בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבודה בעיניים

קרב איגרוף מוכרע לכאורה באמצעות ידיהם של שני אנשים בזירה, אבל יותר מדי פעמים תוצאתו נקבעת על ידי שלושה אחרים שישבו בצדה וראו משהו שונה לגמרי. כך יוצא שמבטם של השופטים, בצירוף עם יושרם, יכול לבנות או להרוס קריירה שלמה

3תגובות

נכנסת לזירה, התאגרפת היטב, התגוננת כמו שצריך, תקפת את נקודות התורפה של היריב. לא הפלת אותו, אבל גם לא הופלת. כשהסתיימו 12 הסיבובים, וניצבת לצד שופט הזירה, לא היה לך ספק שזה שלך. ואז, הוא הניף את ידו של יריבך. הפסדת. הקהל שורק בוז. מה לעזאזל ראו השופטים האלה?

נדמה כי בשנים האחרונות, יותר ויותר קרבות איגרוף מסתיימים בהכרעות שיפוט שנויות במחלוקת, אם לא שערורייתיות לחלוטין. כולם ראו דבר אחד, השופטים ראו דבר אחר. דרך אחת למנוע זאת, כמובן, היא פשוט להשכיב את היריב, לנצח בנוק-אאוט ולהימנע מהכרעת שופטים. כנראה. איך אמר המקסיקאי חואן מנואל מארקס אחרי הקרב מול מני פאקיאו לפני כשבועיים: "אפילו אם אפיל אותו, השופטים עשויים לעזור לו לקום ולתת לו את הניצחון".

הקרב על אליפות העולם של ארגון WBO במשקל מעורב היה דוגמה קלאסית. מארקס נראה כמתאגרף הדומיננטי יותר בשבעת הסיבובים הראשונים, ורק בשלבים המאוחרים הצליח פאקיאו להשליט עצמו על יריבו. רבים, אוהדים ועיתונאים, נדהמו כשפאקיאו הוכרז כמנצח. שופט אחד קבע שוויון ביניהם (114-114), שניים העניקו את הניצחון לפיליפיני (116-112, 115-113). "זו בדיחה", הכריז מארקס, ורבים הסכימו. חברת ההימורים "ספורטינגבט" החזירה את הכסף למי שהימר על ניצחון של המקסיקאי.

"השופט דייב מורטי קבע 115-113 לפאקיאו, וזה חריג מספיק כדי לבדוק מה היה במים שלו. העובדה שגלן טרוברידג' נתן לפאקיאו ניצחון 116-112 היא מעבר למגוחכת", כתב אד גרייני ב"לאס וגאס ריוויו ג'ורנל", "פאקיאו היה ראוי לתיקו לכל היותר, וכנראה שאפילו לא לכך. אף פעם לא הבנתי איך שופטי איגרוף מקצוענים כביכול טועים בניקוד בצורה כה מגוחכת. זה קומי".

שיטת הניקוד באיגרוף בוחנת את ביצועי המתאגרפים על בסיס של סיבובים בודדים. בתום כל סיבוב, כל אחד משלושת השופטים מעניק ניקוד. המתאגרף שהיה טוב יותר, לטעמו, מקבל 10 נקודות. יריבו מקבל פחות. בדרך כלל 9 נקודות, לעתים 8 אם הופל או היה חלש במיוחד. בתום 12 הסיבובים, אם הקרב לא הוכרע במהלכם, מחברים את סך הנקודות שנתן כל שופט לכל מתאגרף. כך מתקבל הניקוד של השלושה. מתאגרף צריך ששני שופטים יכריעו לטובתו כדי לנצח בקרב. מספיק ששניים מהשלושה יקבעו תיקו כדי שזו תהיה תוצאת הקרב.

רויטרס

זה בדיוק מה שקרה בדצמבר האחרון לברנארד הופקינס, שפגש את ז'אן פסקל הקנדי בקוויבק בקרב על התואר של ארגון WBC במשקל קל-כבד. בתחילת הקרב נפל הופקינס פעמיים, אבל בהמשך שלט בזירה. השופט האמריקאי העניק להופקינס ניצחון. האחרים, אחד מהם קנדי, קבעו שוויון. פסקל, האלוף המכהן, שמר על תוארו.

