בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור על חושך ומעט אהבה: גרסת הפוטבול

ג'ימי גרהאם רק בן 25, אבל הספיק לטעום מכל הרע שיכולים היו החיים להציע לו - נטישת אמו, אלימות מצד החבר שלה והתעללות בבית היתומים. רק ראוי שקריירת הפוטבול שלו, כטייט אנד של ניו אורלינס, תוביל אותו אל גג העולם

תגובות

זו התקופה היפה בחייו של ג'ימי גרהאם בן ה-25. הטייט אנד של ניו אורלינס, 198 סנטימטר של עוצמה וכוח מתפרץ, נהנה מאחת העונות הגדולות בתולדות הליגה לשחקן בתפקידו; 75 הפעמים בהם איתר אותו הקוורטרבק דרו בריס בין סבך שחקני ההגנה הופכות אותו לתופס העסוק ביותר בליגה למעט ווס ווקר מניו אינגלנד. 1,046 היארדים שצבר ב-12 המשחקים הראשונים של העונה הם לא רק עדות להיותו היעד המועדף של אחד מהמוסרים הטובים בליגה, אלא פלא של ממש עבור שחקן שאינו תופס טהור ונאלץ לחלק את זמנו בין הזוהר שבקליטת הכדור לאפרוריות של עבודות החסימה.

אוהדים רבים מגיעים למשחקים לבושים בחולצה מספר 80. בסיומם, חלק מהם אוכלים ב"רוק אן סייק", מסעדה יפאנית מקומית, רול סושי הקרוי על שמו (שבבי הטמפורה נמסים בפה, אומרות הביקורות). אבל היו גם תקופות פחות יפות.

את ילדותו בגולדסבורו, צפון קרוליינה, העביר גרהאם בבתיהם של מספר קרובי משפחה. אמו לא היתה יכולה לטפל בו. ספק אם רצתה. בשלב מסוים הוביל אותו הסבב גם לביתו של מי שהיה אביו החורג והספיק בינתיים להיפרד מאמו, שם גר במשך שנה. "כנתמכת סעד, אמא שלי קיבלה עבורי 98 דולר בחודש", גולל לאחרונה גרהאם את סיפורו בפני כתבת ESPN, "בשלב מסוים, האב החורג שלי ביקש ממנה את הכסף, וכשהיא סרבה, הוא לקח אותי באוטו והוריד אותי במדרגות של המועצה לשלום הילד".

מקצועו הנוכחי של גרהאם סובב סביב כסף, הערכה עצמית והשילוב ביניהם. שאלת שוויו הכספי של שחקן עומדת בבסיס חייו המקצועיים; היא קובעת את אורך חוזהו, גובה שכרו, טיב חייו ועתידו על ומחוץ למגרש. בזמן שחבריו לקבוצה נדרשים לתמחר עצמם מדי משא ומתן בסכום הנע בין מיליונים בודדים למיליונים רבים, העביר גרהאם את ילדותו בהרגשה ששוויו נאמד ב-98 דולר בחודש. "זה מה שהייתי שווה בגיל תשע", אומר גרהאם, ודמעות כמעט שזולגות מעיניו, "98 דולר".

גרהאם הופנה שוב לאמו, אצלה התגורר במשך שנתיים, עד שמלאו לו 11. אז אמרה לו אמו שהם יוצאים לטיול. גרהאם נכנס לאוטו ונרדם. הוא התעורר לקולה של אמו המבקשת ממנו לצאת מהאוטו. אחותו, שישבה לצדו ברכב, נעלה את הדלתות והתחננה לאמה שתחזור הביתה, אך לשווא; כמה דקות לאחר מכן נכנס גרהאם בשעריו של בית מחסה לילדים עזובים ונוער עברייני. "אמרתי לעצמי, זה חייב להיות חלום רע", משחזר גרהאם, "לא יכול להיות שאלה החיים שלי. עוד מעט אתעורר. אבל זה לא קרה".

מבולבל, ניסה גרהאם להתקשר לאמו פעם אחר פעם ולשאול מתי תחזור לקחת אותו. פעמים רבות סיימה עמו את השיחה בניתוק. כאחד הילדים הצעירים בבית המחסה, ספג לא אחת מכות מהבוגרים. באחת הפעמים הוכנס לתא מטען והוכה נמרצות. "במשך שלושה ימים לא הצלחתי לפתוח את העיניים מרוב נפיחות", הוא מספר, מצומרר גם בחלוף למעלה מעשור.

