בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להתאושש מאסון ההתרסקות ולבנות קבוצה חדשה

כשלושה חודשים חלפו מהתרסקות המטוס שחיסלה את קבוצת ההוקי של לוקומוטיב ירוסלאבל. מאז מנסים שם להבין כיצד לבנות הכל מחדש

תגובות

יורי פדוטוב זוכר את הפעם הראשונה בה חזה בקבוצת ההוקי של העיר. זה קרה ב-2 בדצמבר 1986, היום בו החל קשר של אהבה ואמונה, שעזר לחזק אותו במהלך התהפוכות הפוליטיות והכלכליות שאחזו ברוסיה בשני העשורים האחרונים. למרות שציין החודש את יום השנה ה-25 לאותו משחק, פדוטוב אומר שספק אם יגיע לצפות במשחק נוסף. "עברתי מצפייה בהוקי בטלוויזיה שחור-לבן, לכך שחברי הטוב הוא שחקן, ועד להיותי שחקן בעצמי", אומר סוכן הנדל"ן בן ה-39 כשהוא מביט בפיסה קפואה של נהר הוולגה, "ואני יודע שעכשיו כבר לא אוכל לחזור לאולם, לא משנה מי משחק שם".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

כשלושה חודשים חלפו מאז התרסקות המטוס שהרגה את השחקנים, המאמנים והצוות המסייע של מועדון ההוקי לוקומוטיב ירוסלאבל. האסון הותיר חלל בעיר, בה חרף עדיפות כמותית של קתדרלות עתיקות, אולם ההוקי נראה במשך זמן רב כאתר המועדף לסגידה.

קשה להפריז במשמעות הקשר בין תושבי ירוסלאב ללוקומוטיב. רבים מ-37 השחקנים והמאמנים שנהרגו היו מקומיים שהחלו להתאמן בבתי הספר להוקי של המועדון. הם היו שכנים וחברים שהתושבים ראו בשוק או בסרטים. לעתים לקחו חלק גם במשחקי החובבנים בסביבה. חברו הטוב ביותר של פדוטוב היה איוון טקצ'נקו, קיצוני ימני שכיכב בקבוצה. טקצ'נקו בן ה-31, אב לשתי בנות עם בן בדרך, נודע כמי שמארח אירועי ברביקיו בקיץ ותורם בנדיבות לקרנות לילדים.

אי-פי

בתשעת החודשים הבאים תנסה לוקומוטיב להחליף קבוצה, שהפכה חיונית לעיר בת אלף השנים כמו הקרמלין העתיק שלה. בעלי המועדון הבטיחו שהקבוצה תהיה מוכנה עד ספטמבר, אז תיפתח העונה הבאה ב"קונטיננטל הוקי ליג", KHL. אבל עבור העיר יידרש יותר מהענקת חוזים חדשים ומסירת חולצות כדי לייצר תחייה. כל קבוצה חדשה תצטרך להיות, כפי שאומרים כאן, "סבויה" - שלנו.

"אנחנו יכולים להחתים שחקנים, אבל הם לא שלנו ולא יהיו כאלה בקרוב", אמר דמיטרי ליסיקוב, אוהד ותיק אחר, "הרבה נעשה ב-20 השנים האחרונות. קבוצה סבירה הפכה לאחת הטובות. זה נהרס, ויידרש זמן לבנות מחדש". בלב ההתרסקות הרגשית בעקבות התרסקות המטוס, נאלצו ראשי המועדון לקבל החלטות קשות. חלקם רצו שלוקומוטיב תמשיך לשחק העונה בעזרת שחקנים שיושאלו מקבוצות אחרות. מתנדבים לא חסרו, אבל בכירים בלוקומוטיב חשבו שאוהדיהם יראו באפשרות הזו בלתי סבירה, פגיעה בזיכרון הקבוצה האהובה.

המועדון פרש מהעונה הנוכחית, וקיבל מה שרבים ראו כהחלטה הכרחית. הקבוצה החדשה תיבנה סביב צעירי קבוצת הנוער, בני 18-22 שלוקים בניסיון, אבל זוכים לאהבה רבה בירוסלאבל, שם ידועה הקבוצה הצעירה כ"לוקו".

המלאכה של עיצובם לקבוצה מקצוענית ניתנה לפיוטר וורוביוב, מאמן ותיק הידוע ביכולתו לפתח כישרונות צעירים. וורוביוב זכה עם הקבוצה המקצוענית של ירוסלאבל באליפות רוסיה הראשונה שלה ב-1997. "המועדון ניגש לנושא באופן אינטליגנטי, ולדעתי קיבל את ההחלטה הנכונה", אמר וורוביוב, "הם החליטו לא לבנות את הקבוצה על קברי ההרוגים, ולבנות את הקבוצה בהדרגה".

