בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ו פרייז'ר - האיש שסרב להיכנע

הוא נולד למשפחה ענייה בדרום קרוליינה ועשה את כל הדרך עד לתואר אלוף העולם בעידן הזוהר ביותר בתולדות האגרוף. ג'ו פרייז'ר שנכנע אתמול, לראשונה בחייו, הותיר אחריו שורה של קרבות מיתולוגיים, יריבות אפית אחת והרבה עצמות שבורות

2תגובות

זו היתה קלישאה, אבל בלתי נמנעת. רק לפני חמישה שבועות אובחנה בגופו מחלת הסרטן. רק בסוף השבוע האחרון היא נחשפה ברבים. הוא אולי לא יכול לנצח אותה, אבל לבטח יילחם. מנהלת עסקיו סיפרה שהרופאים לא קצבו את זמנו, דיברה על בחינת אפשרויות טיפול באירופה. מוחמד עלי, כמובן, מיהר להביע תמיכה. "הוא לוחם ואלוף ואני מתפלל שהוא נלחם", אמר. אתמול לפנות בוקר זה נגמר, מהר מכפי שמישהו יכול היה לחזות. ג'ו פרייז'ר, האיש שסרב להיכנע, נכנע בגיל 67.

מוקדם יותר השנה ביקר פרייז'ר במדיסון סקוור גארדן וזכה לסטנדינג אוביישן, שעה שבאולם המיתולוגי ציינו ארבעה עשורים ליום בו הפך לבן אלמוות. לרגע בו הפיל לקרשים את עלי. מעל לכל, היו אלה שלושת הקרבות מול עלי שהגדירו את הקריירה של "סמוקינג ג'ו". רבים רואים בעלי גדול המתאגרפים. "הוא אמר שלא הייתי דבר בלעדיו", ציין פרייז'ר, "אבל האם עלי היה משהו בלעדיי?".

את התשובה הוא לא סיפק. מבחינתו, היא היתה ברורה. ומבחינת עולם האיגרוף, ברור גם מעמדו של פרייז'ר. "הוא היה אחד המתאגרפים הגדולים של דורו ומהטובים בהיסטוריה במשקל כבד", קבע האמרגן הוותיק פרנק וורן, "אנשים מדברים על מייק טייסון בגיל 21. ג'ו פרייז'ר הצעיר היה טוב באותה מידה - אם לא טוב יותר".

אי–פי

כיום, כשקטגוריית המשקל הכבד משמימה כל כך, נדמה כי יספיק פרייז'ר אחד, עלי אחד. כדי לעורר אותה. דמיינו לעצמכם ימים אחרים. לא אחד מהם, שניהם יחד, בתוספת ג'ורג' פורמן. זה היה העידן בו התחרה פרייז'ר. בו הפך לאלוף עולם במשקל כבד, ובו איבד לבסוף את התואר.

לעתים, הרגעים האחרונים והבלתי נעימים הם אלה שנשארים בזיכרון הקולקטיבי. זה לא קרה לפרייז'ר. גם בהפסדיו, הוא היה אותו פרייז'ר. המתאגרף שהיה נמוך וקל מיריביו, חלש ולעתים גם אטי מהם, ובכל זאת הסתער כשהוא חושף עצמו לפגיעה, חופר את דרכו מבעד למגננות שלהם, עד שיכול היה להנחית את מכת המוות שלו - חבטת וו שמאלית. היא זו שהפילה את עלי לקרשים ב-71', והובילה להפסד הראשון בקריירה שלו.

"מה שעשה אותו טוב לא היה הכוח בחבטה, כמו הנכונות לחזור ולעבור דרך האש, הקשיחות שלו וכוח הסבל", אומר לארי מרצ'אנט, בעבר עורך מדור הספורט ב"פילדלפיה דיילי ניוז", "לא היה בפרייז'ר משהו שאי אפשר לאהוב - בצורה שהתאמן, בלחימה שלו ובתשוקתו לניצחון".