זה היה ערב מוזר. בסיבוב העשירי, בו שניים מהשופטים נתנו להופקינס ניצחון, קבע השלישי תיקו 10-10. על כך, בעצם, הוא הפסיד. "אני רגיל לזה באיגרוף, אבל זה לא אומר שאהיה מרוצה ומסופק מחוסר הצדק הזה. חשבנו שקנדה היא מקום בו אפשר לנצח כשאתה מנצח ולהפסיד כשאתה מפסיד", אמר הופקינס. כעבור חמישה חודשים ניצח בקרב חוזר והפך בגיל 45 לאלוף המבוגר בהיסטוריה.

לצפות בלי קול

במבט לאחור, קשה לומר אם מספר טעויות השיפוט נמצא בעלייה. בדיוק כמו בענפים ככדורגל, כנראה שהן פשוט נחשפות יותר מבעבר בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והתקשורת. לזכות השופטים יש לציין כי המתאגרפים, באופן טבעי, הפכו מהירים וזריזים יותר, כך שלעין קשה יותר לקלוט כל מה שקורה. ובניגוד לקהל בבית, שלישיית השיפוט רואה הכל פעם אחת, מזווית אחת, לצד הזירה.

לפעמים זה עובד לטובתה. רבים נדהמו ב-2003 כשהשופטים העניקו לשיין מוזלי ניצחון מול אוסקר דה לה הויה. כך גם העיתונאי קווין איול, שצפה בקרב מאולם התקשורת. "הרגשתי שאוסקר ניצח בבירור והייתי המום", סיפר ל-ESPN, "כשהבחורים שישבו ליד הזירה הגיעו, חשבתי שהם יהיו ביקורתיים. במקום זאת, כולם אמרו ששיין ניצח". ג'רי רות', שופט מנוואדה, אומר: "לפעמים אתה רואה בחור מייצר חבטה שנחסמת, ושומע את הקהל צורח במחשבה שזה היה אגרוף נהדר. זה לא היה".

מעבר לזווית, קיימים גורמים נוספים המבדילים בין מה שרואים השופטים למה שרואה הקהל. קודם כל, הדרך לשפוט מי ניצח בסיבוב. שליחת אגרופים אינה מספיקה, צריך גם לפגוע. וגם אם פגעת, היכן עשית זאת וכיצד השפיע הדבר על היריב? יש מתאגרפים שיוזמים יותר, ואחרים שמצטיינים בהתקפות נגד. מי מהשניים השליט את מרותו בקרב? לא כל אחד מסוגל לזהות זאת. שיפוט הוא עניין סובייקטיבי מאוד.

"בגלל שעליך להיות מרוכז, זה לא כל כך מהנה", מודה השופט הניו יורקי טום שרק, "אתה צריך ממש לנתח אם האגרופים נוחתים בסמכותיות, אם יש משקל מאחוריהם, מי שלט בחילופי המהלומות. כאשר אני רואה קרב כצופה והשופטים מחליטים בניגוד לדעתי, במיוחד כשמדובר בסיבוב-שניים, אני נותן להם ליהנות מהספק".

בניגוד לשופט, דעתו של הצופה וגם של העיתונאי עשויה להיות מוסחת לעתים. בין אם זה כדי לדבר עם חבר, לקום למקרר או להקליד משהו. "חלק מהסיבובים כל כך צמודים ומוכרעים על דברים קטנים", מציין איול, "אם אתה מסתובב לומר משהו למישהו, תחמיץ אגרוף שעשוי להיות מכריע".

ולפעמים, חובה להודות, הצופה מוטה על ידי מה שהוא שומע. "הדבר הראשון שאני אומר לצופה בטלוויזיה הוא להנמיך את הקול", מספר מוזלי, "הסיבה היא שאתה מושפע ממה שהשדרים אומרים". רות' מוסיף: "אני מאמין שהציבור זוכר את החלק האחרון בקרב, או את החלק האחרון בכל סיבוב. אנחנו צריכים לזכור את כל שלוש הדקות".

ענף נגוע?

אלא שלפעמים גם אם לוקחים את כל אלה בחשבון, לא מצליחים להבין מה עבר בראשי השופטים. התיקו בין איוונדר הוליפילד ללנוקס לואיס במדיסון סקוור גארדן ב-1999, בקרב על איחוד תארי אלוף העולם במשקל כבד, נחשב לאחת משערוריות הענק. לואיס היה המנצח הברור. "ההחלטה הכי מגעילה שראיתי בענף", קרא לזה אלוף העבר פרנק ברונו. ראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני, כינה אותה "עיוות נוראי".

