ניידר מציל את הספורט - ענפים נוספים - הארץ
כבר לא רץ לבית הלבן

ניידר מציל את הספורט

הטייקונים משתוללים, מחירי הכרטיסים מאמירים, האלימות מרימה ראש ונראה כי עולם הספורט איבד כיוון. ראלף ניידר, שיודע כמה דברים על מלחמות חסרות סיכוי, יוצא להגנתכם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלעד זאבי

זה היה חייב להגיע בשלב מסוים בקריירה של ראלף ניידר. הוא אמנם חיכה עד גיל 77, אבל אחרי שהתנגח עם תעשיית המכוניות, התעמת עם חברות הטבק, קידם את המגמה הירוקה, נלחם על זכויות הצרכנים והגן תכופות על ערכי היסוד של הדמוקרטיה, אחד האקטיביסטים הפוליטיים הנמרצים ביותר בהיסטוריה התפנה לתקן גם את הספורט האמריקאי. "דברים יוצאים משליטה", הסביר בחודש שעבר, "מדובר רק ברווחים ובניצחונות בכל מחיר, וזה לעתים קרובות פוגע בבריאות של האתלטים".

היוזמה של ניידר, שמנסה לפעול בשדה המשחק הפוליטי בניסיון להשפיע על הממשל לשרטט קווים ברורים יותר בתחומים שתמיד היו קצת אפורים, מתחלקת למספר רבדים בעלי מטרת על - להחזיר את הספורט לפרופורציות. ברובד הבסיסי ביותר, השאיפה היא לקדם השתתפות רחבה יותר של צעירים בפעילויות ספורט בבתי ספר, בין היתר מסיבות בריאותיות כמו מלחמה בהשמנה, ולהיפטר ממאמנים דיקטטורים שכל מה שמעניין אותם זה לנצח, אפילו כאשר מדובר בילדים. "זה הופך לעסק עבור המאמנים והם מוצצים את כל ההנאה מהספורט", מסביר ניידר.

באנר ספורט
צילום: none

השלבים המתקדמים יותר במניפסט המתגבש כוללים בין היתר התמודדות עם נושאים חסרי צדק כלכלי - נטל מימון בניית איצטדיונים על משלמי המיסים; מסחור מוגזם, שהופך את אירועי הספורט לכר בו חברות גדולות יכולות למכור את מוצריהן ולהסיט את תשומת הלב מהמשחק עצמו; בעלי קבוצות שמחפשים רק למקסם רווחים על חשבון הצלחת קבוצתם וללא התחשבות באוהדים; ומחירי כרטיסים מוגזמים, שמאמירים מדי שנה ומרחיקים מהמגרשים אוהדים מן השורה לטובת האליטות.

ראלף ניידרצילום: אי-אף-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

נושאים נוספים שדורשים התייחסות הם התנהלות המכללות (ניידר: "מטפחות גלדיאטורים במסווה של השכלה גבוהה במקום לדאוג שהאתלטים יהיו סטודנטים תחילה ויעסקו בנוסף גם בספורט") ואלימות מוגזמת בספורט, כשעיקר הדגש כרגע הוא על העלמת המכות מענף ההוקי קרח. "זה חייב להיפסק", אמר ניידר על פציעות הראש התכופות של שחקנים, "ראשי הליגה משווקים סאדיזם".

העם דורש?

מי שרץ בעבר ארבע פעמים לנשיאות ארצות הברית מתכוון להילחם בקיפאון הממסד ובטייקונים של הספורט באמצעות "ליגת האוהדים", קבוצת האינטרס הציבורי שייסד. המטרה היא לברוא יש מאין מדיניות ספורט רשמית, שנעדרה עד כה מסדר היום של הממשלה. "בניגוד למדינות אחרות, לארה"ב אין משרד ספורט או סוכנות ממשלתית שקובעת מדיניות בענייני ספורט", מסביר קן ריד, יועץ שיווק ספורט לשעבר שהחליט לחזור בתשובה ולהמיר את מנעמי הסוויטות הפרטיות במגרשים בתפקיד המנכ"ל של "ליגת האוהדים". "המדיניות הקיימת פותחה למעשה על ידי בעלים כוחניים, וחילחלה למטה לרמת המכללות, התיכונים ואפילו לבתי הספר".

