הדוקטור לשערים שכיכב בבית"ר ירושלים

מפגש אקראי בין ראול גלר לנציג הסוכנות היהודית הביא לישראל את הרופא היחיד ששיחק בליגה הראשונה, ולבית"ר את אחד מגדולי שחקניה

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריה ליבנת
אריה ליבנת

30.1.65 זה קרה במחזור האחרון של הסיבוב הראשון בליגה א' דרום בעונת 1964/65. המדורגת רביעית, הפועל אשקלון, אירחה את בית"ר ירושלים במשחק רדיוס ללא קהל. בדקה ה-14 הבקיע ששון זמיר פנדל לזכות בית"ר, ועד סיום המחצית הוסיף יצחק מונסה צמד. בהפסקה גער מאמנה הגרמני של אשקלון, אוטו שלפנברג, בחניכיו, שכנראה הפנימו במהירות את המסר. האחים עמוס וגדי בוקובזה הבקיעו וצמצמו ל-3-2, אבל אז התחיל השחקן החדש של בית"ר להתל בשחקני אשקלון. הוא פרץ פעמיים לרחבה והבקיע צמד, שהבטיח לירושלמים ניצחון 2-5 ומקום שני בטבלה. לשחקן הזה קראו ד"ר ראול גלר.

גלר נולד ב-23 בינואר 1936 בקיאוומבה, פרו, למשפחה יהודית ציונית. אביו מרכוס (מרדכי) שיחק כדורגל בפולין, ברח לפני השואה לפרו, התחתן עם בחורה מקומית ועסק במסחר. בילדותו היה גלר חבר בתנועות הנוער "בית"ר ו"הנוער הציוני". כשהיה בן 13 עברה המשפחה ללימה, וגלר הצטרף לקבוצת הנוער דפורטיבו מוניציפאלי. הוא גילה כישרון רב ותוך זמן קצר עלה לקבוצה הבוגרת.

בגיל 24 עבר לפורבניר מירפלוריס, שם הבקיע שערים רבים וכונה "המפציץ היהודי". בקיץ 1964 יצא גלר עם נבחרת פרו למשחקי הקופה אמריקה בארגנטינה. הוא אמנם לא זכה לשחק בטורניר, אבל נרשם בטופס במשחק ההפסד לארגנטינה. במקביל לכדורגל, למד גלר רפואה, וכשסיים את לימודיו בתחום האורתופדיה בסן פרננדו, התכוון לעשות התמחות בשיקגו ולזנוח את המשחק. אלא שמפגש מקרי עם שליח הסוכנות היהודית, אבי פדרמן, שינה את החלטתו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

גלר (מימין) במדי בית"ר. כונה "המפציץ היהודי"צילום: ארכיון: משה כץ

"פדרמן אמר לי 'למה שלא תבוא לישראל, נדבר עם האוניברסיטה העברית, תתמחה בבית חולים הדסה עין כרם ותשחק בבית"ר'", הוא מספר, "הסכמתי, כי ממילא תכננתי לעלות לארץ אחרי ההתמחות. כל יהודי רוצה להיות פה". בינואר 1965, באונייה שהביאה אותו ואת אשתו הטרייה ויקי לישראל, פגש גלר את צבי סינגל, שעמד לחזור מארגנטינה להפועל ירושלים. "הוא אמר לי 'למה אתה הולך לבית"ר? בוא להפועל'", מגלה גלר, "אמרתי לו שכבר נתתי מלה לבית"ר".

גלר הצטרף לקבוצה מבלי לדעת עליה יותר מדי פרטים. "אני לא מכיר כלל את הכדורגל הישראלי, אבל אני שמח להיות בישראל ובעיר הקודש בפרט", אמר בזמנו. כעבור זמן קצר הבין לאן הגיע והתאכזב מרמת הכדורגל. "כלל לא ידעתי באיזו ליגה בית"ר משחקת", סיפר השבוע, "הרמה לא היתה טובה. הייתי המבקיע העיקרי של הקבוצה. הייתי גם מספיק טוב כדי לשחק בכל קבוצה בארץ, אבל לא רציתי לעזוב את בית"ר".

