בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני, מחבט הגולף וקרולין ווז'ניאקי

בגיל 22 בלבד, אחרי שנה בה הפך משחקן מבטיח לידוען שיוצא עם קרולין ווז'ניאקי, נראה רורי מקילרוי מעט מבולבל, אך גם מוכן להתמודד בהצלחה עם החיים ככוכב הרוק של הגולף

תגובות

רורי מקילרוי מוביל את עולם הגולף. אם עדיין לא בנקודות דרוג או במספר מייג'ורים בהם זכה, אז בוודאי באמנות המאוד לא אופנתית שהיא להיות בחזית. מדובר בבן 22 שרירי, בעל סוג של הפגנת שרירים גם באופן בו הוא מתקל את בני שיחתו. שפת הגוף שלו כאילו משדרת שאין גבולות. "תמיד אמרתי שאנסה להשיב בכנות על שאלות", הוא אומר, "איני רוצה לשנות את התכונה הזו. אני חושב שאנשים מעריכים אותי על כך".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות אליכם

האם זה אמיתי או הצגה? אין דרך טובה יותר לברר זאת מאשר להתחיל עם החוויה הכואבת ביותר בחייו הצעירים. כיצד הרגיש כשאיבד את הסיכוי לזכות במאסטרס באפריל, לעיני העולם כולו. אחרי שבתלולית ה-13, שם שיגר את הכדור בחבטה מסובבת אל פלג נחל - אחת מיני השפלות רבות באותו יום - נדמה היה שהוא על סף בכי.

"אין ספק שרציתי לבכות", הוא אומר, "אבל לא ממש בכיתי עד למחרת בבוקר, כשדיברתי עם אמי ואבי. אמא בטח אמרה משהו כמו 'אל תדאג, רורי, הכל יהיה בסדר', ואני ייבבתי בתגובה 'לא, זה לא יהיה בסדר!'. באותו זמן, זה הרגיש כאילו זו ההזדמנות היחידה שתהיה לי לזכות באוגוסטה, ופישלתי. מתי בכיתי לאחרונה בגלל גולף? כנראה כשהייתי ילד. לא שווה לבכות בגלל זה, נכון? זה רק משחק".

רויטרס

מאז אותו אחר צהריים אומלל באוגוסטה, קרו לצפון אירי דברים רבים מבחינה מקצועית ואישית, אם כי מקילרוי עצמו אינו מתקשה במיוחד לסכם את 2011. הוא מכנה אותה "השנה בה התבגרתי".

שמונה שבועות לאחר אוגוסטה, שב מקילרוי לבמה המרכזית באליפות ארה"ב הפתוחה, שם חרך את המסלול בשלושת הימים הראשונים והגיע שוב לסיבוב האחרון ביתרון גדול. הפעם לא היו פאשלות או דמעות. הוא ניצח בהפרש של שמונה חבטות ומיד התחבק עם אביו. "היה לי חשוב שהוא היה אתי באותו שבוע", הוא מסביר כיצד שיקם את משחקו ואת המורל שלו בצורה כה מהירה, "הדברים שאמר עודדו אותי, משום שנאמרו על ידי אדם שמכיר אותך טוב יותר מכל אחד אחר בעולם.

"באותו יום במאסטרס, אני זוכר שצפיתי ב-ESPN וגיליתי שאנשים מדברים עלי. העברתי לערוץ הגולף ואנשים דיברו עלי. היה קשה להימלט מזה. גרג נורמן אמר לי לאחר מכן משהו שממשיך ללוות אותי. הוא אמר שכל השפעה חיצונית שאתה מאפשר לה להיכנס לבועה שלך עלולה להזיק, גם אם מדובר רק בכתבה בעיתון. דרושה משמעת עצמית רבה לא לקרוא או לצפות בכל דבר שנוגע לך, אבל זה מה שאנסה לעשות".

זה יהיה קשה עבור מישהו שבעבר היתה לו התראה באייפון, שהזינה סיפורים עם שמו לדואר האלקטרוני שלו. יהיה זה גם קשה למישהו, שבדומה לספורטאים רבים בני זמננו, ניזון ברעבתנות מאותה ביקורת ממנה הוא מתיימר להתעלם.

"חלק מהמוטיבציה שהיתה לי באליפות ארה"ב היתה לנסות להוכיח לעצמי שאיני מאותם שחקנים שמתפרקים תחת לחץ. אני שונא להשתמש במלה להשתנק, אבל זה בדיוק מה שקרה במאסטרס. גם רציתי להוכיח לאנשים שהם טועים. רציתי להראות להם שהאדם אותו ראו באוגוסטה אינו רורי מקילרוי האמיתי". המשימה הושלמה.

לאחר ההצלחה בארה"ב המשיך מקילרוי להיות בכותרות בשני טורנירי המייג'ור האחרונים של השנה, למרות שהן לא היו ממש חיוביות. לרויאל סנט ג'ורג' הגיע כפייבוריט אך יצא ממנו כדמות די מגוחכת, לאחר שהתלונן שאינו אוהב לשחק ברוח, שזה קצת דומה לכך שכריס מרטין מ"קולדפליי" יגיד שאינו אוהב לשיר בפני קהל גדול. במלים אחרות, זה חלק מהעניין.

קרולין ואני

שבועיים לאחר מכן, באליפות אירלנד, הוא לא התבלט אבל נאבק בגבורה באמצעות הטוויטר בפרשן הטלוויזיה האמריקאי ג'יי טאונסנד, שהעז למתוח ביקורת על נושא כליו ג'יי.פי פיצג'רלד. "שתוק", כתב מקילרוי, "אתה פרשן ושחקן גולף כושל. לדעה שלך אין כל חשיבות". בדיעבד, הוא קצת מתחרט על כך. "אני מניח שקצת נסחפתי", הוא מודה, "עדיין הייתי משתלח בו, אך מנסח זאת קצת אחרת".

