שאול אדר
לונדון
שאול אדר
לונדון

תקופת חג המולד אינה מסתכמת בעודף כדורגל, מירוצי סוסים ומסעות קניות. באלכסנדרה פאלאס, מבנה ענק החולש על צפון מזרח לונדון, נערכת מדי שנה אליפות העולם בדארטס. מדי ערב נדחסים לאולם הגדול 2,500 צופים, מיטב זורקי החצים בעולם וכמויות אדירות של בירה למסיבה מתמשכת. "אלי פאלי", בשמו העממי, הופך בימי התחרות לפאב הגדול בעולם. כרבע מיליון כוסות בירה נמזגות בשלושת השבועות של האליפות; סלבריטאים חולקים שולחנות יחד עם נתינים מאסקס; חובבי דארטס הולנדים וכמות בלתי פרופורציונלית של אוהדים מהעיר סטוק און טרנט.

זו לא אליפות העולם החשובה ביותר בלוח השנה הספורטיבי, אבל היא בטח השמחה ביותר. האליפות משודרת מדי יום בשידור חי ב"סקיי" (להבדיל מאליפות של ארגון דארטס אחר, המשודרת ב-BBC ונחשבת לנחותה מבין השתיים) והפכה לאירוע חברתי חשוב וגם ללהיט טלוויזיוני. רק כדורגל מושך יותר צופים בשידורי "סקיי".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

אלוף העולם, אדריאן לואיסצילום: אי-פי

ברחובות השכונה השקטה, באמצע החורף, ניתן לראות פתאום אנשים בתחפושות שונות, בדרך כלל גיבורי על או גברים בלבוש נשים, עושים את דרכם למסיבה הגדולה ביותר בעיר. סביב השולחנות וביציעים מתארגנת תחרות אחרת - משיכת תשומת לב וניסיון נואש להופיע בטלוויזיה. מלבד שתייה ואכילת פיצה בכמות בלתי נתפשת, רוב האנשים עסוקים בכתיבת שנינויות על שלטים המחולקים בכניסה - הזוכה השנה: "סטיב קין (מנג'ר בלקבורן) החוצה" - והשמעת שירי כדורגל. מדי כל הפסקה, ויש רבות, פוצחים כולם בריקודים לצלילי קטעי דאנס קצרים.

בירה לנתינים, שמפניה לנסיכה

החוקים פשוטים: לוח המטרה מחולק ל-20 פלחים בערכים של 1 עד 20. בכל פלח שתי רצועות קטנות, אחת בערך כפול ואחת, קטנה יותר, בערך משולש. במרכז הלוח ישנו בול הפגיעה, ששוויו 50 נקודות והוא מוקף ברצועה ששווה 25 נקודות. על שני המתחרים להגיע ל-501 נקודות בדיוק (הספירה מתחילה ב-501 והמטרה היא להגיע לאפס), כשכל אחד זורק בתורו שלושה חצים ממרחק של 2.73 מטר. הזריקה האחרונה, ה"צ'ק אאוט", צריכה להיות שווה ערך כפול או 50 נקודות. השחקן שמגיע ראשון לשלושה משחקונים זוכה במערכה ובמשחק הגמר יש לזכות בשבע מערכות כדי לנצח במשחק.

לגמר הגיעו אדריאן "ג'קפוט" לואיס ואנדי "הפטיש" המילטון, שניהם מהעיר סטוק. גם פיל "דה פאוור" טיילור, גדול שחקני הדארטס בעידן המודרני, גדל בעיר הקדרים ומשמש כמנטור של לואיס. מצד אחד, מקור לגאווה גדולה לעיר. מצד שני, מקור לדאגה. פעם סטוק הצמיחה ענקי כדורגל דוגמת סטנלי מתיוס. היום יוצאים ממנה ענקים שמתחרים בזריקת חץ במשקל כ-20 גרם. לואיס, רק בן 26 ו-130 ק"ג משקלו, סיפר שההכנות לגמר כללו שקית צ'יפס וחפיסת שוקולד, בנוסף לכמויות הבירה הגדולות שאחרי כל משחק.

