עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

החל במדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם, דרך מספר ליגות כדורגל גדולות וחשובות באירופה ועד לשחקניות הכדורסל ושופטי הכדוריד בישראל. 2011 לא תיזכר רק כשנה של הישגים, שיאים, דרמות וניצחונות ברחבי תבל, אלא בעיקר ככזו שהציגה סכסוכי עבודה, שביתות ועמידה על זכויות בספורט העולמי.

אולי זו המחאה החברתית ששטפה את העולם מוול סטריט ועד שדרות רוטשילד, אולי זו המחאה הפוליטית שהדהדה מקהיר ועד מוסקווה. בשנה בה אישיות השנה של המגזין "טיים" היא המפגין, נראה שגם איש השנה בספורט העולמי אינו נובאק ג'וקוביץ' או לאו מסי, אלא דווקא הספורטאי השובת.

נכון שחלק מהשביתות וההשבתות נגרמו בגלל חוזים שהסתיימו, והרי גם בעבר היו לא מעט שביתות, אך הפעם מספרן חצה את המסה הקריטית. שתי תופעות מרכזיות בלטו במקביל - התחזקות מעמד השחקן והסולידריות החברתית. הדבר בא לידי ביטוי לא רק ביחסי עבודה או משכורות (כמו, למשל, המעבר המתוקשר של לברון ג'יימס למיאמי), אלא גם במגעים ובדיונים סביב כל השביתות וההשבתות. השחקנים הבינו השנה שהכוח נמצא בידיים שלהם, שבלעדיהם לא יהיו ליגות ולא יתקיים הספורט. לכן הם החליטו להרים ראש.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

שחקני ה-NBA וראש ארגונם בזמן השביתהצילום: אי-פי

עם זאת, קשה להשוות את השביתות הקצרצרות בלה ליגה הספרדית ובסרייה A האיטלקית למה שקרה ב-NBA וב-NFL בארצות הברית. למען האמת, צריך גם להפריד בין שתי הליגות המקצועניות האמריקאיות, כי מדובר בהשבתות שונות לגמרי.

בעוד שב-NBA מדובר בליגה בה חלק מהקבוצות מפסידות כסף, הרייטינג לא מתרומם והשחקנים מרוויחים יותר מדי - כמעט חמישה מיליון דולר בממוצע לשנה לשחקן - הרי בפוטבול המצב שונה. הליגה והקבוצות מרוויחות מצוין, הרייטינג בשמים, הפופולריות מרקיעה שחקים, והשחקן הממוצע מרוויח "רק" 1.1 מיליון דולר בעונה (בעיקר בגלל שבקבוצת פוטבול יש יותר מפי שלושה שחקנים מאשר בקבוצת כדורסל, והרבה פחות כוכבים).

לכן אין זה פלא שההשבתה בפוטבול, גם אם ארכה שלושה חודשים וקצת, לא איימה על קיום העונה עצמה, ולמעשה הדבר היחיד שבוטל היה משחק ראווה. זאת בעוד שבליגת הכדורסל הטובה בעולם קיצרה ההשבתה את העונה ב-20%. ככה זה כשכל שבוע השבתה של הליגה היתה עולה לבעלי הקבוצות 200 מיליון דולר, בעוד שלפחות חמש קבוצות כדורסל היו מרוויחות (או יותר נכון, מפסידות פחות) אם ההשבתה היתה נמשכת והעונה מבוטלת כליל.

מעמד הפועלים

התחושה הראשונית והאוטומטית היא שאין כאן מאבק סוציאליסטי אמיתי על צדק חברתי, אלא יותר ויכוח בין תאבי בצע, שבא על גב הצופים ועל אלה שמתפרנסים משוליו של הענף - כמו סדרנים, מאבטחים או בעלי דוכני מזון באיצטדיונים. "מיליונרים נגד מיליארדרים", הגדירו לא פעם את המאבקים הללו. יש בזה משהו. אולי גדול שחקני הכדורסל אי פעם, מייקל ג'ורדן - שכבעל קבוצה הפך לשנוא נפשם של האוהדים והשחקנים בגלל עמדותיו הקיצוניות במשא ומתן - לא הרוויח כשחקן את הסכומים אותם גורף כרמלו אנתוני, שלא מגיע לקרסוליו.

אך יש בהתבוננות הפשטנית הזאת משהו מטעה. אמנם חלק מההסכם של שחקני הכדורסל עם הנהלת ה-NBA מדבר על אפשרות להגדלת משכורות לשחקנים ומגמיש את תקרת השכר, אך חלק אחר עוסק בהגנה על החוליות החלשות, כמו הגבלות על שליחת השחקנים הפחות טובים לליגת הפיתוח.

בפוטבול או בכדורגל האירופי - שם יש באופן טבעי יותר שחקנים בכל קבוצה, ולכן גם יותר "פועלים" ופחות כוכבים - אפשר לזהות בבירור את האחריות החברתית והסולידריות של ארגוני השחקנים, בצורה כמעט מרגשת. שחקני ה-NFL אמנם התווכחו גם הם על חלוקת הרווחים עם הבעלים, אך שימו לב כמה סוציאלים וחברתיים הם ההישגים האמיתיים של ההשבתה שלהם. ואפילו בלי לפגוע בקיומה של דקת משחק בודדת.