צא לשם, לעזאזל

בחווה בה עבדו הוריו, חקלאים עניים מדרום קרוליינה שהולידו 12 צאצאים, נהג ג'ו להתאמן בעזרת שקים שמילא בעלים ובטחב, כשהוא מדמיין שהוא אזארד צ'רלס וג'ו לואיס, האלוף השחור הגדול משנות ה-30' וה-40'. דודו אמר לו שהוא יהיה לואיס הבא. מדי פעם צפה בקרבות בטלוויזיה.

כשהיה בן 13 עזב את בית הספר והחל לעבוד בחווה באזור, ממנה פוטר אחרי שיצא לעזרת עובד נוסף, שהוכה על ידי בעלי המקום. שנתיים אחר כך הצטרף לאחיו בניו יורק, עסק בגניבת מכוניות, ובגיל 16 עבר להתגורר בפילדלפיה, עמה הפך מזוהה. הוא עבד בבית מטבחיים, כשעיקר תפקידו לוודא שדמן של החיות יורד בביוב.

לעתים, בשעות הבוקר, היה מתאמן על הבשר התלוי. משם קיבל סילבסטר סטאלון חלק מהרעיונות שהתבטאו בסרט "רוקי". "בדיוק כפי שהשתמש בסיפור שלי על כך שהתאמנתי בריצה על מדרגות המוזיאון בפילדלפיה", ציין פרייז'ר בראיון ל"גרדיאן". לדבריו, סטאלון לא שילם לו על כך, רק על הופעתו בתפקיד קטן בסרט. "רוקי", הוסיף, "הוא סיפור עצוב עבורי".

בבית המטבחיים עבד פרייז'ר שנתיים. במקביל, עשה צעדים ראשונים לעבר מקצוענות. יאנג דרהאם גילה אותו בעת שהתאגרף באולם מקומי, והפך למאמנו הראשון. הוא גם זה שהעניק לו את הכינוי "סמוקינג ג'ו". "זה נבע ממה שיאנג נהג לומר בחדר ההלבשה לפני קרב - 'צא לשם, לעזאזל, ותדאג שעשן ייצא מהכפפות הללו'", סיפר באוטוביוגרפיה שלו.

ב-64' הקריירה הצעירה כמעט הסתיימה. כישלונו במבחנים האולימפיים גרם לו להרהר בפרישה. פציעה של עמית לנבחרת שלחה אותו בכל זאת לטוקיו 64'. הוא היה המתאגרף האמריקאי היחיד שחזר עם מדליית זהב.

משם התקדמו העניינים במהירות. מקצוענות ב-65', וסדרה של ניצחונות. ה-25 מול ג'ימי אליס בפברואר 70' הכתיר אותו לאלוף עולם. הוא שמר על התואר ארבעה קרבות נוספים, כמעט שלוש שנים. "ג'ו היה מסתער עליך. אם פגעת בו, הוא אהב את זה. אם הפלת אותו, רק הרגזת אותו", סיפר ג'ורג' פורמן. פורמן בהחלט הרגיז אותו ב-1973, כשהפיל אותו שש פעמים תוך שני סיבובים. הפעם לא היתה לפרייז'ר תשובה. יריבו פשוט היה גדול מדי. באותו יום בג'מייקה הוא הפסיד לראשונה, אחרי 29 ניצחונות. לעולם לא ישוב להיות אלוף עולם.

עד העיוורון

למרות זאת, חלק גדול מהאגדה של פרייז'ר נכתב גם אחר כך. ל"קרב המאה" ב-71' היו שני המשכים בזירה, והרבה מאוד המשכים מחוצה לה. במשך שנים נותר פרייז'ר מריר כלפי עלי, וראה ביריבו מי שבגד בו. ב-67' איבד עלי את תוארו העולמי ואת רישיונו להתאגרף לאחר שסרב להתגייס לצבא האמריקאי. פרייז'ר מספר כי סייע לו כלכלית, ולבקשתו אף נלחם למענו. הוא הגיע עד הנשיא ריצ'רד ניקסון כדי לבקש מחילה עבור עלי. לבסוף קיבל עלי את רישיונו חזרה.

