בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החומרים מהם עשויות אגדות

הוא ננטש בגיל שש על ידי אביו סוחר הסמים שנכלא, ישן במשך שנתיים במכוניות ישנות וכייס עוברי אורח כדי לשרוד. סיפור חייו של למנוט פיטרסון, אלוף העולם במשקל מעורב-קל, מהווה הוכחה נוספת לכך שאיגרוף הוא לא רק ספורט, אלא סיפור שאינו נגמר

תגובות

למרות שבריטים רבים אוהבים לחשוב כך, העניין לא הסתכם ב"בחור שלנו". צדו האחר כלל את למונט פיטרסון האמריקאי, שסיפורו יצר הדים בעולם האיגרוף. הוא גם היה, במידה מסוימת, קשור לבחור בשם רוק אלן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

תוך ערב אחד, הפך פיטרסון לכוכב הספורט המפורסם בוושינגטון. עתה, אפילו אמריקאים מחוץ לעיר שמעו עליו. מישהו צריך לעשות עליו סרט, לכתוב את סיפור חייו: הילד שניצל מרחובות בירת ארצות הברית, הצליח כנגד כל הסיכויים להגיע להתמודדות על תואר עולמי בעיר הולדתו - וניצח. ממש בזמן עבור חג המולד.

אי-פי

פיטרסון לא רק ניצח את אמיר קאן הבריטי. הוא ניצח את החיים. אגדה שנשמעה שוב ושוב בשבוע שקדם לקרב החריג ב"מרכז הוועידות" בוושינגטון בשבת האחרונה סיפרה על עלייתו של פיטרסון, אחד מ-11 ילדים של סוחר סמים שנכלא ואישה שלא היתה מסוגלת להתמודד עם הכל. למונט ננטש בגיל שש, ובמשך שנתיים ישן בתחנות אוטובוס ובמכוניות ישנות עם אחיו אנתוני, מכייס עוברי אורח וגונב עודף משולחנות במסעדה כדי לשרוד. כשהיה בן עשר, השניים נאספו על ידי גנגסטר משוקם שהפך למאמן האיגרוף האוונגליסטי בארי האנטר. הוא הציל אותם מחיי פשע וכלא וממוות מוקדם.

בנוסף לכל זה, הילד החייכן בעל העיניים העצובות והרדופות הוא אדם נחמד ביותר - אולי חוץ מאשר בתוך הזירה. מה עוד צריכה הוליווד? הדבר היחיד שהיה יותר בלתי סביר הוא אם היה זוכה בתואר העולמי עם רגל אחת ויד שבורה. "היתה הבעת עניין, בסרט ובספר, מכמה מקומות", מספר אנדרה ג'ונסון, חבר ויחצ"ן ותיק של פיטרסון בן ה-27, "זה בהחלט סיפור בו מתעניינים רבים. לגבי קרב חוזר, ובכן, זו אפשרות. בשבוע הקרוב נצטרך לשקול את כל האפשרויות".

העובדה שפיטרסון לקח מקאן את התארים של WBA ו-IBF במשקל מעורב-קל בנסיבות מעוררות מחלוקת, רק הוסיפה תבלין לאגדה. שופט הזירה ג'ו קופר הפך מאלמוני לידוע לשמצה כשהעניש את קאן בהפחתת שתי נקודות בגלל דחיפות בסיבוב השביעי ובסיבוב ה-12 - שיפוט מחמיר ומגושם שעלה לבריטי בתאריו. אחרי הקרב, קופר נעלם במהירות. אפילו רשת HBO לא היתה מסוגלת למצוא אותו לראיון. "הבלדה על ג'ו קופר" נראית כמו סיום מתאים לכל יצירה על למונט פיטרסון.

קאן, כפי שאנחנו יודעים, זכה במדליית כסף באולימפיאדת אתונה 2004. מה שלא רבים יודעים זה שפיטרסון היה רחוק קרב אחד ממקום בסגל ארצות הברית למשחקים הללו. כשחזר מיוון הפך קאן למקצוען, עשרה חודשים אחרי פיטרסון, וחי את חיי האיגרוף המוזהבים עד שהופל ב-2008 בתוך דקה על ידי הקולומביאני בריידיס פרסקוט. הוא בנה את הקריירה מחדש עם המאמן הטוב בענף, פרדי רואץ'. בשבת הגיע לוושינגטון כדי להגן בפעם השישית על תוארו מטעם WBA, נגד אדם בו לכל הפחות היה נתקל באתונה לו ניצח פיטרסון את רוק אלן כדי להיכלל במשלחת האמריקאית.

