בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצאים לשיט, מוכנים?

הם יורדים למים, עולים על הגלשן ולא פעם חוגגים עם מדליה. אבל מה קורה באימונים ובלב הים? לרגל אליפות העולם, הגיע הזמן לגלות

2תגובות

"אנשים רואים חבר'ה בלונדינים ושזופים, החיים שלהם דבש, כל היום עם בנות וגלים, בירה בין לבין. מה כבר הם עושים שם? עומדים על הגלשן, צפים על המים, חוזרים לחוף ותמיד רבים. הם עושים לנו אחלה גאווה כשהם מביאים הישגים, אבל זה לא ספורט".

כך, ברגע פיוטי של כנות והשלמה, מנסה עמית ענבר, מבכירי הגולשים שצמחו בישראל, לתאר כיצד נתפש השיט בעיניהם של חובבי הספורט במדינה. אם לומר את האמת, לא הרבה ידוע לאוהד הספורט הישראלי על הענף הייצוגי המצליח ביותר שלנו. בכל הנוגע למקצי השיט האולימפיים, בולטת ישראל בשני דגמים: גלשן הניל-פרייד (RS:X), עליו נמצא גולש הרוח לבדו, וכן סירת ה-470, הכוללת זוג פרטנרים - הגאי, המחזיק בהגה ובמפרש הראשי, ואיש הצוות, שמאזן את הסירה ומחזיק את מפרש החלוץ ומפרש הספינקר.

מהלך השיוט

מטרתם של השייטים והגולשים היא לצלוח במהירות המרבית מסלול שהתוואי שלו נקבע בידי מצופים המונחים במים ויוצרים לרוב צורת טרפז. קו הזינוק הוא דמיוני ותחום בדרך כלל בין שתי סירות או מצופים. בניגוד למירוצי פורמולה 1, בהם המכוניות מזנקות ממהירות אפסית, כלי השיט רשאים לצבור תאוצה, לדהור אל הקו ולחצות אותו בהישמע הצופר כשהם במהירות מרבית. חצייה מוקדמת של הקו גוררת פסילה.

אי-פי

עניין צבירת המהירות משמעותי בהרבה ברוח חזקה. כאשר הרוח חלשה וההבדל בין מהירות מקסימלית לאפסית הוא מזערי, הצי עומד סמוך לקו הזינוק והוא כמעט סטטי. לגבי הגולשים, יכולת פמפום גבוהה מעניקה יתרון בולט ברוח החלשה ומייצרת מעין משב מדומה, המאפשר לגולש לפרוץ קדימה ולהתנער מהצי.

"הזינוק משלב אסטרטגיה, מהיכן לזנק; טכניקה, שליטה בסירה בכל התנאים ופריצה בדיוק בזמן במהירות מקסימלית; וטקטיקה, החלטות מיידיות בגלל שינויי הרוח או הפרעה פתאומית של מתחרות", מנתחת ורד בוסקילה, אשת הצוות שחולקת את סירת ה-470 עם ההגאית גיל כהן ותתייצב בקיץ לאולימפיאדה השלישית שלה.

השיוט מתחיל תמיד בצלע קדמית, משמע הפלגה או גלישה אל מול הרוח. זוהי הצלע הטקטית ביותר במסלול, בה צריך להפליג בזווית חדה ככל שניתן לכיוון הרוח. לא פעם עולה התהייה מדוע חלק מהצי בוחר בנתיב מסוים בדרך אל המצוף, בעוד אחרים מעדיפים תוואי אחר. "מהצד זה נראה כמו הימור, אבל השיט, מעבר לטכניקה, דורש בעיקר יכולת לקרוא את סימני הטבע", מסביר ענבר, "ניתן לזהות את מגמת הרוח לפי חספוס המים הנוטה מצד לצד, כיוון ההפלגה של כלי שיט אחרים בים או דגלים שפרוסים במים. בהכללה, באזורים בהם המים יותר כהים ומחוספסים, יש יותר רוח ולשם נרצה להגיע".