באליפות ה-PGA באטלנטה סיכוייו נעלמו בגומה השלישית ביום הראשון, כאשר לתדהמת רבים ניסה לחבוט בכדור שהיה תקוע בשורש של עץ בצדי המסלול, ונפגע בפרק כף ידו. הוא נאבק להמשיך במשחק במשך 69 גומות נוספות, אבל לרגע לא היה לו סיכוי.

אי–פי

יתרת שנת הגולף שלו היתה נהדרת. הוא ניצח פעמיים, בסין ובהונג קונג, סיים מחוץ לחמשת הראשונים רק פעם אחת ועל פי ההערכות האופטימיות ביותר, התעשר ביותר מחמישה מיליון ליש"ט מפרסים ומהשתתפות בתחרויות. אם מוסיפים לכך חוזי פרסום רב-שנתיים בשווי עשרות מיליוני ליש"ט, כבר ברור כי מעתה ואילך ישחק למען ההיסטוריה והתהילה, ולא עבור המזומנים.

צבירת הון אינה נטולת סיכונים. היא מלווה בדרך כלל בתהילה ובפרסום, שעשויים להשחית אפילו את הנפש בעלת הכוונות הטובות ביותר. למתבונן מבחוץ נדמה שמקילרוי פגיע במיוחד, כי הוא נוטף איכויות של כוכב. "למה אני? איני יודע", אומר מקילרוי כשהוא נדרש להסביר את מעמדו הרם כספורטאי וכוכב רוק, "האם זה האופן שבו אני משחק גולף? התספורת שלי? באמת איני יודע".

ייתכן, אבל קשה להניח שאינו מודע להשפעות שיש לכריזמה שלו. כל תנועה שלו מכה גלים. כשהעיף בסתיו את סוכנו, העניין זכה לכותרות ראשיות. כשבנה מגרש חבטות קטן בחצר האחורית שלו, בעיתון צירפו תמונה. כשנפרד מחברתו הוותיקה, גדודי הצהובונים נכנסו לפעולה.

מעקב של 24 שעות ביממה גורם לרבים במעמדו לתפוס מחסה או לפחות להתבודד בצורה מבוצרת כלשהי. לא מקילרוי. ייתכן שאינו רודף אחר תשומת לב, אבל הוא גם אינו נרתע ממנה. אחרת מדוע הכניס עצמו למערכת יחסים עם שחקנית הטניס קרולין ווז'ניאקי, אחת הספורטאיות המפורסמות בעולם. "זה יישמע נדוש, אבל המפגש איתה הוא כנראה הדבר הטוב ביותר שקרה לי מחוץ למגרש", הוא אומר, "נחמד לצאת עם מישהי שחולקת אותן שאיפות כמוך. היא עובדת יותר קשה ממני, והיתה לכך השפעה רבה על הקריירה שלי".

הם נפגשו בקיץ וחברים כבר חצי שנה, מספיק זמן עבור זוגות מפורסמים להצהיר שדיבורים על מערכת היחסים שלהם הם מחוץ לתחום. ושוב, נדמה שמקילרוי אינו מוטרד מדברים כאלה. "ברור שלא אכנס לפרטים האישיים ביותר, אבל זה לא מרתיע אותי. הגענו לשלב בו אנו פשוט מדברים על הדברים שזוגות מדברים עליהם".

מקילרוי מדבר בגילוי לב דומה על השינוי הגדול הנוסף בחייו הרחק מהמסלול. בשנה הבאה הוא יצטרף שוב לסבב ה-PGA, ויתמקם בארה"ב לתקופות ארוכות. הגלות שהוא כופה על עצמו צפויה לשמש כחומר בערה להאשמות הבלתי נמנעות שהוא נוטש את שורשיו. "הבית תמיד יהיה צפון אירלנד, אבל לוח הזמנים שלי מכתיב שלא אהיה שם הרבה", הוא אומר, "לפעמים צריך להקריב קורבן אם רוצים לקדם את הקריירה. אז מה אם אראה פחות משחקים של מנצ'סטר יונייטד? זה לא סיפור גדול". אכן דריכה כואבת על היבלות של אלה שהוא עומד להשאיר מאחור.

עם זאת, כשמקשיבים למקילרוי מדבר בכנות כזו, קשה לא להישאב לאנרגיה המוקרנת מהביטחון העצמי הנערי שלו. וקשה לא לחשוב על טייגר וודס, שהובס בסופו של דבר על ידי מגרעותיו, שאחת מהן היתה כישלונו לתקשר עם אחרים בצורה משמעותית. מה שבאמת עצוב זה שוודס לא תמיד היה כזה. בדומה למקילרוי, גם הוא היה פעם בחור צעיר, אופטימי וחדור מטרה, שהביע עניין בעולם שמעבר לעצמו.

לכנות יש גבולות, אפילו אצל מקילרוי, שלעולם לא ידבר בפומבי על וודס במונחים מעליבים. אבל בלתי נתפש שהוא אינו רואה במי שהיה בעבר מספר 1 בעולם דגל אדום במובנים רבים, ושהוא מאמין שיש דרך אחרת להתמודד עם החיים המוזרים והנפלאים כסופרסטאר בענף הגולף. אני אהיה שונה, הוא בוודאי אמר לעצמו שוב ושוב. יהיה מרתק לראות האם יצליח בכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#