כאשר נשאל שנים מאוחר יותר, לא ידע פרייז'ר לומר אם עלי הודה לו על כך. הוא בהחלט זכר דברים אחרים. לא סתם זכה פרייז'ר להיפגש עם ניקסון. לאלופי העולם במשקל כבד היה מעמד מיוחד. עלי, עם זאת, השתמש בכך לתועלתו, כשהציג את פרייז'ר כידיד הממשל בעוד הוא - עלי - הופך לאחד מסמלי מאבקם של השחורים לשוויון. כך היה לקראת כל אחד משלושת הקרבות ביניהם, ב-71', ב-74' וב-75'.

עבור עלי, היתה זו טקטיקת קידום מכירות. פרייז'ר לא ראה את זה כך. הוא נפגע כשעלי קרא לו גורילה, וזעם כשכינה אותו "דוד תום" ואמר שהוא "עובד עבור האויב". בנו ספג מכות מילדים שחזרו על הדברים. "נולדתי לתוך איבה, צרות אופקים ושנאה", הזכיר פרייז'ר, "היו לנו מים ללבנים ומים לשחורים. באתי מביופורט, דרום קרוליינה, שם היה קשה יותר מאשר בג'ורג'יה, אלבמה ומיסיסיפי".

הקרבות ביניהם נחשבים מהגדולים באיגרוף. ב-74' ניצח עלי בהחלטת שופטים. כעבור שנה, ב"ת'רילה אין מנילה", לא הגיע הקרב לסיומו. בתום הסיבוב ה-14 ראה מאמנו של פרייז'ר, אדי פאץ', שחניכו בקושי מסוגל לראות. בעין שמאל, מודה פרייז'ר, איבד את רוב הראייה בצעירותו, כשפיסת מתכת חדרה אליה. הימנית נסגרה כמעט לחלוטין בקרב מרוב מהלומות. אחרי הקרב אמר עלי שזה הכי קרוב למוות שיכול היה לדמיין. אבל פאץ' מצמץ ראשון. "אני רוצה אותו", אמר פרייז'ר למאמן. "זה נגמר, אף אחד לא ישכח את מה שעשית כאן", הכריז פאץ', והפסיק את הקרב. עלי שוב ניצח.

אחרי הקרב הזמין אליו עלי את בנו של פרייז'ר, התנצל על דבריו לאורך השנים וביקש ממנו להעביר את המסר למשפחתו. פרייז'ר חשב שהיה עליו לפנות אליו ישירות. במשך שנים נטר לו טינה. כשנחשף כי עלי חולה בפרקינסון, אמר בגאווה: "אני גרמתי לכך". כשעלי הדליק את אש המשחקים באולימפיאדת אטלנטה 96', הכריז שהיה צריך לדחוף אותו אל הלהבות.

לילה טוב, ג'ו

בשנים האחרונות חלה התרככות. סלחתי, הבהיר פרייז'ר. הסיבה, כמה אירוני, היתה מצבו של עלי. "היו לנו שלושה קרבות, עלי ניצח בשניים ואני באחד, אבל תראו אותו עכשיו ותוכלו לומר מי ניצח בכולם", אמר בשנה שעברה, "הנה אני הולך, מדבר, שר, חי היטב ועושה דברים שהוא כנראה היה רוצה לעשות וכבר לא יכול".

אחרי הקרב השלישי ביניהם, פגש פרייז'ר את פורמן ביוני 76' והפסיד. כעבור חמש שנים חזר לקרב אחרון, מיותר, תיקו נגד פלויד קאמינגס. הוא פרש כשבמאזנו 32 ניצחונות, תיקו וארבעה הפסדים, והרבה זיכרונות. הגדול מכולם נותר הניצחון ב-71'. "אחד הדברים הנפלאים שקרו בספורט", כהגדרתו.