לברון ג'יימס, כריס בוש ודוויין ווייד מוצגים במיאמיצילום: אי-פי

למדיניות הזו - שמקדשת את הכסף ואת הניצחון בכל מחיר, אפילו אם אלה גורמים ישירים לחלק נכבד מהבעיות המתוארות לעיל - יש שורשים עמוקים בתרבות הספורט האמריקאית. "ספורט זה עניין גדול ומגוון, אבל אם הייתי צריך לתאר את מצבו הנוכחי במדינה, הייתי אומר שהוא מאוד ממוסחר, מאוד מאורגן ומשרת בעיקר את ספורטאי העילית", מסביר ג'יי אוקלי, סוציולוג ספורט מאוניברסיטת קולורדו, "זהו המודל הפרו-לימפי, שמתמקד בספורטאים מקצוענים-אולימפיים. הוא כה דומיננטי, שבכל הגילאים הוא נחשב משהו שיש לשאוף אליו, בין אם מדובר בפוטבול, אופניים או פריסבי. אינטרסים מסחריים הולכים יד ביד עם ספורט, ואיבדנו שליטה על כללי המשחק".

התלבטות משמעותית קיימת לגבי דרך הפעולה הטובה ביותר להחזיר את השליטה. האם להנחיל את השינוי במבני העל, בעזרת התנגחות פומבית מול האליטות - במקרה הזה, ליגות מקצועניות עשירות ובעלי קבוצות רבי השפעה - או לתת לפרולטריון לתסוס ולהתחיל את השינוי מלמטה. ניידר ינסה לפעול במישור הראשון, אבל גם הוא יודע שסיכויי ההצלחה דומים לאלה שהשיג כשהתמודד על הנשיאות. "ראשי הליגות עשויים לחבור לקנוניה", הסביר, "הם יכולים להסעיד ולהשקות פוליטיקאים, לתת להם לצפות במשחקים מהסוויטות היוקרתיות שלהם, כשבזמן הזה כניסה למשחק עולה למשפחה ממוצעת כ-400 דולר".

מאמן המכללות פרנק מרטיןצילום: אי-פי

ישנם כאלה שמשוכנעים שדווקא האפשרות השנייה, גם אם תיקח זמן רב, תביא בסופו של דבר את התוצאות הרצויות. "רפורמות בדרגים הגבוהים הן משהו קשה מאוד לביצוע כי הארגונים מרוויחים היטב, וזה מה שמניע את ההחלטות", הסביר בשבוע שעבר רוברט ליפסייט, עיתונאי ספורט ותיק שנחשב סוג של אנתרופולוג ספורט, "למעשה, אנחנו צריכים לחשוב על רפורמה בספורט שהיא לכאורה חסרת חשיבות. כל אדם שאכפת לו מספורט, צריך לנסות לשנות דברים לטובה בקהילה שלו. לחשוב על דרכים קטנות שישפרו את הבטיחות של ילדינו ויקדמו ערכים של אחווה ושיתוף פעולה. כל מהפכה מתחילה בכפרים, כשהאיכרים מתאגדים. ההשפעה של בעלי הכוח בספורט לא תשתנה אלמלא יקומו האיכרים - אמהות ואבות, במקרה הזה - וידרשו שהספורט בגילאים הצעירים יהיה בטוח וטהור יותר".

אלא שרגע לפני שקרל מרקס יוצא מקברו במחיאות כפיים, עומדת באוויר שאלה אחת מהותית - האם הפרולטריון האמריקאי בכלל מעוניין להתעורר מהתודעה הכוזבת? פציעות קשות, סקנדלים במכללות, אתלטים שמרמים, בעלים חמדנים, בעיות מבניות ומאמנים גרועים בגילאים הצעירים - הכל נכון. ועדיין, התחושה היא שהציבור עוד לא בשל למהפכה שתנפץ לו את בועת האסקפיזם ומעוניין לשמור על הלחם והשעשועים שלו, אפילו אם פג תוקפם. ואם שחקן הוקי צריך לספוג זעזוע מוח מזדמן בשם השעשוע, ובכן, זה מחיר שיש לשלם.

רגע אופייני על הקרחצילום: אי-אף-פי

"לגרום לאוהדים להיות אקטיביים במאבק למען שינוי תרבותי ותפישתי זו משימה קשה", מודה ריד, "יש הרבה אנשים שפשוט אומרים 'אל תכניסו לנו מציאות לתוך הספורט'". ליפסייט מסביר זאת בכך שכאשר אנשים פונים לספורט, הם בדרך כלל מחפשים בידור, ולא צלילה לעניינים רציניים. "במהלך הקריירה שלי, המשפט ששמעתי הכי הרבה פעמים מאנשים הוא 'אני פונה לעמודי הספורט כי עמוד השער של החדשות קודר מדי'. אנשים רוצים שיעזבו את הבידור שלהם בשקט. קיבעון מחשבתי מהסוג הזה הופך את המשימה של יוזמי השינויים לקשה בהרבה".

תגובות