד שליט; הנה הוא בשריפה בכרמל, תמונות שייצרו אוהדיו בפוטושופ; והנה הוא רב עם ואסילי ג'ורג', האוהד המיתולוגי של חיפה.

לפי הסרטונים נראה שהם רבים בכל משחק. ריב וסולחה, ריב וסולחה. ואסילי, ממגנט המצלמות העיקרי של יציעי קרית אליעזר עד בואו של "לירן חולצה אפורה", מרגיש חצוי, כך נראה. "לירן חולצה אפורה" תופס את השטח שהיה עד עכשיו שייך לו בלעדית, ולכן ואסילי מנסה לצאת מזה באפשרות היחידה שיש לו: להראות ש"לירן חולצה אפורה" הוא בן טיפוחיו.

אבל "בן טיפוחיו", כמו שחקן שעלה מהנוער, לוקח לו את המשבצת. מה עושים? עוד ריב ביוטיוב. השמועות אומרות שללירן אין פלאפון, אבל בכל זאת אני מקבל מספר ומחייג. אין תשובה. אני חושב על נסים שקיות. מה הוא עושה היום? הוא יודע מה זה יוטיוב? עוד מעט מישהו אמור לתת לי פרטים עליו.

עוברת יממה ואני מקבל טקסט: "תנסה נסים מזרחי ברמת שרת ירושלים או דרך המינהלת של רשות השידור בבניין שערי צדק". אני מחייג ל-144.

שלום, אני צריך את הטלפון של נסים שקיות מרמת שרת, ירושלים.

"נסים מה?".

נסים מזרחי, סליחה.

יש לי אחד. בבקשה". אני מחייג.

שלום, נסים?

"כן".

מרשות השידור?

"כן".

נסים שקיות?

"כן!".

אנחנו עושים כתבה על האנשים שקפצו מאחורי המצולמים במגרשי הכדורגל. מה בעצם היה המקצוע שלך?

"הייתי מנהל הפקה. התפקיד שלי היה להעיר את הצלמים, לארגן את הניידת, להיות בקשר עם האיצטדיון".

איך ידעת שמצלמים אותך?

"אתה יודע, היה לי האינסטינקט. עברתי בדיוק בזמן. הרגשה".

זה נכון שבמונדיאל 78' חצית את הפריים?

"בסוף הראו אותי. זה היה עם פלה".

אבל ב-78' הוא לא שיחק. זה היה בארגנטינה.

"אה, בארגנטינה? לא זוכר. ברוך השם הייתי בארבע אולימפיאדות, גביע עולמי".

איך היציע הישראלי קיבל אותך?

"תמיד יש קהל שמחבב: 'הנה האיש עם השקיות'. והיו כאלה שגם כאב להם והיה להם רע".

מישהו ידע מה יש בשקיות?

"לא, שמרתי את זה בסוד. שמתי שם אופטלגין, פותחן לשתייה, סנדוויצ'ים".

מתי הבנת שהשקית היא הסמל המסחרי שלך?

"תפס אותי אברהם לוי מבית"ר ירושלים וביקש ממני להסתובב עם השקיות של 'רוברטו' במקום אלו שהסתובבתי אתן. לא רציתי, אבל הוא שיכנע אותי. וככה זה היה".

אז אתה היית הפרסומת הסמויה הראשונה בטלוויזיה הישראלית.

"אתה לא טיפש (צוחק). אם הוא ביקש, היה לו אינטרס. צילמו כמה פעמים את השקיות".

ומה אתה אומר על ממשיכי דרכך?

"אני לא רואה מישהו אחר שמסתובב ככה במגרשים. צריך להיות פיקח, מה זה להידחף? זה מגוחך. פעם הפסקתי משחק כי ניידת השידור לא היתה מוכנה. אוטומטית כל המצלמות היו עלי, ולמחרת הייתי בכל העיתונים. אחר כך התקדמתי - תמונות עם אריס סאן, טדי קולק, דני קיי, פרנק סינטרה. מתגלגלים".

תגיד, בכנות, מה היה הצורך שלך?

"וואלה, מה אני אגיד לך".

תצלומים: שרון בוקוב ואמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#