מחוץ לזירה, פרייז'ר לא היה מסוגל להתמודד עם עלי. בניגוד לעלי שהפך לדמות קאלט, לפרייז'ר לא היתה כזו כריזמה, או חוש עסקי. הוא הפסיד מיליונים, בשל נדיבות וגם רמאות. "היתה לי עבודה בזירה, ולאנשי העסקים סביבי היתה עבודה מחוץ לזירה", סיפר, "עשיתי את שלי כשניצחתי את רוב הבחורים ששמו מולי. האנשים בהם בטחתי לא עשו את עבודתם".

אבל היו אחרים. לארי הולמס, שותפו לאימונים בתחילת שנות ה-70', סיפר שפרייז'ר שיכן אותו במלון הטוב ביותר ונהג כלפיו בנדיבות. לפני מספר שנים, כשפרייז'ר נפצע בתאונת דרכים ונזקק לניתוחים, דווח שהולמס מימן אותם. בימים האחרונים, מספר הולמס, ניסה ליצור קשר עם פרייז'ר, ושמע כי אינו רוצה לדבר עם איש. בשנים האחרונות התגורר פרייז'ר מעל האולם בו הדריך צעירים בפילדלפיה. הוא לא רצה יותר. "הילדים הם המחר, אם לא נעשה זאת, איך אפשר לצפות שנמשיך?", אמר. את רוב זמנו בילה באימונים או בנסיעות, חלקם עם הלהקה שהקים, "נוק-אאוטס". הוא אהב לשיר. הוא הדריך את בנו מרוויס, שהפך למתאגרף. בתו ג'קי התמודדה ב-2001 מול ליילה עלי, הבת של, והפסידה. ג'ו היה שם, מוחמד לא.

לאחר שפורסם דבר מחלתו, מספרת מנהלת עסקיו, היו אוהדים שהציעו לתרום פיסה מהכבד שלהם. הפרסום הכה רבים בהלם. כך גם מותו המהיר. "העולם איבד אלוף נהדר, תמיד אזכור את ג'ו בכבוד ובהערצה", אמר עלי. "לילה טוב, ג'ו פרייז'ר, אני אוהב אותך, חבר יקר", הצהיר פורמן. בוב ארום, האמרגן הוותיק, סיפר: "הוא היה לוחם גאה ונהדר שהכיל את כל מה שנהדר באיגרוף. אם הייתי במלחמה, הבחור שהייתי רוצה לידו הוא ג'ו פרייז'ר".

מותו של אלוף | אמריקה נפרדת מג'ו פרייז'ר

אמרגן האיגרוף בוב ארום

"הקרב בין ג'ו לעלי בפיליפינים היה הגדול בהיסטוריה. אני עדיין זוכר את הרגע בו יצאתי מהקולוסיאום במנילה, כשהשמש גבוה בשמים. היה קשה להאמין למה שראינו"

דון קינג

"בתקופה בה אפרו-אמריקאים נאבקו על כבודם ועל עצמאותם, סמוקינג ג'ו הביא כבוד וגאווה לבני עמו, לעם האמריקאי, וחיבר את האומה כמו שרק ספורט יכול"

ברנארד הופקינס, מתאגרף עבר

"כל מי שמגיע לפילדלפיה חייב להכיר את ג'ו פרייזר. זה הזמן לבנות פסל בדמותו, כאות הערכה לאהבה הגדולה שג'ו העניק לעיר. לא הרבה קלטו שחי בינינו גיבור מיוחד. התחושה שלי היא שלקחנו אותו כמובן מאליו. אמרתי זאת כשהיה בחיים, ובטח שאומר זאת עכשיו"

ג'ורג' פורמן

"הוא היה אדם נהדר וחבר נהדר, והעולם לא יהיה אותו דבר בלעדיו. בזירה הוא הטיל טרור. ג'ו היה מסתער עליך. אם פגעת בו, הוא אהב את זה. אם הפלת אותו, רק הרגזת אותו. קיוויתי שלעולם לא אצטרך להילחם בו"

סרינה וויליאמס

"ג'ו פרייז'ר, היית אייקון וחלוץ עבור אנשים כמוני. אהוב ומעורר השראה. אתה תחסר"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#