מספר ימים אחר כך, הודה השופט הבריטי לארי אוקונל: "בהתחשב בדעה הכללית, כנראה שטעיתי, אבל עשיתי מה שחשבתי לנכון. אף אחד לא רוצה לקבוע תיקו, כי אנשים חושבים שאתה לא מספיק גבר כדי להכריע. אני מרגיש רע עבור עצמי, ירדו עלי הרבה, אבל עוד יותר עבור לנוקס".

לואיס התאושש, וניצח בקרב חוזר. אריסלנדי לארה עוד לא יודע אם יזכה לכך. האמונה שטוען לכתר צריך לשלוט בבירור בקרב מול אלוף מכהן כדי לנצח, היא מאוד מעוותת. ביולי האחרון, גם זה לא הספיק לקובני. שופט אחד קבע תיקו, ההכרעה המדהימה של שני האחרים העניקה את הניצחון לפול וויליאמס, אלוף WBC במשקל בינוני. "זה מה שלא בסדר באיגרוף. אם ניצחת, ניצחת. אם הפסדת, הפסדת. איך אפשר לעשות את זה לבן אדם?", תהה הפרשן רוי ג'ונס ג'וניור, אלוף עבר, שאמר כי זה הזכיר לו את הגמר שלו באולימפיאדת סיאול 88'.

ג'ונס שלט באותו קרב מול הדרום קוריאני פארק סין-הון, ופגע ב-86 חבטות לעומת 32. איכשהו, שלושה מחמשת השופטים העניקו את הניצחון ואת מדליית הזהב לפארק. השלושה הושעו, ולמרות שבוועד האולימפי הבינלאומי לא מצאו פסול בהתנהגותם, התברר כי זכו לתנאים מפליגים מהמארחים.

זהו הצד האחר, האפל יותר, של העניין. האם מדובר בטעות או בשחיתות? "איך אשיב לכל האנשים ששואלים אם המאפיה מעורבת באיגרוף או אם הענף מושחת", תהה פעם הופקינס. טדי אטלס, פרשן קולני, מתריע כבר שנים כי האיגרוף נגוע. אירוח השופטים - טיסה עם בת הזוג, חדרי מלון, ארוחות - הוא רק חלק מהעסק.

"כששופט מגיע לקרב הוא יודע מיהו המתאגרף של האמרגן, שמאחוריו משאבים רבים. ואם הוא לא מנצח, עשויה להיות הבנה שהשופט לא יקבל קרבות במשך זמן מה", אומר אטלס, "אם לאמרגן יש הרבה השפעה והוא מארגן הרבה קרבות, ביכולתו לקחת למעשה כסף מהכיס של השופט. אי אפשר לומר שזה לא משפיע על שיקול הדעת. הייתי במקומות בהם נערכות ארוחות בעלות של אלפי דולרים, ויושבים שם השופטים והמנהלים שיארגנו את הקרב ביום הבא. ומי מארח את המסיבה, מי משלם את החשבון?".

השופטים והאחראים עליהם מתעקשים שלא כך הדבר. שלושת השופטים בקרב לארה-וויליאמס, למשל, הושעו. כולם צריכים בסופו של דבר להשיב לוועדה מקומית, שמעניקה להם את רישיונם לשפוט. מארק רטנר, שעמד בראש ועדת הספורט במדינת נוואדה, סיפר כי ביקש תמיד לדעת מדוע שופט ניקד בצורה מסוימת: "במידה ששופט פסק אחרת באופן משמעותי ביחס לעמיתיו או לקונצנזוס, אבקש שיסור למשרדי ויצפה בקרב שוב, ואומר לו שלדעתי הוא שגה בסיבוב כזה או אחר". שרק טוען: "אם תעשה משהו כדי לרצות אמרגן, לא תשרוד בעבודה זמן רב. הדבר האחרון שוועדה רוצה זה אפילו רמז למשהו כזה".

תיאוריית הקשר

השורה התחתונה, בכל מקרה, היא עיוות הצדק. מתאגרף כמו לארה, שעבד שנים למען הזדמנות להיאבק על תואר, עלול לחזור לירכתי התור ולהתחיל מחדש. "זה לא כמו בבייסבול, בכדורסל או בכל ענף בו יוצאים בשבוע הבא למגרש ומנסים לתקן", מזכיר אטלס, "אתה אמור להיות בשלב בקריירה בו תעשה יותר כסף ותשנה את חייך. עשית צעד לעבר זה, ואז אתה חייב לחזור לאחור, לספוג מספר מסוים של מהלומות שכבר ספגת. השופטים לא חושבים על כך שהם הורסים קריירות. הדבר הגרוע ביותר שאפשר לומר זה שהדבר לא אתי ויש שחיתות. הטוב ביותר הוא שמדובר בחוסר יכולת. לדעתי זה שילוב. אני רואה החלטות גרועות פעמיים בחודש, וזה יותר מדי".

