בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צריך רגליים כדי לנצח מרתון?

לפני עשר שנים איבד אלכס זנארדי את רגליו בתאונת מירוצים מזעזעת. זה לא מנע מנהג הפורמולה 1 בעבר לחזור להתחרות במכונית רק באמצעות ידיו, ואחרי פרישתו להפוך גם לרוכב אופני יד ברמה עולמית

תגובות

"ב-DNA של כל אחד יש משהו שמניע אותו לעבר דבר שכלפיו הוא חש להט", מאמין אלסנדרו (אלכס) זנארדי. הלהט שלו היה למירוצי מכוניות. אפילו אובדן שתי רגליו לא מנע ממנו לחזור לדהור במהירויות של מאות קמ"ש. עתה, בגיל 45, הוא מגלה שלא היתה זו בהכרח המהירות שמשכה אותו אל העולם המוטורי. מוקד תשוקתו החדש מתנהל במהירויות נמוכות הרבה יותר.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

שיא המסלול שקבע ג'פרי מוטאי משך את מרב תשומת הלב בשבוע שעבר, אבל לאירוע כמרתון ניו יורק תמיד יש הבטים רבים. רצי העל, הסלבריטאים, חובבי הספורט העממי, והמתחרים בקטגוריות השונות. אחת מהן היא אופני היד, כלי בעל שלושה גלגלים שמונע בכוח ידיו של הרוכב. זהו הלהט החדש של זנארדי, שסיים את המסלול ב-1:13:58 שעות וניצח בהפרש של שתי שניות. "מה יש לומר אם לפני שאתה חוזר הביתה, ניצחת במרתון - ה-מרתון - לעיני חברים ואלפי האנשים סביב המסלול?", תהה האיטלקי.

אי-אף-פי

בדרך כלל, זנארדי אינו אחד שמתקשה למצוא מלים. לפני מספר שנים התארח אצל דייויד לטרמן ושיחזר את המירוץ ששינה את חייו. "כשיצאתי מרחבת הטיפולים חשבתי 'ניצחתי'", סיפר, "אבל בהאצה איבדתי שליטה. נהג אחר לא יכול היה לחמוק מפגיעה בי. המכונית התפרקה. חלק אחד של אלכס עף לכיוון אחד וחלק נוסף לכיוון אחר. כך השגתי הופעה שנייה בתכנית של דייויד לטרמן".

חייו התחלקו לשניים. עד אותו יום ב-2001, היה זנארדי עוד נהג. הוא התחרה בפורמולה 1 בין 1991 ל-1994 ללא הצלחה גדולה. המעבר לארה"ב סיפק מפנה, ובשנים 1997 ו-1998 ניצח ב-15 מירוצים ובשתי אליפויות בסבב צ'מפ קאר. ב-1999 זכה להזדמנות נוספת בפורמולה 1, עם קבוצת וויליאמס, ושוב איכזב. אחר כך חזר לסבבים האמריקאיים. ואז אירעה התאונה.

זה קרה 13 הקפות לסיום המירוץ במסלול לאוסיצרינג בגרמניה. מכונית אחרת פגעה ישירות בתא הנהג, במהירות אדירה. רגליו רוסקו. טרי טראמל, הרופא הראשון שטיפל בו, החליק בשלולית דם. "אתה יודע מה אתה רואה", סיפר טראמל ל"נשיונל ג'יאוגרפיק", "אבל לא רוצה להאמין".

שבוע מאוחר יותר התעורר זנארדי בבית חולים. "הכאבים היו אדירים, לא יכולתי להרים את ראשי כי הייתי מחובר לצינורות רבים", סיפר ל"אובזרבר" ב-2007, "אז אמרה לי אשתי שאיבדתי את רגליי. זה היה יום טוב. אם לפני התאונה הייתי רואה מישהו בלי רגליים, הייתי אומר שאני מעדיף למות מאשר לחיות כך. ברגע שהבנתי שאיבדתי את רגליי, ידעתי שזו הבעיה הכי קטנה שלי. לפחות אני בחיים".