השחקנים השיגו מיליארד דולר נוספים בעבור הטבות ופנסיה לשחקנים שפרשו; אפשרות להישאר בתכנית הביטוח הרפואי המיוחדת של הליגה לכל ימי חייהם; העלאת שכר המינימום והנהגת רצפת שכר אמיתית; אפשרות להפוך לשחקן חופשי אחרי ארבע שנים; השארת כמות המשחקים בעונה הסדירה על 16 (למרות רצון הבעלים להגדיל ל-18); הגברת הבטיחות באימונים; הקטנת מספר שבועות האימון לפני פתיחת העונה, ועוד.

צ'אבי (מימין) ואיקר קאסיאסצילום: רויטרס

הליגה העשירה והשוויונית בעולם, וגם הפופולרית ביותר בארצות הברית, הוכיחה שוב שאפילו בלב הקפיטליזם האמריקאי יכול להיעשות צדק חברתי אמיתי. איגוד שחקני ה-NFL דאג קודם כל לשחקנים הקטנים, לפועלים השחורים, לאלה שאינם בקידמת הבמה. גם הכוכבים הגדולים והעשירים ביותר, כמו פיל ריברס, דונובן מקנאב או איליי מאנינג - כולם מרוויחים יותר מ-20 מיליון דולר לשנה - יודעים שפנסיה, ביטוח רפואי או שכר מינימום חשובים לא פחות מעוד מיליון בחשבון הבנק שלהם.

השחקנים גם יודעים היטב שקריירה ספורטיבית היא עניין מאוד נזיל. בטח בפוטבול האלים והקשוח, בו הסטטיסטיקה מראה כי הקריירה הממוצעת של שחקן מקצועני נמשכת רק מעט יותר משלוש שנים. בפוטבול גם לא קיימת הפריבילגיה השייכת לשחקני הכדורסל, שיכולים לפתח קריירה ברחבי העולם, בעיקר באירופה, ולהרוויח לא מעט כסף.

שהליגה תשלם

אם הפוטבול מייצג סוציאליזם ביבשת קפיטליסטית, הרי בכדורגל האירופי - שהוא במידה רבה קפיטליזם בלב היבשת הסוציאליסטית - גם כן נולד צורך בשביתות כדי לדאוג לדברים כמעט בסיסיים. הן בספרד והן באיטליה, שתיים מליגות הכדורגל הטובות בעולם, לא נפתחה העונה בזמן בגלל השבתות עליהן החליטו ארגוני השחקנים.

בכדורגל, כידוע, אין חוזה קיבוצי אמיתי או תקרת שכר, אבל במקומות כמו איטליה, למשל, מוסדרים שכר המינימום ותקנות נוספות. האיגוד האיטלקי לא פתח בשביתה כדי להגדיל את משכורתו של פרנצ'סקו טוטי או של אנטוניו די נטאלה, אלא בגלל סעיף 7 בחוזה, העוסק בשחרור שחקנים כשאף קבוצה אחרת אינה חפצה בהם. בקיצור, מובטלים.

השביתה בסרייה A סבבה כמעט לחלוטין סביב הסעיף הזה ודרישת השחקנים, שהתקבלה כמעט במלואה, להגביל שחרור שחקנים כאלה. בזכותם, לשחקנים הקטנים והלא רצויים באיטליה יש כיום קצת יותר ביטחון תעסוקתי. שרי ממשלת ברלוסקוני, והבעלים של מילאן בעצמו כמובן, שהתנגדו ומתחו ביקורת ארסית על השביתה, כבר הלכו הביתה.

ג'יאנלואיג'י בופוןצילום: אי-פי

בספרד הכריזו שביתה לא בגלל גובה המשכורת או אפילו ענייני ביטחון תעסוקתי או זכויות סוציאליות, אלא דבר בסיסי בהרבה. לה ליגה הושבתה על ידי ארגון השחקנים של שתי הליגות העליונות מסיבה ברורה, פשוטה ומוצדקת - כ-200 שחקנים (רובם ככולם מליגת המשנה) לא קיבלו משכורות במשך כמה חודשים, כ-50 מיליון יורו בסך הכל או רבע מיליון יורו לאדם, בגלל חובות הקבוצות וכינוס נכסיהם.

בספרד קיים חוק ארכי-קפיטליסטי בשם "חוק התחרות", המאפשר לחברה שמכריזה על כינוס נכסים לא לשלם לנושיה, כולל העובדים שלה. כך נהגו חלק מהקבוצות. אך בספרד, בעלת העבר הסוציאליסטי המפואר, הרים איגוד השחקנים את ראשו ודרש שאם הקבוצות לא יכולות לעמוד בתשלום, אז שהליגה תשלם.

גם כאן הסולידריות החברתית הכריעה לטובת הצדק. ככה זה כשלדיוני האיגוד לא מגיעים "סתם" שחקנים ונציגיהם, אלא אלופי עולם וכאלה המרוויחים מיליונים, כמו הקפטנים של ריאל מדריד וברצלונה, איקר קאסיאס וקרלס פויול. "אנחנו איגוד מקצועי וחבריו צריכים לתמוך אחד בשני. זה הפירוש של איגוד מקצועי", הסביר שוער וקפטן אלופת העולם, והראה שמניו יורק ועד מילאנו ומדריד, מהכדור האליפטי ועד העגול, גם השחקנים הטובים ביותר דורשים צדק חברתי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