חבורות רוחניות

אי-פי

קווי קריירה שכאילו נשזרו זה בזה הם דבר שגרתי אצל ספורטאי צמרת. הדרך בה קאן ופיטרסון נפגשו לבסוף להתמודד על תארים עולמיים כאילו משלימה את מסעם. אבל מה לגבי רוק, כוכב סטפס בילדותו ובנו של המאמן המפורסם נאזים ריצ'רדסון? רוק, בלתי מנוצח ב-15 הקרבות הראשונים שלו כמקצוען, לא התאגרף מאז שהוא ואחיו התאום טייגר, מתאגרף בעצמו, נפצעו קשה ביוני בתאונת דרכים. איגרוף אינו רק ספורט, הוא סיפור שאינו נגמר, ומחכה לעדכון יומי.

קאן נלחם באומץ ולקח את ההפסד בדרך הכי טובה שאפשר, בהתחשב בנסיבות. לארי מרצ'אנט, השדר כסוף השיער של HBO, אולי הגזים קצת, אבל היה משהו באחת מהערותיו לגבי הקרב: "אמיר קאן נלחם כאילו משרתו תלויה בכך. למונט פיטרסון נלחם כאילו חייו תלויים בכך".

מייק ווייז, כתב "וושינגטון פוסט", ציין: "אף אחד לא ישנה את דעתי בעניין. סיפור הספורט הגדול של וושינגטון השנה התרחש בשבת אחרי 11 בערב". כשישב למחרת בתא העיתונות ב"פדקס פילד", וצפה ברדסקינס מפסידים לניו אינגלנד באחד ממשחקי הפוטבול המרתקים של העונה, סרב ווייז לשנות את דעתו. זה היה ויהיה הסיפור של השנה עבורו.

חלקו של קאן בסיפור, מנקודת מבט אמריקאית, היא של האנגלי המנומס שהיה טוב מספיק - או נאיבי מספיק - להביא את תאריו לוושינגטון ולתת הזדמנות ליריב מוכח אך לא מוערך. כניסה לזירה כדי להגן על תוארך היא חובה, אבל זה לא היה חייב לקרות בעירו של הטוען לכתר.

פיטרסון לקח את התארים. עתה, הוא אומר, יחזיר טובה בדמות קרב חוזר במארס. זה יהיה הפרק הבא בסיפור, וייתכנו תפניות נוספות - כפי שג'ונסון רומז. אחרי הכל, אלו עסקים. האלוף החדש הרוויח 650 אלף דולר מהשתתפותו בקרב. עתה, כשהחגורות בידיו, האנשים שלו יכולים לדבר עם האנשים שלהם בסמכותיות. בקרב הבא הוא ירוויח הרבה יותר, כנראה בדיוק כמו קאן, הבכיר מבין 60 המתאגרפים של סוכנות "גולדן בוי".

אבל בכך יטפלו האנשים בחליפות. הסיפור עליו אנשים רוצים להתעכב מגולל את תולדותיהם של שני מתאגרפים מסורים בעלי רקע שונה, גורלות מעורבים ויעד יחיד: לגרום כאב. שניהם סבלו בשבת. הם אפילו הגיעו לאותו בית חולים. לא דבר חריג באיגרוף, אבל כזה שהוסיף צבע לדרמה המתגלגלת.

בשתיים לפנות בוקר ביום ראשון, עצר ג'ונסון מחוץ לבית החולים "ג'ורג' וושינגטון" עם האלוף החבול למען טיפול רפואי. מאחוריהם עצרה קדילאק שחורה. "הבטתי החוצה וראיתי את צבעי הזהוב-אדום של הצוות של קאן", סיפר ג'ונסון לעיתונאים, "כולם בחדר המיון הביטו בהם, חושבים 'מה קרה לשניהם?'".

רויטרס

שני המתאגרפים התחבקו, חתמו לאחיות, הצטלמו יחד וניגשו לחדרים נפרדים למען טיפול. ללמונט היתה עין שמאלית שנסגרה בעקבות חבטה של קאן בשמאל; אמיר הציג פנס שחור בעין ואוזן נפוחה ממנה היה צריך להוציא נוזלים, תזכורת להתקפות של יריבו בימין, כשאילץ אותו לסגת לחבלים.

ברגע ההזוי הזה, השניים לא שכחו מה הפגיש ביניהם. פיטרסון חזר על הבטחתו שיעניק לקאן קרב חוזר. הם לחצו ידיים. לעשות עסקים שוב יהיה עניין טראומתי ומהנה. סיפורים משתנים, כמובן. בפעם הבאה שייפגשו, תהיה שם מתיחות שנעדרה קודם לכן. הכבוד ההדדי נותר והשניים אינם מחובבי הטראש-טוק, אבל החבורות הרוחניות של קאן יחלימו הרבה יותר לאט מאלו שניתן לזהות על גופו. ממש כפי שעבר עגמומי נתן לפיטרסון השראה, כך מונע עתה קאן המיליונר על ידי רגש חזק ממש כמו יאוש: נקמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#