בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדיין לא הסוף, רוג'ר

בין אם מדובר בהסתערות מחודשת על הצמרת העולמית או בהבלחות של גאון בדמדומי הקריירה, רוג'ר פדרר חוזר לנפק טניס עוצר נשימה

8תגובות

הלילה שעבר על רוג'ר פדרר במלון בפאריס בין שבת לראשון היה רחוק מלהיות אופטימלי. מספר שעות לפני שעלה לשחק בגמר טורניר ברסי, אחת מהתאומות בנות השנתיים לא חשה בטוב והעירה את הוריה בארבע לפנות בוקר. מירקה, אשתו, קבעה כי הילדה תעביר את המשך הלילה במיטתם. "אפילו לא התווכחתי", גילה לאחר מכן, "הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה להתווכח עם אשתך בארבע לפנות בוקר".

מיהו שחקן הטניס הטוב בהיסטוריה? דברו איתנו בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אלא שאפילו לילה לבן לא היה יכול לעצור את ה"פדרר-אקספרס", כינוי שהלך ונמוג בשנתיים האחרונות. שבוע אחרי שזכה בטורניר באזל, הוא לא שמט מערכה בפאריס, ובנקודות האחרונות בגמר מול ג'ו-ווילפריד צונגה - פייבוריט מקומי והאיש שהדיח אותו ברבע גמר ווימבלדון - ניתן היה לראות בבירור שפדרר נהנה מכל רגע. המערכה אמנם הלכה לשובר שוויון, אבל צונגה אפילו לא היה קרוב. פדרר זכה ב-15 הנקודות האחרונות שהגיש, הסתער קדימה בקלילותו המפורסמת, וקיבל מטוני פארקר את התואר ה-69 בקריירה שלו ואת המאסטרס הראשון שלו השנה. "אני מאוד מרוצה, כי שיחקתי היטב מהחבטה הראשונה בטורניר ועד סופו", אמר בסיום, "אין ספק שזה ניצחון מיוחד".

אי-אף-פי

השאלה היא אם הוא מיוחד כי מדובר בטורניר בו מעולם לא זכה קודם לכן, או כי הושג בתקופה בה הטרנד הוא להספיד את פדרר. כשהוא בן 30 ושלושה חודשים, נדמה שהעיסוק בדמדומי הקריירה של שחקן הטניס הגדול בהיסטוריה מעולם לא היה נרחב יותר. הדומיננטיות של פדרר נסדקה כבר בשנה שעברה, בה הצטמק שללו לגראנד סלאם אחד בלבד (באוסטרליה), אבל במשך רוב 2011 היה נדמה שהיא נעלמה סופית. ודאי כשברקע מתנהלת העונה המדהימה של נובאק ג'וקוביץ'.

מי שנהנה במשך שנים מהידיעה הברורה שכמעט כל משחק תלוי רק בו, שמט לראשונה בקריירה יתרון בן שתי מערכות בגראנד סלאם, בווימבלדון. זה קרה לו שוב בחצי גמר אליפות ארה"ב מול ג'וקוביץ', שם גם איבד שתי נקודות משחק. לראשונה מאז 2002, סיים שנה ללא תואר גראנד סלאם. בין לבין הפסיד גם ברבע הגמר במונטה קרלו ובמונטריאול, ובשמינית ברומא ובסינסינטי.

בחודש שעבר, לאחר שפרש מטורניר שנחאי, הוא ירד למקום הרביעי בדרוג העולמי, הנמוך ביותר שלו מאז יוני 2003. העובדות בשטח חיזקו את מה שהשעון הביולוגי רק רמז: הבלתי נתפש הופך לאטו לבלתי נמנע. "אני חושבת שהוא בצד הפחות נעים של הקריירה", אמרה מרטינה נוורטילובה לפני מספר חודשים, "כבר אין סיכוי שישחזר את יכולתו מלפני שלוש-ארבע שנים. אולי הוא עוד יצליח לזכות בגראנד סלאם, אבל איני מאמינה שישוב למקום הראשון בעולם".

ניפגש בלונדון

זו בעצם תמציתה של הדעה הרווחת בנוגע לפדרר הנוכחי: הוא עדיין מסוגל לנפק טניס עוצר נשימה, אבל כבר לא באופן עקבי כבעבר. אם מוסיפים את החלפת הקידומת ואת עול האבהות בשנתיים האחרונות, הדעיכה המסוימת אפילו היתה קצת מובנת - חוץ מלפדרר עצמו.

אי-אף-פי

במה שנראה לרבים כמו התכחשות למציאות, הוא התעקש לא לייחס יותר מדי חשיבות לקריסות המנטליות בווימבלדון ("אני מאוד מרוצה מההופעה שלי") ובפלאשינג מדו ("מרגיש שאני במסיבת העיתונאים הלא נכונה"). גם לנושא עייפות החומר, בענף בו הדור הצעיר לא מפסיק לזנב, התייחס בביטול. "העובדה שאני בן 30 לא משנה כלום", אמר לפני אליפות ארה"ב, "אני עדיין מתנהל באופן מקצועני, עדיין שואף לנצח. זה רק המספר שהשתנה".