"לפעמים אתה מצליח לקרוא את הים, הגלים 'מתלבשים' לך, אתה יודע מה הרוח הולכת לעשות, מוציא מהסירה מהירות מרבית והכל פשוט זורם", מתארת בוסקילה, "אך לעתים הרוח משחקת בך. אין לך מושג מה קורה, אתה הופך להיות מובל במקום מוביל ומקבל את ההחלטה מאוחר מדי. לרוב זה מוריד את הביטחון ומקשה עליך לחזור לקצב של השיוט".

המפתח, אם כך, הוא לא לאבד את העשתונות גם במקרה של שגיאה. "אתה מידרדר בדרוג ולפניך יש המון כלי שיט שהופכים את הים לסלט ויזואלי", ממחיש ענבר, "במקום אופק פתוח שבו תוכל להבחין בסימנים, אתה מקבל רק חלקיקי אינפורמציה וחייב להתבונן מבעד לצי. שחר צוברי ניחן בתכונה הזו, שמקבילה לראיית משחק בענפים אחרים. הוא מחבר את פיסות המידע, מזין את עצמו מטעויות היריבים ומסוגל להתקדם בדרוג בצורה קיצונית".

מכיוון שלא ניתן לגלוש מול הרוח, מבצע הגולש מעין זגזוג. ככל שהזגזוג יהיה נכון יותר מבחינת הזווית כלפי הרוח, כך הדרך למצוף תהיה הקצרה ביותר. הגולש מחפש את הרוח ואת זווית הגלישה הנכונה ביותר. אחרי הצלע הקדמית ישנה צלע מלאה (גלישה עם הרוח) או צדית. בקטעים הללו, בניגוד לצלע הקדמית הטקטית, הפערים בין כלי השיט מבוססים יותר על יכולת טכנית ופיסית. השאיפה היא לגלוש בזווית כמה שיותר קהה, כלומר בקו ישיר אל המצוף.

הרוח

עוצמת הרוח היא האלמנט המוכר ביותר במאבק בין צמד גולשי הניל-פרייד, נמרוד משיח ושחר צוברי, על הכרטיס לאולימפיאדה. בשל גופו הגדול יחסית, מצטיין משיח ברוחות חזקות (מעל 15 קשר), בעוד יריבו הצנום מאילת מעדיף משב חלש (עד 10 קשר).

"ככל שהמסה על הגלשן כבדה יותר, היכולת להאיץ מאפס למאה ברוח חלשה הולכת ויורדת", מסביר ענבר, "אם צוברי ומשיח - למרות הבדלי המשקל העצומים ביניהם - יגלשו בקו ישר ובמהירות מקסימלית, הזמנים שלהם יהיו זהים. אך אם הם ייאלצו להסתובב, זמן התגובה של נמרוד ברוח חלשה יהיה אטי בהרבה. ככל שהרוח מתעצמת, מסת הגלשן הופכת למכשול והוא בורח לנו. בתנאים כאלה, לגולש צנום קשה יותר להשתלט עליו והוא יתעסק בעיקר בהישרדות, בעוד מתחרה גדול יוכל להצמיד את הגלשן למים ולהוציא ממנו יותר מהירות".

הגולש

בניגוד לענפים קבוצתיים, בגלישת הרוח מדובר באדם בודד שנמצא בלב ים ומוביל את עצמו אל האתגר, ההצלחה או הכישלון האישי. "גולש רוח לא יכול לעסוק בתחום אם הוא לא סופר-אינדיבידואל", טוען ענבר, "אתה מבלה בים שנים ורוב הזמן אתה לבד. אין יכולת להתייעץ עם אף אחד והכל צריך להסתמך על אינטואיציה, בלי יותר מדי שכלתנות. לגולש חייבים להיות תשוקה עצומה לים, שליטה עצמית ופרפקציוניזם".

השייטים האולימפיים אמנם זוכים למלגה חודשית של 5,000 שקל מהוועד האולימפי, שגם מתגמל אותם בבונוסים על הישגים יוצאי דופן בתחרויות מטרה, אך חשוב להבהיר שמלבד מדליה או גביע מעוצב, זכייה במדליה בתחרויות גדולות כמו אליפות העולם הקרובה אינה מלווה בפרסים כספיים. "אפילו לא שקל", מדגיש ענבר, "מתחרים על יוקרה, הכרה והגשמה עצמית, דברים חשובים שברוב המקרים לא מתורגמים לחומר".

