בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קונצרט של טוקבקיסטים

קריאת טוקבקים על כדורגל ישראלי חושפת אותך לכמויות מזוקקות של בורות ואלימות עילגת שמשקפות את פני הענף. מי שמחפש ידע, יכולת ניתוח, אינטליגנציה, כתיבה ברמה גבוהה ואהבת ספורט אמיתית, ימצא אותם בתגובות לכתבות הטניס ב"וואלה! ספורט"

11תגובות

1. אני לא יודע מי זאת "פדיבר". אני חושב שמדובר ב"זאת", מפני שהטקסט שהיא כותבת הוא בלשון נקבה. אבל בהחלט יכול להיות שמדובר ב"הוא" שמתחפש ל"היא" מסיבות עלומות. זה לא כל כך חשוב, מה שחשוב זה שלרוב אני מזדהה עם הדברים של "פדיבר" ולכן אני מחפש אותה לפני כולם. אני חושב שהיא מבינה עניין, שיש לה ידע, שיש לה יכולת ניתוח מצוינת. וכן, גם יכולת כתיבה טובה, טובה מאוד אפילו.

לא מסכימים עם אלון עידן? הגיבו בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

זה לא אומר ש"המנתח" קוטל קנים. גם "המנתח" מבין טניס, גם הוא מחזיק ידע רב, גם הוא מעורר דיון. ממש כמו "תום2", שהניתוח שלו לגבי טורניר גמר הסבב שעומד להיפתח ביום ראשון בלונדון, הוא ניתוח צלול וחד, שעשוי להתגשם במציאות. כן, גם "תום2" הוא כותב טקסטים משובח, ולכן אין מנוס מלהזכיר באותו הקשר את "TIGER", שמצליח להוסיף גוון נוסף לשרשרת הארוכה של המאמרים שעוסקים כולם בנושא אחד, די מצומצם לכאורה, טניס שמו.

רויטרס

זאת לא פרסומת ל"וואלה!", אבל זו בהחלט מחמאה ל"וואלה! ספורט". כי מבלי משים כמעט, ולמרות שיוצא לי לקרוא את כל העיתונים היומיים ולשוטט בכל רחבי הרשת ולצפות בכל תכנית ספורט אפשרית, כשזה מגיע לטניס אני חייב לדעת מה כתבה "פדיבר", ומה החזיר "המנתח", ואיך רואה את הדברים "תום2", ומה חושב על זה "TIGER". והדבר היפה בכל הסיפור הוא, שאני נכנס ל"וואלה! ספורט" לא בגלל הטקסטים של כותבי האתר - שלעתים טובים יותר, לעתים טובים פחות - אלא בגלל קהילת הטניס שהתכנסה מתחת לטקסטים ה"רשמיים" והפכה לדבר עצמו, לחלק החשוב יותר בתרבות הדיון שעוסקת בטניס.

2. אני מציין את המציאות הזאת משום שהיא נדירה, ובעיניי מרגשת. היא סותרת כמעט לחלוטין את תרבות הטוקבקים של אתרי הספורט, שמאופיינת בבורות ואלימות. לרוב, כשזה מגיע לכדורגל ולכדורסל, לשמות כמו מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה - זה מיד הופך נמוך, מיד הופך מתלהם, מיד הופך בהמי, חייתי, ראשוני. אתה נכנס לטוקבק לטור פרשנות שעוסק בהפועל תל אביב, ומיד נתקל ב"איזה פרשן פטפטן", כשמתחתיו "שחצן עלוב", ומעליו "מה אתה מלקק להם?" ו"רוח רעה אצל אחותך, יא מעפן". אתה נכנס לטור כדורסל שכותרתו "הפועל ירושלים הפכה לשק חבטות" ומיד נתקל בטוקבק שבחר בכותרת "שק תפוחי אדמה מדבר על שק חבטות", כשמתחתיו טוקבק מעודן יותר שקובע כי "אפס היית ואפס תישאר".

הבעיה עם האלימות העילגת הזאת היא שלא מדובר בסתם חצר אחורית של הספורט הישראלי. למעשה, הטוקבקים - על אף שהם נתפשים כזניחים ונחותים - הופכים בסופו של דבר לפנים של הספורט. התהליך פשוט: ספורט הוא עסק כלכלי, ובסופו של דבר קברניטיו מנווטים אותו - במודע או שלא - למקום שבו נמצא הכסף הגדול. מאחר שהכסף הגדול נמצא אצל ההמון, וההמון מיוצג - בצדק או שלא - בטוקבקים, בסופו של דבר אנחנו מקבלים את מאיר יצחקי קורא למומי זפרן "הגמד השקרן". כן כן, התגובות הקטנות והמרושעות האלה בתחתית טור פרשנות באתר ספורט, הן אלו שהופכות לספורט עצמו, לאופן בו הוא נתפש ולאופן בו הוא תופש את עצמו. הזרמים התת קרקעיים המכוערים האלה הופכים במשך הזמן לחלון הראווה, לאידאה שעל פיה צריך לפעול. גליצ'ים לפרצוף של כולנו.