המושבים באולם התקשו להכיל לעתים את ישבניהם של כמה מחובבי הספורט הגדולים ביותר, שנדחסו למושב צר מדי מעל רצפה דביקה וערימות תלולות של מגשי פיצה מהסוג הירוד.

מה שהחל כמשחק של פאבים ונחשב במשך השנים למזוהה עם מעמד הפועלים, הפך בשל האווירה וכניסת הטלוויזיה לענף ספורט שמרתק אליו סלבריטאים מהשורה הראשונה, כולל בני משפחת המלוכה. בשנה שעברה היה זה הנסיך הארי והשנה נצפתה במעמד הגמר נכדת המלכה, הנסיכה זארה ובעלה, שחקן נבחרת אנגליה בראגבי מייק טינדל. על שולחנם נערמו בקבוקי שמפניה ולא כוסות בירה כמו אצל האחרים.

רפאל ואן דר וארט נהנה ביציעצילום: אי-אף-פי

חצאי הגמר עוררו ציפיות גדולות. לואיס ניצח את ג'יימס וויד האוסטרלי ואילו המילטון התאושש מפיגור 3-5 מול סיימון וויטלוק, ששיחק במשך כל האליפות עם קרסול שבור. לואיס, האלוף המכהן, היה הפייבוריט, אך הקהל סלד ממנו. "הוא יהיר, לא ספורטיבי ומשתמש בטריקים מלוכלכים", אמר הענק שישב לצדי, "הוא אנגלי טיפוסי". שאלתי "מאיפה אתה?", והוא ענה: "מאנגליה, אבל אני לא סובל אותו".

כ-80% מהצופים חלקו תחושה זו ולא התביישו להפגין אותה. כאן לא ווימבלדון, בה יתנפל עליך קצין חיל האוויר אם תשתעל במהלך משחק. שריקות בוז, השתכרות, שירי עידוד, עלייה על שולחנות והשתטות מוחלטת הם חלק מהזכויות - סליחה, חובות - שכרטיס הכניסה מעניק. במשחק קודם היה מתחרה שאמר שהוא לא יכול להתרכז בשל צילומי התקריב על בת הזוג הנאה של יריבו, אבל לואיס לא הניד עפעף מול הקהל העוין. המילטון היה טוב יותר, אבל שב ונכשל בצ'ק אאוט, בשיאה של הדרמה. המשחק התקדם באטיות, עם יתרון של לואיס, ופתאום נפלה דומיה על ההיכל. לואיס השיג 180 - התוצאה המקסימלית - בשלוש ההטלות הראשונות שלו. הוא חזר על ההישג בסבב השני ובאוויר עמדה ציפייה להיסטוריית דארטס. האלוף עמד להשלים עתה 501 בתשעה חצים בלבד, הישג נדיר. אך את הזריקה האחרונה שלו ירה לואיס סנטימטרים מחוץ לתחום ועורר אכזבה קשה. אף אחד לא חזר הביתה לספר שראה פיניש מושלם, אלא סתם גמר בינוני בו ניצח לואיס 7-3.

דארטס הוא משחק פופולרי והצלחה טלוויזיונית, אבל האם מדובר בספורט? הרי רוב המתחרים שוקלים יותר ממאה ק"ג ומועמדים להשתלת כבד בערוב ימיהם. אמנם צריך עצבים מברזל ויד יציבה, אבל לחצי הגמר הגיע מישהו עם קרסול שבור. התשובה ברורה: ההכרה במשחק כספורט היא פוליטית בלבד. דארטס עומד במבחן הספורטיביות לא פחות מכל ענפי הקליעה שפותחים את המשחקים פעם בארבע שנים, ועולה עליהם במבחן הרייטינג. אך בעוד הקלעים הגיעו ממשפחות אצולה ומהצבא, שחקני הדארטס הגדולים הגיעו מהפאבים של סטוק, סידני והאג. זה כל ההבדל. לפני שנתיים הגיע פיל טיילור למקום השני בתחרות אישיות הספורט של השנה של ה-BBC. מה שטוב לתחרות היוקרתית טוב לאולימפיאדה. וטוב גם לי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