היעד הבא: לונדון

הוא עבר 16 ניתוחים, ולמד ללכת עם פרוטזות. "בשלב הזה, הדבר החשוב ביותר היה להיות מסוגל לנשום בלי הצינורות והמכונות", סיפר השנה ל"ספורטס אילוסטרייטד", "אחר כך זה היה לצבור עצמאות, ללכת לשירותים, להתלבש בעצמי ולהפוך לבעל ואב טוב. וכך הלאה". שנתיים אחרי התאונה חזר ללאוסיצרינג. באישור צ'מפ קאר, שופצה מכונית כך שיוכל לנהוג בה בעזרת ידיו בלבד. באותו יום, זכה להשלים את 13 ההקפות שחסרו לו ב-2001. "זה היה כאילו שאני במכונית לפני התאונה", סיפר, "הכישרון הוא בראשי, לא ברגלי הימנית".

אי-פי

את זה הוכיח גם בשנים הבאות, כשהחל להתחרות במכוניות סלון. "בהתחלה אמרו שזה תרגיל שיווקי, ויריביי התרחקו מהרכב שלי, חששו להתנגש בי. ואז התחלתי לנצח, והפסקתי לראות את הגישה הזו". בין 2004 ל-2009 ניצח בארבעה מירוצים, זכה בסבב האיטלקי ואף ביצע ניסויים עבור קבוצת הפורמולה 1 ב.מ.וו-סאובר. כשבקבוצה גילו כי "כפות רגליו" גדולות מדי עבור המכונית, הוא פשוט החליף אותן.

במקביל, מצא זנארדי אדרנלין בענף נוסף. לפני ארבע שנים קיבל על עצמו אתגר - להתחרות במרתון ניו יורק בקטגוריית אופני היד. אחרי חודש אימונים, סיים רביעי. אחרי פרישתו מנהיגה ב-2009, עבר להקדיש את כל כולו לאופני היד. הוא ניצח פעמיים ברומא, ובחודש שעבר - ביום הולדתו - גם בוונציה, כשהוא גורר אחריו חולה בניוון שרירים. על זכייתו האפיל מות בן ארצו מרקו סימונצ'לי, רוכב מוטו GP, בתאונה במלזיה. "סיפרו לי על כך כשחציתי את קו הסיום", סיפר, "ואיבדתי את כל ההתלהבות".

"אלכס נמצא ממש בראש הרשימה בכל הנוגע למתחרים שעלי לחפש", אומר אוז סאנצ'ס האמריקאי, האלוף האולימפי באופני יד, שבספטמבר הקדים את זנארדי וניצח במירוץ נגד השעון באליפות העולם. בשנתיים האחרונות הפער ביניהם הולך ומצטמצם. סאנצ'ס לא היה בניו יורק, אך הניצחון היווה עוד אבן דרך עבור זנארדי וצעד נוסף בדרך ליעדו הבא - המשחקים הפראלימפיים בלונדון. "זה ממש מדהים", אומר מריו אנדרטי, אלוף העולם לשעבר בפורמולה 1, "הגישה של לא לוותר לעולם הופכת אותו לאלוף שהוא".

זנארדי, אגב, לא פוסל את האפשרות שישוב למירוצי מכוניות. הוא היה מהמועמדים להופיע בחודש שעבר באתגר של סבב האינדיקאר במירוץ לאס וגאס, במסגרתו הובטחו חמישה מיליון דולר לנהג שיזנק אחרון וינצח. לבסוף קיבל את התפקיד דן וולדון, שנהרג.

כיצד יכול זנארדי לחשוב על חזרה לספורט המוטורי, אחרי כל מה שעבר? "אין לי צלקות פסיכולוגיות, אני מציאותי ואופטימיסט, לא אוכל לאבד שתי רגליים פעם נוספת", הוא מסביר, "הדבר הראשון שעובר בראשי כשאני פוקח עיניים בבוקר קשור לחלומותיי הנוכחיים, לא לסיוטי העבר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#