בחזרה לזירה

למועדון יש פחות משנה לעשות זאת. לוקו קיימה את משחקה הראשון העונה ב-7 באוקטובר, בדיוק חודש לאחר האסון. היציעים היו מלאים. הקבוצה הפסידה 3-2 לצ'ליאבינסק פולאר ברס. מאז, השתפר המצב. היא עלתה לראש הטבלה במחוז וולגה של ליגת ההוקי לנוער (MLH), והשבוע התקדמה ל-VHL, ליגה רוסית מקצוענית. במשחקה הראשון ניצחה 1-5.

עם זאת, לוקו נאלצה לשקול גיוס שחקנים כדי למלא את השורות. וורוביוב אמר שהוא מנסה לחזק אותה בשחקני דרג ב', כאלה שיוכל לעצב בקלות בהתאם לצרכי לוקו. בסופו של דבר, לקראת ההופעה ב-KHL בעונה הבאה, תחל הקבוצה לעשות מה שעושות יריבותיה בליגה התחרותית: לגייס זרים, תהליך בו חוזים האוהדים בחרדה. וורוביוב אומר שבחירות כאלו בלתי נמנעות, ואינן בגידה בתכנית להשאיר את הקבוצה מחוברת לירוסלאבל.

הדבר הכי מספק עבור וורוביוב היא התקווה שהמיטב של הקבוצה הנוכחית - עד עשרה שחקנים - יוכלו להוות את השלד של לוקומוטיב החדשה. ביניהם הקפטן מקסים זיוזיאקין בן ה-20. רק ברגע האחרון הוסר שמו מרשימת השחקנים שעלו למטוס בספטמבר. הוא הפך לסוג של סמל לתחייתה של לוקומוטיב, אחריות שלדבריו הוא שמח לקבל. "עלינו לעבוד ולשחק הכי חזק שאפשר", הוא אומר, "אי אפשר לחשוב על שום דבר אחר, כי יש הרבה ציפיות מאתנו. אנחנו קבוצת ההוקי היחידה בירוסלאבל".

מאז האסון הפכה לוקו מקור להערצה עבור רבים בעיר, הנואשים לחזרת ההוקי. בערב מקפיא בחודש שעבר, מאות אוהדים נאבקו במדרכה מכוסת שלג כדי להיכנס ל"ארינה 2000". בפנים, ריחות הפופקורן והמאפים הרוסיים תרמו לאווירת הקרנבל. כשלוקו עלתה לקרח, התשואות מהאולם המלא היו אדירות. "אנחנו תומכים לחלוטין בכל מה שהם עושים", אמר האוהד אנדריי בולשאקוב, "אנחנו שמחים שהם מתרכזים בשחקנים הצעירים, השחקנים שלנו. הדבר החשוב ביותר הוא ההמשכיות. נשמת הקבוצה חייבת להמשיך לחיות. זו ההנצחה הטובה ביותר".

לא כולם מרוצים מקצב ההתאוששות. אוהדים נאמנים התלוננו כי לוקו לא מוכנה לדרישות ההוקי המקצועני, ואחרים אמרו כי הם חוששים שהקבוצה תתמלא בשחקנים שיובאו מבחוץ. "איבדתי עניין", מודה פדוטוב, איש הנדל"ן, "אנשים רוצים שההוקי יחזור לעיר, אבל לצערי יש רבים שרוצים להקים אותו לתחייה מהר ובכל מחיר. אני לא חושב שהאנשים הללו מבינים מה היא קבוצה".

השחקנים מודים בלחץ שהם חשים מצד האוהדים והתקשורת, שמעניקים להם יחס לו אינם רגילים. "אנחנו צריכים לפעול טוב יותר בהתאם להוראות המאמן", אמר דאניל רומנצב, שחקן בן 18 ויליד ירוסלאבל, "יש עול מסוים של אחריות. חשוב לנצח".

מחוץ לארינה 2000 מוצב שלט גדול עם תמונות של הקבוצה שאבדה והמלים "הקבוצה שלנו לנצח" באותיות שחורות גדולות. זהו אחד מסממני האבל הבודדים שנותרו באולם, אליו הגיעו עשרות אלפים כדי להשתתף בהלוויה הפומבית של הקבוצה. מכתבים המביעים תנחומים וגזרי עיתונים שהודבקו לקירות החיצוניים החלו להצהיב ולדהות בשלגי החורף.

חדר ההלבשה של לוקומוטיב רוקן ועובר שיפוץ כולל - "להתחיל חיים חדשים", לפי ולדימיר מלקוב, תושב ירוסלאבל, שעבד עם הקבוצה במשך 20 שנה. עתה הוא קצין העיתונות וההיסטוריון הלא רשמי שלה. "אם נמשיך לחיות בזיכרונות, לחיות בבית הקברות, לעולם לא נתקדם", אמר בגרון חנוק, "אנחנו צריכים לשים אותם בלבבות שלנו, ולהמשיך הלאה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#