מארקס כבר היה בסרט הזה. בשני קרבות קודמים מול פאקיאו הוא רשם הפסד ותיקו. לפחות באחד מהם הרגיש שנשדד. מי שמחפש קונספירציות ידבר על קרב 100 מיליון הדולר שעשוי להתקיים בין פאקיאו לפלויד מייוות'ר ג'וניור. עדיף שהפיליפיני לא יגיע אליו אחרי הפסד. מצד שני, כבר עתה דנים בקרב רביעי בין מארקס לפאקיאו. "אני נחוש למצוא מנצח אחת ולתמיד", אמר בוב ארום, האמרגן של האלוף.

מארקס אולי ינוחם דרך קרב נוסף שיכניס לו מיליונים, אבל הענף כולו משלם מחיר יקר. יש המאמינים כי החלטות השיפוט הבעייתיות מבריחות אוהדים לענפי לחימה אחרים. "אוהדים רואים קרב, יודעים מי ניצח, ואז השופטים נותנים את זה לבחור האחר", כתב רוברט אקסל, עורך האתר Boxing.com, "אין ספק שיש שחיתות בענף. השאלה היא אם אי פעם יהיה לנו האומץ להתמודד איתה". מוזלי רך יותר: "אם הקרב צמוד, תמיד תתפתח שערוריה. תביטו בסקרים, הם תמיד אומרים שיש טעות דגימה של 5%. אנחנו לא נותנים את זה לשופטים. כל קרב צמוד הוא בעיני המתבונן".

אגרוף לפנים, מחוץ לזירה | שערוריות שיפוט בולטות בהיסטוריה של האיגרוף

רוי ג'ונס ג'וניור VS פארק סי-הון (1988)

בגמר האולימפי בסיאול במשקל קל-בינוני, הוביל ג'ונס ג'וניור 86-32 במספר החבטות מול יריבו הדרום קוריאני. חרף שליטתו הברורה, הפסיד האמריקאי 2-3 בהחלטת שופטים. שלושת השופטים שהכריעו נגדו הושעו, וחקירה של הוועד האולימפי הבינלאומי מצאה כי הוזמנו לארוחות מפוארות על ידי בכירים במשלחת הדרום קוריאנית

פרנל וויטאקר VS חוזה לואיס רמירז (1988)

בקרב על אליפות העולם במשקל קל של ה-WBC נראה היה שוויטאקר ניצח כמעט בכל הסיבובים, אך זה לא מנע מהשופטים להיות חלוקים בדעתם. ההחלטה הסופית קיפחה בבירור את וויטאקר, והניצחון הוענק לרמירז

לנוקס לואיס VS איוונדר הוליפילד (1999)

בקרב על איחוד תארי אלוף העולם במשקל כבד שלט לואיס בהתמודדות, והנחית על הוליפילד 348 חבטות לעומת 130 בלבד של יריבו. השופטים הדהימו כשפסקו על תיקו. השופט הראשון הכריז על לואיס כמנצח, השני על תיקו, והשופטת אוגניה וויליאמס הכריזה על הוליפילד כמנצח, בטענה שראתה אותו חובט בלואיס יותר פעמים

ג'ורג' פורמן VS שאנון בריגס (1997)

בקרב על האפשרות להילחם באלוף ה-WBC, לנוקס לואיס, שלט פורמן הוותיק ביד רמה לאורך 12 סיבובים וחבט באופן עקבי ביריבו. לתדהמת הקהל, העניקו השופטים את הניצחון דווקא לבריגס

אריסלנדי לארה VS פול וויליאמס (2011)

בקרב במשקל קל-בינוני שנערך ביולי האחרון בניו ג'רזי נראה היה כי השמאליות האדירות של לארה לאורך הקרב יעניקו לו את הניצחון. אלא שבניגוד למה שראו שאר הנוכחים באולם, החליטו השופטים להעניק את הניצחון לוויליאמס בהפרש קטן. בעקבות ההחלטה השנויה במחלוקת הושעו שלושה מחמשת השופטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#