בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגעגועים החזירו את רוגל נחום לבור החול

מאז פרש לפני עשור שימש שיאן ישראל בקפיצה משולשת משקיף מבחוץ. כעת הוא חוזר, כמאמן: "האתלטיקה חסרה לי"

4תגובות

בשנת 2001, אחרי שהופיע בשלוש אולימפיאדות והגיע עד למקום השישי באליפות העולם, נפרד רוגל נחום מבור החול אליו זינק במשך יותר מ-17 שנים, ופרש. שיאו בקפיצה לרוחק החזיק מעמד 20 שנה, עד ששופר על ידי יוחאי הלוי. לתוצאה שקבע בקפיצה משולשת, 17.20 מטר, לא התקרב אף אתלט ישראלי.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

בעשור האחרון ביקר נחום כמעט מדי יום באיצטדיון האתלטיקה של הדר יוסף. לפעמים התאמן ושמר על כושר, לעתים רק התבונן. בנסיבות מסוימות נידב טיפים למנתרים סביבו. המגמה שזיהה היתה ברורה: "הדבר הבולט ביותר שראיתי הוא ירידה בכמות הספורטאים, בעיקר בגילי קאדטים ונוער. זה הולך ומידרדר, אי אפשר להסתיר את זה".

בעולם הפיתויים האינסופי בו הם חיים, קשה לגרור את הילדים מהבית. ואם כבר ספורט, סביר שאתלטיקה לא תהיה הבחירה.

ניר קידר

"זה ענף כפוי טובה", מודה נחום, "ההישגים מגיעים בשלב מאוחר מאוד בקריירה. בקבוצת כדורסל יש כל שבוע משחק שנותן סיפוק מיידי. כאן יש עונת קיץ ועונת חורף קצרות מאוד, ורוב השנה מתאמנים. לא פשוט לשווק את זה. בעיני ההורים, הענף לא נתפש כפעילות חיונית. ג'ודו חשוב לדימוי העצמי, השחייה בריאה ויש בריכות בכל מקום. יש מעט מאוד איצטדיוני אתלטיקה. לאגודות, שתקציבן יורד, קשה מאוד לאתר ולטפח ילדים".

נדמה שאם צצים כישרונות, מדובר בעולים חדשים או בתופעות מקריות.

"גם אני התחלתי במקרה, המורה להתעמלות דחף אותי להתאמן. אבל זה לא תהליך שיטתי ומובנה של גוף המאתר ספורטאים ויודע לזהות פוטנציאל הישגי. כמעט כל האתלטים הישראלים הבולטים הגיעו במקרה. התהליך דורש שיתוף פעולה בין הרבה גופים - האיגוד, משרד החינוך ובתי הספר. כולם צריכים להירתם למשימה".

אז לא הצלחנו להכניס לתודעה הישראלית ששווה להיות אתלט?

"לחלוטין לא. לדעתי אתלטים נתפשים כאן כאלה שתמיד מנסים לדפוק אותם, תמיד יש להם קשיים כלכליים, הם אף פעם לא מוצאים ספונסרים ובאליפויות עולם לא עולים לגמר. האתלטיקה תמיד תיתפש כענף המוביל באולימפיאדה, אבל האתלטים הישראלים לא נהנים מדימוי כזה. רק כשפוגשים אותם, הדעה משתנה לגמרי".

הפינצטה והפנטזיה

בשנים האחרונות, אחרי שנידב עצות וקיבל פידבקים מאנשי מקצוע, הבין נחום שיש ביכולתו לתרום לענף. "כשפרשתי לא חשבתי להיות מאמן. ככל שהתרחקתי מחיי האתלט והפכתי לאזרח, התעורר בי החשק להחזיר את עצמי לענף. לפני שנה החלטתי שאני מתחיל לאמן. בקיץ סיימתי קורס מאמנים בווינגייט, ובראש השנה הכרזתי בפייסבוק על חזרתי לבור הקפיצה".

לפני שלושה שבועות פגש נחום את חניכו הראשון והיחיד עד כה - אבירם שוורצברד, עוד חודש בן 17, שעד כה התמקד בקפיצה לגובה, וכעת בוחן את היכולת בקפיצות האופקיות. "אני לא מתכוון לפתוח חוג אתלטיקה", מבהיר נחום, "אלא למצוא אתלטים בעלי פוטנציאל הישגי גבוה. אין לי לחץ של זמן ואני מנסה לאתר חבר'ה איכותיים בפינצטה. בעולם הפנטזיות, אני רוצה למצוא ספורטאים מוכשרים יותר ממני".

בישראל, אם תהיתם, נדיר למצוא מאמן אתלטיקה במשרה מלאה. נחום הוא סמנכ"ל התוכן של חברת PMI, המשווקת מוצרים לילדים. לקראת הערב הוא נועל את המשרד ויוצא לפגוש את שוורצברד באיצטדיון.

"התרגשתי מהסיטואציה", הוא משתף, "אחרי כל התכנונים, פתאום זה קרה. העיסוק באתלטיקה היה חסר לי, ריח המסלול והדשא מעורר געגוע ונוסטלגיה. אין ערובה לכך שאהיה מאמן טוב, אבל כאתלט צברתי המון ניסיון ונחשפתי לספורטאים ברמות הכי גבוהות. שני המאמנים בחיי, דודיק קושניר ואלכס מרמן, תמיד העניקו לי תשומת לב מלאה. יש עלי הרבה אחריות. אני מקווה שגם חניכיי יידעו שיש מי שדואג להם".

כשמגיעים לאליפות ישראל, הלב נחמץ למראה המקצים הדלילים. "זה מאוד מתסכל ומעציב. הדבר הכי חשוב הוא להביא עוד ספורטאים לאתלטיקה. הספורט העממי פורח, יש קבוצות ריצה ומירוצי לילה עם עשרות אלפי אנשים. אולי הילדים הקטנים של אותם רצים ישאבו את החינוך מהבית ובעוד עשר שנים נקטוף את הפירות. אני אופטימי ומאמין שנצליח לבנות משהו חדש. מסתובבים פה כישרונות מעולים, הבעיה היא למצוא אותם. אולי הם שחקני כדורסל, כדוריד או כדורגל בינוניים, אבל יש בהם תכונות של אתלטים אדירים".

"בלב", מודה נחום, "אני נהנה ששיא המשולשת עדיין שלי, אבל כשישברו אותו אשתחרר ממנו, בדיוק כפי שקרה בקפיצה לרוחק. ברור שתהיה צביטה בלב, אני נהנה לראות את השם שלי בטבלה, אבל הגיע הזמן שהשיא יישבר. פוטנציאלית, יש מי שיכול לעשות את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#