בשונה מהגלישה האינדיבידואלית, בסירת ה-470 נדרשת עבודת צוות. "איזון הסירה והחזקת ההגה הם כמו ריקוד לצלילי מוסיקה", מתארת בוסקילה, "כל הטכניקה בסירה מחולקת בין שתינו, אבל אנו חייבות תמיד לעבוד בהרמוניה ולעתים לחפות אחת על השנייה".

לרוב, איש הצוות הוא בעל גוף ארוך יותר, זריז ואתלטי כדי לעבור בקלות מצד אחד של הסירה לצד השני, וחזק מספיק כדי לפמפם עם הספינקר. ההגאי יכול להיות נמוך וקל יותר, אבל חזק דיו כדי לתפעל את המפרש הראשי. "בצוות שלנו חילקנו את כל ההחלטות שעלינו לקבל בסירה, מהקטנה ביותר ועד למכריעה ביותר", משתפת בוסקילה, "תמיד יש מישהי שמחליטה ומישהי שהיא סוג של מייעצת".

האימונים

עד לרגע האמת בין המצוף, הגלשן וקו הסיום, חווה הגולש שנת אימונים מפרכת, שראשיתה בתקופת הבסיס. במשך כשלושה חודשים - הרחק מעונת התחרויות - כמעט שלא נרטבים, אלא בונים את התשתית הפיסית באמצעות אימוני אופניים, שחייה, ריצה ושלל פעילויות יבשתיות אחרות. הצורך לשרוד מספר שיוטים אינטנסיביים ביום אחד והרצון למקסם את פעולת הפמפום, מחייב את הגולש להתמסר קודם כל לבנייה הגופנית. בשלב הבא, יורדים לאימונים מתישים במים, ובישורת האחרונה מגיע שלב החידוד התחרותי, שם האימון מתקצר והדופק עולה.

המאמן

הגולשים או שייטי ה-470 שטים בתחרות לבדם, בעוד המאמן משקיף לרוב מסירת המנוע ואינו יכול להשפיע על קבלת ההחלטות שלהם במאני-טיים. לפיכך, חשיבותו של המאמן היא בעיקר בשלב ההכנה ובין השיוטים.

"ברמות הגבוהות בהן נמצאים היום גולשים כמו נמרוד ושחר, קשה למאמנים לתרום להם בפן הלימודי", סבור ענבר, שנמנה על הצוות המסייע למשיח, "זמן הלימודים כבר נגמר, עכשיו זה זמן המעשים. תפקיד המאמן הוא להכיר את הספורטאי, לזהות איך הוא קם בבוקר ולכוון אותו מנטלית. בנוסף, המאמן הוא זה שבונה את תכנית האימונים וגורם לכך שתצא לפועל. עליו להביא לגירוי, גיוון וחידוש תמידי, שייצר אצל הספורטאי את הרצון להמשיך ולהגיע לים באהבה גם בשמש של יולי-אוגוסט, כשבחוץ 30 מעלות ו-80% לחות, טמפרטורת המים יותר מ-30 מעלות וצריך להתאמן ארבע שעות בדופק ממוצע של 150".

גור שטיינברג, מנהל ההכנות האולימפיות באיגוד השיט ומי שהוביל כמאמן את גל פרידמן לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, מבחין בין שתי אסכולות: "ישנו מאמן מוביל, כמו גל שהחל לעבוד עם נמרוד כשהוא עדיין לא היה בצמרת העולמית. החיבור ביניהם הניב את השדרוג. מצד שני, ישנו מאמן תומך כמו אייל לוין (עובד עם גידי קליגר וערן סלע בסירת ה-470). קליגר, כמי שעבר שתי אולימפיאדות וכבר נמצא בצמרת, צריך בעיקר מישהו שיתמוך בו ובערן. במקום צוות של שניים, ישנו אדם שלישי שמכיר היטב את הצי, חושב ביחד איתם ומסוגל לתת תמיכה לוגיסטית מצוינת. קליגר וסלע הגיעו אשתקד לתוצאות מצוינות ללא מאמן ישיר, ולכן מאמן דומיננטי עלול היה להוביל אותם דווקא למקום אחר".

