אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

במשך השנה הם נעים ללא הרף ברחבי העולם, בין טורנירים. הבכירים נהנים מאהדה רבה בכל מקום, אבל רוב הטניסאים והטניסאיות אינם רגילים להוות אטרקציה חריגה - אלא אם יהיו בין ברי המזל שמדינתם מסוגלת לארח תחרויות גדולות. בהן, כ"שחקן הביתי", מובטחת להם תמיכת הקהל. זהו גל שיכול לסחוף אותם רחוק, כל עוד לא ימצאו עצמם מתחתיו.

"זה כמו פצצה שפוגעת בך", תיארה סמנתה סטוסור את שקרה לה בהפסד בסיבוב הראשון בסידני בשבוע שעבר. "קפאתי. הרגליים, הזרועות, הכל. פשוט לא יכולתי לזוז", סיפרה ילנה דוקיץ', שהובסה באותו שלב מול מריון ברטולי. ירמילה גיידוסובה, ששבוע קודם לכן נמחצה 0-6, 0-6 על ידי ברטולי בגביע הופמן בפרת', בכתה אחרי שספגה שריקות בוז. כולן הודו שהתקשו להתמודד עם הציפיות של הקהל האוסטרלי. "קשה לנו לשחק בבית כי אנחנו כל כך רוצות להצליח", אמרה דוקיץ'.

מעתה זה רק יחמיר. כמו לפני כל גראנד סלאם, אחת השאלות החשובות עבור המדינה המארחת היא האם אחד הגביעים יישאר בתחומה. רק רצף האכזבות הבריטי בווימבלדון ארוך מזה של אוסטרליה, שלא ראתה אלוף מקומי בין הגברים מאז מארק אדמונדסון ב-1976 ובין הנשים מאז כריס אוניל ב-1978.

לייטון יואיט וירמילה גיידוסובהצילום: רויטרס ואי-פי

בעוד בגברים לא צפויה השנה ישועה וגם מגיידוסובה (34 בעולם) ומדוקיץ' (71) מוגזם לצפות לזכייה, הסיפור שונה כשמדובר בסטוסור. הפריצה שעשתה בשנתיים האחרונות הגיעה לשיא בזכייה באליפות ארה"ב האחרונה, והציפיות בהתאם. יכולתה לעמוד בהן עומדת בסימן שאלה. שלוש פעמים היא עברה את שלב שמינית הגמר בגראנד סלאם, אך מעולם לא באוסטרליה. גם הופעותיה בטורנירי ההכנה המקומיים לרוב מאכזבות.

"לפעמים את רוצה להצליח כל כך שכשדברים אינם זורמים, הכל הופך למעמסה גדולה", מודה סטוסור, "אני רוצה לשחק במיטבי באוסטרליה וכשזה לא קורה זה מאכזב, יותר מבכל מקום אחר". לקראת מלבורן הוסיפה: "אם את מסוגלת להתמודד עם גמר גראנד סלאם, אני מקווה שתתמודדי עם עלייה למגרש לעיני הקהל הביתי".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

סטוסור לא צריכה להרחיק בחיפוש כדי לגלות שזה לא תמיד עובד כך. ניל פרייזר, פרד סטול, מל אנדרסון, לזלי טרנר-באורי - כולם אוסטרלים שזכו בגראנד סלאמים בחו"ל, ובמלבורן הפסידו בגמר. פט קאש, אלוף ווימבלדון ב-87', נוצח פעמיים בגמר האוסטרלי. "שנאתי את הלחץ, במיוחד באוסטרליה", סיפר, "לא כל כך מהנה לצאת למגרש כשאתה נושא את כל הציפיות של כולם, שלא לדבר על שלך".

הכל בראש

ג'ון נובאק, מאמן מנטלי אוסטרלי שעובד עם טניסאים וגולפאים, אומר כי "יתרון הביתיות" במקרה הזה מוגבל מאוד. "לטניסאים אין באמת יתרון של מגרש ביתי בסידני או במלבורן כי הם כאן פעם בשנה. זו לא החצר האחורית שלהם", הסביר, "השאלה הגדולה שאשאל ספורטאי במצב הזה היא אם הוא מכיר בכך שיש לחץ כבד יותר. צריך לחזות מראש שזה יקרה, ויש צורך בתכנית גיבוי למקרה שהדברים לא מצליחים. או שתיכנע או שתתחזק".