אולי פדרר בכל זאת יודע משהו שכל השאר לא. לקראת סיום העונה, בזמן שאנדי מארי דועך ונדאל וג'וקוביץ' מתקשים להתאושש מפציעות, הוא שב להפגין טניס נפלא, שמשוחק עם עבודת רגליים וטיימינג שאין שניים להם. תופעה דומה התרחשה גם אשתקד, כשזכה בטורניר סיום העונה בלונדון. אם שואלים את פדרר, שהשיג בפאריס את ניצחונו ה-800 בקריירה שנושקת לאלף משחקים (988), אין סיבה שאקורד הסיום של 2011 יהיה שונה. "אני בהחלט מרגיש שאני יכול לזכות בלונדון", אמר שלשום, "אבל לא יקרה כלום אם לא. אין לי רשימת מכולת שאני צריך למחוק ממנה פריטים. חוויתי יותר הצלחה משאי פעם הייתי מסוגל לדמיין".

אם הדברים הללו מולידים את הרושם שפדרר איבד את הרעב, אזי זאת טעות. אם כבר, השנה הבינונית (במונחים שלו, כמובן) שהיתה לו עד לאחרונה רק עוררה את מיצי התחרותיות שלו. זו לא רק השאיפה לזכות במדליית זהב אולימפית בשנה הבאה ("אין לי כזו, והיא תמיד ייצגה משהו מיוחד עבורי"), פשוט נותר לו עדיין מה להוכיח - בעיקר לעצמו.

"אתגר זה משהו שאתה רוצה להשיג בפעם הראשונה", אמר בחודש שעבר ל"ל'אקיפ", "ברגע שזה הושג, אתה משחק עבור ההנאה בלהיות הטוב ביותר בתחומך ועבור הניצחון, אבל כבר אין לך מה להוכיח. מה שמשתנה כשאתה נמצא ביישורת האחרונה זה שאינך יכול להיות מרוצה מכך יותר. אתה רוצה להוכיח לכולם ובעיקר לעצמך שאתה עדיין יכול לזכות בגראנד סלאם, ובשביל זה אתה צריך לנצח את רפא, ג'וקוביץ' ומארי. אני אוהב את השינויים הללו. זה נותן טעם חדש לסיטואציה. זה יהיה עצוב לחיות חיים של טניסאי בצורה שגרתית לגמרי".

19 טורנירים, זוז

זהו, אם כן, רוג'ר פדרר הנוכחי. בן 30 וקצת, רק מקום רביעי בעולם, אבל אם זה תלוי בו, ממש לא לאורך זמן. פדרר כבר דאג להבהיר כי הוא חושב הרבה מעבר לאולימפיאדה. זה ניכר גם בתכנון הטורנירים בהם ייקח חלק (לא יותר מ-19) וגם במשטר האימונים הקפדני שמתוכנן לו בדצמבר בדובאי, כהכנה לאליפות אוסטרליה.

"בטניס, גופך הוא הנכס הגדול ביותר, ופדרר עובד קשה מאוד", אמר בשבוע שעבר המאמן האוסטרלי דארן קאהיל, שעבד עם אנדרה אגאסי לקראת סוף הקריירה שלו, "הוא שומר על המהירות שלו ועל ההתלהבות. נדאל וג'וקוביץ' עקפו אותו, והוא היה יכול לקחת את זה בשתי דרכים. הוא בחר בדרך הנכונה - לראות זאת כאתגר ולהשתפר".

פול אנאקון, אחד ממאמניו של פדרר, מאשר. "בשלב הזה של הקריירה, רוג'ר מבין היטב את גופו. הוא מבין כיצד לשמור על רמה גבוהה לאורך פרקי זמן ארוכים. זה אחד הדברים שלומדים לעשות כשמתבגרים. מבחינה מנטלית הוא מדהים. אני זוכר שכאשר התחלתי לעבוד אתו בשנה שעברה, נדהמתי מהתשוקה, מהאנרגטיות ומהראש הפתוח שלו. הרגשתי שאני עובד עם ילד בן 22".

הוא כבר אינו כזה, ואת ההישגים האחרונים שלו בפאריס ובבאזל, שם לא היה צריך להתמודד מול ג'וקוביץ', נדאל או מארי, חייבים לקחת בפרופורציות. ועדיין, בין אם יחווה פריחה מחודשת כמו אגאסי ובין אם ימשיך לספק חלקיקי טניס קסומים רק מדי פעם, הצעד הבא של רוג'ר פדרר יהיה מרתק מתמיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#