בסיומה של תקופה אפלה ולאחר תחנונים רבים, שנמשכו קרוב לתשעה חודשים, שבה אמו ואספה אותו לביתה. אלא שכאן לא נגמרו הצרות. בביתו החדש-ישן היה זה החבר החדש של אמו שהחליף את הילדים המתעללים, ונהג להכות את גרהאם באכזריות.

שיר כאב

גרהאם מצא מפלט בכנסיה המקומית, אליה הגיע בעיקר כדי למצוא חברים, תמיכה וארוחת חינם. לא הזיקו גם מעט אמונה ותחושת הגנה וקירבה בעולם בו כל מי שאהב אותו, או לפחות אמור היה, נטש. רק לאחר חודשים ארוכים אזר גרהאם את האומץ להתוודות בפני קבוצת מתפללים על קורותיו. כשהסיפור הגיע לאוזניה של בקי וינסון, אחת המתנדבות בכנסיה, התעורר אצלה רגש אליו לא נחשף גרהאם מעולם - חמלה.

וינסון אימצה את גרהאם ושינתה את חייו. "איך אפשר לשמוע את הסיפור שלו ולחזור הביתה מבלי לעשות דבר?", שיחזרה, "כשאתה רואה מישהו שזקוק לעזרה, איך אפשר שלא לעזור לו?". אפשר. גרהאם ידע שאפשר, עד עכשיו לפחות. אלא שבניגוד לאחרים, וינסון, שסבלה בעצמה מקשיים כלכליים כאם לילדה, סרבה לתמחר את חייו והעניקה לו את מה שרצה כל הזמן - להיות חלק ממשפחה.

תחת חסותה של וינסון, גרהאם פרח. ציוניו השתפרו באחת, ויכולותיו האתלטיות הקנו לו מלגה מלאה מטעם אוניברסיטת מיאמי לענף הספורט האהוב עליו - כדורסל. במשך ארבע שנים שיחק גרהאם כפורוורד בקבוצת הכדורסל של ההוריקנס, כשרק בשנתו האחרונה במכללה, לה נזקק כדי להשלים את התואר בשיווק וניהול, החליף את הפארקט ואת ההצעות מאירופה במגרש הפוטבול, אגב שיחה עם המאמן רנדי שאנון.

פוטבול התאים לגרהאם כמו כפפה ליד. המשחק הקשוח שימש לו כפלטפורמה להוכחת ערך וגבריות וגם כדרך לשחרור אגרסיות. יותר משרצה לפגוע באחרים, רצה, משום מה, לשוב ולהרגיש כאב בעצמו. "סוף סוף אוכל להיות אגרסיבי כפי שאני רוצה", אמר לפני שהצטרף לחבריו החדשים, "אני נרגש לחטוף מכות, רק על המגרש". על הדשא נעזר בממדיו הגדולים ובתכונות אותן רכש מתחת לסל כדי להפוך לאחת המטרות המועדפות על הקוורטרבק.

חמשת הטאצ'דאונים שקלט - לא יותר מאיתות, רמז, במונחי פוטבול - הספיקו לשון פייטון, מאמן הסיינטס, כדי לבחור בגרהאם במקום ה-95 בדראפט ולהצטרף לקבוצה המצומצמת של אנשים שהסכימה להעניק לו הזדמנות אמיתית. החוזה המקצועני עליו חתם בקיץ שעבר, לאחר שנת פוטבול בודדת, העניק לגרהאם תג מחיר חדש - 2.5 מיליון דולר, מתוקף חוזה בן ארבע שנים. מספיק כדי לשלם לאביו החורג את אותו תשלום ביטוח לאומי עבור למעלה מ-25,500 חודשים. לאמו, שיצרה עמו קשר בשנים האחרונות, הוא אומר כיום כי הוא סולח, אבל לא שוכח, "ואם יש אי שם ילד שמרגיש שהוא לכוד, שיידע תמיד שאפשר להצליח. אם אתה מוכן להילחם, אתה יכול לשנות את הגורל שלך".

אי–פי
אי-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#