בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריס נכנס להיסטוריית הפוטבול בדרכו המיוחדת

דרו בריס הפל לשיאן המסירות לעונה אחת ולא שכח לחלוק את אור הזרקורים עם חבריו לסיינטס, אוהדיו וכל מי שאפשר

תגובות

5:08 דקות לסיומו של המשחק עצרה ניו אורלינס את התקפת אטלנטה 33 יארד מהאנדזון של היריבה והעבירה את הכדור בחזרה לידיה. הניצחון - הפרט השולי במשחק, גם אם הבטיח לסיינטס זכייה בבית הדרומי ב-AFC - כבר הובטח מזמן לאור התוצאה, 38-16. הנתון החשוב היו 30 היארד שחסרו לדרו בריס, הקוורטרבק והפנים של הקבוצה, על מנת לחלוף על פני 5,084 היארד אליהם מסר דן מרינו ממיאמי בעונת 1984, שיא NFL.

כך שורטט קו יעד וירטואלי חלופי: לא האנדזון, אלא שני יארד לפניו. אליו תצטרך זרועו הימנית של בריס בן ה-32 לנווט את התקפת הסיינטס כדי להעביר לרשותו את השיא היוקרתי כבר באותו ערב, ולא ביום ראשון מול קרוליינה. הגנת הפלקונס, כדרכו של ספורט בו יש מנצחים ומפסידים, גדולים וקטנים, תצטרך להיות זו שעל גבה יעשה ספורטאי אמריקאי צעד נוסף אל עבר הנצח.

למרות שניצחון קבוצתו כבר הובטח, החליט מאמן ניו אורלינס, שון פייטון, לנצל את ההזדמנות - איצטדיון מלא, קרב ישיר מול היריבה על ראשות הבית ושידור ישיר מחוף אל חוף - כדי לאפשר לבריס לקבוע את השיא על הבמה הראויה לספורטאי על. גם אם הדרך לעשות זאת היא "להריץ את התוצאה", דבר שנחשב לחטא של ממש בארצות הברית. המדינה הזו אוהבת - לעתים, כדרכה, באופן צבוע ומתחסד - לקדש ערכים כמו הגינות וספורטיביות.

חמישה מששת המהלכים הבאים שביצעו הסיינטס היו במסירה. האחרונה, שיאו של ערב בו שלח בריס כדורים ל-307 יארד ולארבעה טאצ'דאונים, היתה לתשעה יארד ונתפסה במרכז האנדזון על ידי דארן ספרולס. היא הציבה את בריס בראש הפודיום, שלושה יארדים מעל אגדה. איך קוראים למשהו גדול יותר מאגדה?

בסיום המשחק מיהר פייטון להתגונן, והקדים את השאלות הבלתי נמנעות: "האם הייתי מורה על מסירה אלמלא היה קרוב לקביעת השיא? כנראה שלא. למעשה, בטוח שלא. אבל אני חושב שהוא היה ראוי לשיא ולכך דאגנו. יש לנו המון כבוד למייק סמית' (מאמן אטלנטה, נ"צ) ולשחקניו, אבל זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות".

נתראה בינואר

"זכותם לעשות מה שהם רוצים", קבע שון וות'רספון, הליינבקר של אטלנטה, שאמור היה לכסות את ספרולס במסירה האחרונה, "התפקיד שלנו הוא לעצור אותם ואת זה לא הצלחנו לעשות, בין היתר בדרייב הזה". אטלנטה, שעלתה אף היא לפלייאוף, עשויה לשוב לסופרדום במהלך ינואר. עד כמה תשפיע ההשפלה מרגעי הסיום? "נזכור כל מה שקרה במשחק הזה", אמר ולא ייסף הרסיבר רודי ווייט.

במרכזה של מה שחלקים בתקשורת האמריקאית מתעקשים להציג כסערה, עומד הגיבור עצמו. נדמה שאין כמעט איש בתעשיית הספורט המוחצנת והאגוצנטרית הזאת כמו בריס כדי לעמוד בניגוד מושלם לפרשנות הלקויה שיוחסה למהלכים האחרונים, אלה שהכתירו את העונה שלו לקטלנית ביותר של קוורטרבק בכל הזמנים.