שרון בוקוב

3. לכן אני כל כך אוהב את קהילת הטוקבקיסטים של אגף הטניס ב"וואלה! ספורט". הם נותנים כבוד לספורט שאותו הם אוהבים, והם נותנים כבוד למי שקורא אותם. וזה אולי ההבדל הגדול ביותר בינם לבין כל יתר הטוקבקיסטים של הספורט, בעיקר הישראלי: בניגוד לטוקבקיסטים האלימים, שהקיצוניות שלהם נובעת מהתחושה שאיש לא מקשיב להם ואיש לא קורא אותם, הטוקבקיסטים של הטניס ב"וואלה! ספורט" מניחים שמישהו קורא אותם. וה"מישהו" הזה הוא החבר שלהם, שממוקם מעליהם או מתחתיהם. ומתוך נקודת ההנחה הזאת, הם מרגישים מחויבים לכתיבה, לידע, לניתוח ולביקורת. הם למעשה עיתונאים לכל דבר.

4. לעתים אני גם תוהה שמא רמת הכותבים היא תולדה של רמת הספורט: כלומר, האם העובדה שאנו נמצאים בתקופת טניס איכותית מאוד - פדרר, נדאל, ג'וקוביץ', מארי וכו' - מייצרת באופן טבעי גם תקופת טוקבקים איכותית מאוד? האם הקלאסיות של פדרר גוררת קלאסיות גם בתגובות אליו? האם העבודה הקשה שמשקיע נדאל גוררת טוקבקים שגם עליהם נעשית עבודה קשה? ולחילופין, האם העיסוק בקילוגרמים המיותרים של ערן לוי ובמצבי הרוח של ניר דוידוביץ', גוררים בסופו של דבר טוקבקים ברמה של "יאללה, יא שמן, עוף לי מהפרצוף", או "איזה שוער זבאללה, יאללה שיפרוש כבר"?

5. לכן תיכנסו לשם, לאגף הטניס של "וואלה! ספורט". תיכנסו לשם גם אם אינכם חובבי טניס, גם אינכם מתים על פדרר ושות'. תיכנסו לשם כדי לחוות אהבת ספורט אמיתית, כדי לראות שאפשר גם אחרת. תיכנסו לשם כדי להבין איך נראה ויכוח מר בשאלת דרוג הטניסאים רגע לפני גמר הסבב בלונדון. תיכנסו לשם ותתפלאו: העובדה שרוג'ר פדרר זכה בפאריס לא מחזירה אותו למקום השלישי. שערורייה? כמובן. מה מקור השערורייה? ובכן, יש ויכוח מר בעניין. ויכוח שקראתי בשקיקה ולבסוף הכרעתי: מה שפדיבר אומרת מקובל עלי.

מסך: אתר "וואלה! ספורט"

על מסי וג'ורדן | (לא) אנשי השנה שלי

שני ענייני חוץ:

1. בעניין לאו מסי ומועמדותו ל"אישיות" השנה של מגזין "טיים". ובכן, בניגוד לכל מעלותיו של גאון הכדורגל הזה, דבר אחד חייב להיאמר: אישיות גדולה הוא לא. למעשה, אם חסר בו משהו כדי להעמידו בין גדולי העולם, זה אישיות. לא כל כך חשוב איזו אישיות, העיקר שתהיה אישיות.

העובדה שהוא שקט וצנוע לא הופכת אותו לאישיות, אלא בעיקר למשעמם בכל מה שחורג מהמשחק עצמו. בינתיים, זה נראה כאילו הרגליים הן החלק הכי משמעותי במערכות הקוגנטיביות שלו. מצד שני, גם קים קרדשיאן מועמדת באותה קטגוריה.

2. העובדה שמייקל ג'ורדן מאכזב את כולם בעמדתו בסכסוך בין בעלי קבוצות ה-NBA לבין השחקנים ממש לא ברורה. ג'ורדן - גדול כדורסלני תבל שיצא לי לראות - היה תמיד דמות בלתי נסבלת. תמיד שחצן, תמיד אגואיסט, תמיד אינטרסנט, תמיד ריכוזי. כשיש לך כישרון כזה גדול בכדורסל, אנשים מקבלים את כל הקטסטרופות הנלוות; כשאתה מנהל גרוע, פתאום נזכרים שאתה טיפוס מפוקפק. אלה ימים בהם אני נזכר בערגה למה כל כך רציתי שג'ון סטוקטון וקארל מלון יבעטו בתחת של ג'ורדן ושל שיקגו בולס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#