סמנתה סטוסור ויילנה דוקיץ'צילום: רויטרס, אי-פי

רבים נכנעים. לא משנה מה עשתה מחוץ לפאריס - זכיות באוסטרליה ובווימבלדון - כשהגיעה לרולאן גארוס סבלה אמלי מאורסמו מקריסות תכופות. היא מינתה למאמן את יאניק נואה, האלוף הצרפתי האחרון בגברים ב-1983, ונמנעה מבדיקת זהות יריבתה הבאה. דבר לא עזר. "לעתים אהדת הציבור היא עול", הודתה, "לשחק לעיני הקהל הביתי זו הזדמנות נהדרת שאמורה להוציא ממני את המיטב, וזה לא קורה".

גאל מונפיס הצרפתי אומר כי "אף פעם לא קל להתחיל גראנד סלאם בבית. הסיבובים הראשונים הכי קשים, וכשהטורניר מתקדם זה שונה לחלוטין". אצל מאורסמו גם לכך לא היתה משמעות. היו הדחות מוקדמות והיו טורנירים בהם התקדמה ונעצרה ברבע הגמר. ב-2009, בהופעתה האחרונה, עפה בסיבוב הראשון וסיכמה: "בכל השנים הללו לא הצלחתי ליהנות לחלוטין במהלך השבוע או השבועיים האלה".

"אליפות צרפת קשה לשחקן צרפתי", אומרת מארי פירס, האלופה המקומית האחרונה (2000), "הלחץ כאן כבד יותר מאשר במקומות אחרים. כדי להתמודד עם הציפיות נדרשת בגרות". ברטולי, שהגיעה אשתקד לחצי הגמר, מודה: "בשנים האחרונות ממש הרגשתי בלחץ, הייתי עולה למגרש ללא ביטחון. הפעם אמרתי לעצמי ‘אם תלמדי להשתמש בקהל כדי להפעיל לחץ על היריבה, אולי תצליחי'".

השנים שחלפו מאז הזכייה המקומית האחרונה. לחצו להגדלה

בסופו של דבר, זו השאלה. האם ביכולתך להשתמש בתמיכה לתועלתך במקום שתהפוך למכשול. טים הנמן אולי נחשב לוזר, אך יש לראות בארבע הופעותיו בחצי הגמר בווימבלדון התעלות של שחקן שפשוט לא היה ברמה של אלוף גראנד סלאם. "עליך להיות בעל כוח רצון כדי לחסום דברים ולדאוג רק לגבי מה שקורה במגרש", הסביר, "הקהל עזר לי לעבור הרבה משחקים בהם לא הייתי במיטבי". אנדי מארי, יורשו כנער הפוסטר הבריטי, קובע: "זה לא תירוץ למשחק רע, פשוט צריך לעשות את העבודה".

את העבודה, אגב, עושים השחקנים תוך תזכורת תמידית. המשחקים הגדולים מתקיימים באיצטדיונים על שם רוד לייבר, מרגרט קורט (אוסטרליה), סוזן לנגלן (צרפת) וארתור אש (ארה"ב) - כולם אלופי עבר. למרות שראו רק תואר מקומי אחד מאז 2003, בגברים ובנשים, נראה שהאמריקאים מושפעים פחות. "הם די רגילים לכל ה'הו-הא' והתמיכה מחזקת אותם", טוען ג'ף בונד, פסיכולוג ספורט בכיר באוסטרליה.

לפחות בנשים יש לאוסטרלים תקווה, בניגוד לגברים. ברנארד טומיץ' בן 19 בלבד, ולייטון יואיט מעבר לשיא. גם הוא, כמו סטוסור, פרח מעבר לים, בווימבלדון ובארה"ב, רק כדי לסבול מהדחות מוקדמות במלבורן. רק ב-2005 עבר את השמינית, כשהגיע לגמר והפסיד. יואיט, אגב, דוחה את טיעוני בנות ארצו: "זה עניין של אישיות ומצבים. אני אוהב את הלחץ".

בשבילו זה מאוחר מדי. ומה לגבי סטוסור? "לנצח בבית זה המכשול האחרון שהיא צריכה לעבור", אומר המאמן המנטלי נובאק. הוא עלול להיות המכשול הגבוה ביותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