מהרגע בו נותרו חמש דקות לזינוק, המאמן מחויב לנתק מגע מחניכו. "אצלנו המאמן הוא חולייה בלתי נפרדת מהצוות", מתארת בוסקילה את חשיבותו של אילן תשתש, "פרט לעזרה הלוגיסטית, לאוכל ולשתייה שהוא נותן לנו בסוף השיוט, אילן מתחקר אותנו בכל אימון ומנהל אותנו עד הפרטים הקטנים. לרוב, אנו מגבשות את האסטרטגיה לבד, אבל הוא מעשיר אותנו בנתוני רוח, בזרם, בתחזית וחווה את דעתו האישית. בסוף, אנחנו מחליטות".

התחרות

הצי מתפצל בימים הראשונים לשתי קבוצות אקראיות על מנת לווסת את העומס במים. על פי התכנון, יתקיימו בצורה הזו שני שיוטים ביום. בדרך כלל, אחרי היום השלישי, משהושלמו שישה שיוטים, מחולק הצי לבית זהב (חצי עליון) ובית כסף (תחתון). בדרך זו יתקיימו עוד ארבעה שיוטים. מבין עשרת השיוטים בתחרות, נפטר הגולש מהתוצאה הגרועה ביותר שלו. עשרת המובילים בבית הזהב מתייצבים לשיוט המדליות, בו הניקוד כפול (הראשון, למשל, יקבל שתי נקודות שליליות) ולא ניתן להשמיט אותו מהמאזן הכללי.

גם אם הכל מתקתק לפי לוח הזמנים המקורי והשיוטים יוצאים לדרך בזמן, מדובר בשבוע שלם של תחרות. "הקושי הגדול הוא הלילה", מתאר ענבר, "דמיין שאתה כבר ביום הרביעי וסיימת אותו מותש לחלוטין. אתה מת לישון ולא מסוגל. הראש שלך קודח כל הזמן. במשך שנה שלמה בנית את עצמך לתחרות הזו, וכשהיא מגיעה אתה נכנס לטראנס של שבוע לפחות. בסוף מגיעים לאיזו מדיטציה או תרגול נשימתי המאפשר לגוף לנוח בזמן שהראש עובד".

לעתים, כאמור, אין די רוח כדי להתחיל שיוט ולוח הזמנים מסתרבל. הגולשים זוכים לעוד זמן מנוחה, אבל חייבים להישאר מספיק דרוכים לרגע בו תתחדש הפעילות. "אתה יוצא למים בבוקר ולא יודע מתי תחזור", מעידה בוסקילה, "אנו מתמודדים עם חום או קור, לעתים קיצוני, ונמצאים הרבה מאוד שעות במים. אוכל ושירותים הם דברים שלומדים לדחות כשאין ברירה. צריך לקחת מספיק אוכל, אבל לא משהו כבד מדי - פירות, חטיפי אנרגיה, חטיפי חלבון, שתייה איזוטונית, מקסימום כריך. חשוב להצטייד בבגדים למקרה שמזג האוויר ישתנה, ולשמור על חום הגוף בין השיוטים".

אחרי השיוט הראשון ביום נתון ולקראת הבא אחריו, מגיע הגולש אל סירת המנוע של מאמנו, מנתח ומתכונן לטייק השני. בזמן הזה הוא נח, מתכבד בחטיפים, ג'לי או אצות ("מכניסים לגוף כמה שיותר אנרגיה בכמה שפחות משקל", מחדד ענבר) ולעתים אף נהנה משירותיו של מעסה, הנמצא גם הוא על הסירה. "אתה מייצר כל הזמן בנייה לפיק, מסיים את השיוט ומיד מתכונן לפיק נוסף", מוסיף ענבר, "בזמן ההמתנה, כל הגולשים נמצאים על החוף ויושבים באותו אזור. מתנהלת מלחמה פסיכולוגית - אתה עובר ליד המתחרה הגדול שלך ורוצה לשדר שאתה נינוח, שהכל עובר לידך ובכלל לא קשה לך, ובפנים אתה רק רוצה שייגמר. בין שחר ונמרוד, למשל, יש היום נתק מילולי, אבל המון תקשורת לא ורבלית שהיא עולם ומלואו. בתום השיוטים מתפנים לשיקום מלא ולשחרור כל מה שהיה".