את הרגעים הראשונים לאחר קביעת השיא - הזמן בו הוא אמור להופיע בבדידות מזהרת במרכז הבמה הציבורית, מואר באור זרקורים - ניצל השחקן כדי לחלוק אותו עם כל מי שאינו בריס. הקהל; תושבי ניו אורלינס המוצפת, עבורם שימש כמגדלור של תקווה וגאווה בזמנים קשים; חבריו לקבוצה, שלא יקבעו אף שיא אישי, אך מקריבים את גופם מדי שבוע כדי להגן עליו; אנשי הציוד והמשק של הקבוצה; אפילו העיתונאים.

כמנהיג במובני הליבה של המושג - עוצמתי אבל לא ראוותני, בטוח בעצמו וביכולתו אך גם באלו של עמיתיו - אולץ בריס על ידי חבריו לשאת מספר מלים בחדר ההלבשה לאחר המשחק. פייטון פתח בדברים ובירך בראש ובראשונה את שחקניו על ההישג הקבוצתי, הבטחת אליפות הבית. בכל אותה עת כרע בריס ברך במרכז החדר, מוקף בעשרות חבריו, מבודד את עצמו מההמון על מנת לא למשוך תשומת לב, אך גם מתמזג בתוכו בשקט האופייני לו כדי לא להיחשד בתכונות שהן כה רחוקות ממנו, כשחצנות והתנשאות

רק הכדור שלי

פייטון סיפר בקצרה על ההישג של מרינו ועל מקומו בהיסטוריה של המשחק, ואז הציג ברבים את גיבור הערב. לפני שנה היה רחוק בריס 15 יארד מהשיא המיתולוגי. העונה השתלט עליו ב-15 משחקים בלבד. השחקנים מחאו כפיים בהתלהבות, תולים עיניים כמעט מעריצות בקפטן הצועד למרכז החדר, עיניו מושפלות לרצפה.

"הם אילצו אותי לדבר", פנה בריס לחבריו, כמו גם למצלמות שתיעדו את הרגע, "אנסה לא להיות רגשני יתר על המידה. השיא הזה אינו הישג של אדם אחד. יכול להיות שרק אדם אחד מסוגל לעמוד בראש הסולם, אבל אני רוצה שבעוד שנים רבות כולם יוכלו להגיד שהם חסמו עבור האיש ששבר את השיא של מרינו, או שעשו עצירה גדולה בהגנה שהחזירה את הכדור לידיים שלו ושל ההתקפה, שהם תפסו את הכדור 50 פעמים ל-600 יארד עבור אותו קוורטרבק. אני רוצה שכולם ירגישו שיש להם חלק גדול בהישג הזה".

לאחר הטאצ'דאון של ספרולס קיבל בריס את הכדור מידי אחד השופטים והכניס אותו לתיק האישי. כשנשאל על ידי כתב אם בכוונתו להעביר אותו ביום מן הימים להיכל התהילה בקנטון, אוהיו, תלה בו בריס את אותן עיניים שקטות -חלון לנשמה שהוליכה אותו ואת הסיינטס למקום בו הם נמצאים כעת. "כבר יש להם את החולצה שלי", אמר וחיוך מבויש נמרח על פניו, כמו מבקש לומר עד כאן, גם לו ולמשפחתו מגיע נתח קטן מההישג.

היה זה המעשה האנוכי ביותר של בריס לאורך העונה כולה, במהלכה מקסם את תפקידו כמעט עד קצה גבול היכולת. "הלוואי שהיו לי 150 כדורים כאלה לחלק לכולם", אמר דקות לאחר מכן, סותר את עצמו, "אולי אחתוך אותו למספר חלקים, אבל הכדור לא חשוב כמו הזיכרון עצמו, זה רגע שיחיה לנצח".

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#