גלר אולי פספס קריירה מכובדת יותר, אבל בית"ר הרוויחה נכס. חברו לקבוצה, אודי רובוביץ', מספר כי גלר העלה את רמת המקצוענות במועדון. "היתה לו גישה רצינית למשחק, הוא היה מקצוען. למדנו ממנו הרבה, למשל איך מתכוננים למשחקים", משחזר רובוביץ', שטוען כי גלר היה כישרוני במיוחד: "הוא לא היה מהיר, כי הוא הגיע אלינו בגיל מבוגר יחסית, אבל היתה לו שליטה נהדרת בכדור. באחד המשחקים הוא עקף שחקן בהקפצה עם העקב והבקיע. השופט ראובן פריזנר ניגש ללחוץ לו את היד".

גלר השתלב גם מבחינה חברתית. "הוא תמיד היה חיובי ודאג לעלות את המורל", מספר רובוביץ', "כשהיינו בפיגור הוא היה אומר לנו: 'בואו ננסה להשוות, אבל זה לא נורא אם לא נצליח, כי העיקר זה ליהנות'. זה לא מנע ממנו להיות מאוד תחרותי ומאוד הישגי. שחקנים נתנו לו המון כבוד. שנה אחת שיחק אצלנו שייע גלזר, שהיה אז שחקן ותיק, ואני זוכר שהוא קינא בגלר. הוא לא הבין כיצד אחרי כל מה שהשיג הוא לא זוכה לאותו כבוד".

לאחר שסיים את ההתמחות, הפך גלר לאורתופד מנתח בהדסה עין כרם. השילוב עם הכדורגל לא היה פשוט. למשחק ליגה נגד בית"ר רמלה ב-1966 הגיע רק במחצית. "היתה לי תורנות בחדר מיון", הוא מספר, "אמרתי לאורתופד אחר שיבוא להחליף אותי כי יש לי משחק, אבל הוא הגיע מאוחר. נסעתי למגרש ואנשי רמלה לא רצו לתת לי להיכנס, אז קפצתי מעל השער". במחצית השנייה הוא הספיק להבקיע שער מצמק.

חמש עונות שיחק גלר בבית"ר בהצטיינות. בעונת 1966/68 (שהתפרשה על פני שנתיים בעקבות מלחמת ששת הימים) הוא הבקיע 44 שערים, שסייעו לקבוצה לחזור לליגה הראשונה אחרי הפסקה של 13 שנה. כעבור שנה פרש. "הייתי כבר בן 34 ולא רציתי שיראו אותי כשאני פחות טוב", הוא מספר.

בתקופה שאחרי הכדורגל שיחק גלר טניס במכבי ימק"א מהליגה הלאומית, אבל בשנת 1971 חזר לבית"ר לחצי עונה, בעקבות בקשתו של המאמן סמואל רזניק. "הם חששו לרדת ליגה, אז הסכמתי לבוא לעזור", מסביר גלר. ב-137 משחקים בהם שיחק בבית"ר הוא הבקיע 87 שערים, ששווים מקום שלישי בטבלת המבקיעים של המועדון, אחרי אלי אוחנה (144) ואורי מלמיליאן (142). בממוצע כיבושים למשחק הוא מדורג ראשון (0.64).

לאחר שפרש סופית, נטש את עולם הכדורגל. לעומת זאת, טניס - ענף בו הצטיין בגיל צעיר - הוא דווקא המשיך לשחק. גלר זכה באליפויות רבות לסניורים בארץ, ושמונה פעמים באליפות הסתדרות הרופאים העולמית. גלר הוא הרופא היחיד ששיחק בליגה הראשונה בישראל, אבל בשלפנברג - שהתעלף לאחר שהדוקטור הבקיע צמד מול קבוצתו בהופעת הבכורה שלו בישראל - הוא דווקא לא טיפל. אל דאגה: המאמן הגרמני נלקח לבית החולים, שם חזר לאיתנו במהירות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