הדור הבא

כמו יכולת הקליעה, הגובה והאתלטיות המאפשרים להעריך את יכולתו של הכדורסלן, גם בשיט ישנן אינדיקציות. "כאשר מסתכלים על צעירים, ישנם שלושה קריטריונים מרכזיים", מנתח שטיינברג, "קודם כל, התוצאות בשכבת הגיל שלו. שנית, מנסים להעריך את הפוטנציאל הפיסי. יכולות להיות שתי ילדות שגולשות באותה רמה, אבל לאחת מהן יש גב חזק, ידיים ורגליים של ספורטאית. בנוער עוד אפשר להסתדר רק עם חוכמה, טקטיקה וטכניקה, אבל בבוגרים נדרשת גם יכולת פיסית גבוהה".

המדד השלישי על פי שטיינברג הוא יכולות האקסטרים: "רואים ילד שגולש גלים בסערות, קופץ ועושה סלטות. כמו רוכב אופני מירוץ, שמעריכים את הפוטנציאל שלו גם לפי התפקוד והפעלולים שלו על אופני ההרים. צוברי הוא דוגמה קלאסית - תמיד עלתה השאלה אם הוא יהיה מסוגל להצליח בתנאים החזקים, אבל בגלל שידעתי שיש לו יכולות מעולות על גלשני האקסטרים, טענתי כל הזמן שלמרות מבנה גופו הקטן הוא יוכל להיות מספיק טוב גם ברוח החזקה".

בשיט הישראלי אין מנגנון ארצי מסודר לאיתור ולטיפוח כישרונות צעירים. הכל נעשה ברמת המועדונים, והאיגוד כמעט לא משפיע על עבודתם. הספורטאי, בסיוע מועדון השיט, המשפחה או ספונסר שנרתם למשימה (כמו שטראוס, במקרה של משיח), צריך להביא את עצמו לרמה גבוהה, להצטיין בתחרויות המקומיות ולהשיג מדליה באליפות אירופה או באליפות העולם לנוער.

אחרי המדליה הזו, הוא נכנס לראשונה לפרויקט הממומן בידי הוועד האולימפי, שיעניק לו מלגה מצומצמת ומעטפת רפואית. המדרגה השלישית היא ההצטיינות בבוגרים - מקומות 1-12 באליפות אירופה או 1-16 באליפות העולם מכניסים אותו לסגל הבכיר, שפירושו מלגה מוגדלת, מאמן מהאיגוד ומימון מחנות אימונים ותחרויות.

המיתוס

"אנשים בארץ מתבלבלים", מסכם שטיינברג, "אנחנו אמנם בולטים בהישגים יחסית לספורט הישראלי, אבל לא מעצמת שיט. מתוך עשרה דגמים אולימפיים, אנחנו חזקים רק בארבעה - גלשנים לגברים ולנשים ומפרשיות 470 לגברים ולנשים. יש נבחרות בעולם שמגיעות לאליפות העולם עם קאדר מלא בכל דגם. בניגוד לטענות שעולות בענפים אחרים, אצלנו אפשר להיות בטוחים שהם נותנים את הנשמה ונשארים כאן רק כי הם רוצים להצליח".

מה אנחנו צריכים?

עבור הישראלים מדובר בתחרות קריטריון אולימפית, והצלחה בה תזכה אותם במענקים מטעם הוועד האולימפי. מדובר גם באחת מארבע תחרויות המבחן על הכרטיס הבודד בין גולשי הניל-פרייד (גברים ונשים). הניקוד שניתן לצבור באליפות העולם גבוה בהרבה מאשר באליפות אירופה - מקום ראשון מקנה 50 נקודות לעומת 30 באליפות אירופה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#