198 שמות שאינם טום בריידי - ענפים נוספים - הארץ
לקראת הסופרבול

198 שמות שאינם טום בריידי

קשה להאמין, אבל טום בריידי נבחר בדראפט של שנת 2000 רק במקום ה-199. אמונה בעצמו ויכולת פנומנלית הביאו אותו מרחק נגיעה מטבעת אליפות רביעית עם הפטריוטס

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניר צדוק

סופרבול 46 | ניו יורק ג'איינטס - ניו אינגלנד פטריוטס | הלילה, 01:35, ESPN, METV, FOX וספורט 5

הלילה יעלה טום בריידי למשטח בלוקאס אויל סטדיום באינדיאנפוליס, ביתו של סופרבול 46, כקפטן ניו אינגלנד פטריוטס, המצליחה בקבוצות אמריקה באלף השלישי, וככוכב הבלתי מעורער של המשחק בעשור האחרון. בריידי הפך על המגרש למושג נרדף להצלחה ולדיוק, דרכה של השלמות לשכון במעטפת המפוקפקת והמתכלה שמספק הגוף האנושי.

מגוון השיאים וההישגים יוצאי הדופן הרשומים על שמו כמעט בלתי נתפש, והוא נע מגרנדיוזי (5 הופעות בסופרבול, שווה רק לג'ון אלוואי, ו-16 ניצחונות בפלייאוף, שווה רק לג'ו מונטנה) לביזארי (מספר הניצחונות הגבוה ביותר תחת מאמן אחד - 124 עם ביל בליצ'יק), במנעד שמרומם בדרך אמריקאית טיפוסית את רבגוניותו וחשיבותו לענף.

בגיל 34 הוא מחזיק בחוזה לעוד שנתיים (שכר שנתי של 18 מיליון דולר), ובכספתו הפרטית נחים תכשיטים רבים, כולם ביטוי להישגיו ולשליטה בתחומו: שלוש טבעות אליפות כסופות משובצות יהלומים, שני גביעים בוהקים המוענקים ל-MVP של הסופרבול, ושניים נוספים, מוזהבים, זכר לפעמיים בהן נבחר לשחקן המצטיין של העונה. מחוץ לקסדה, הוא נוצץ לא פחות, אם לא יותר. מגזין "ווג" בחר בו לגבר היפה בעולם, ומשנת 2009 הוא נשוי לדוגמנית העל הברזילאית ג'יזל. לזוג ילד אחד. לבריידי ילד נוסף מהשחקנית בריג'יט מוינהאן, שנולד ב-2007 חצי שנה לאחר שנפרדו. מדהים, אבל לפני כמעט 12 שנים סיפור ההצלחה האגדתי הזה נראה בלתי סביר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

לומד בישיבה

במהלך הסקואטינג קומביין של שנת 2000, שוק בשר ספורטיבי שמתקיים ערב הדראפט ומטרתו להעריך את יכולתם של בוגרי הקולג'ים הניגשים לבחירה במגוון אספקטים של המשחק, עמד הקוורטרבק הפותח של המישיגן וולברינס אל מול המצלמה במכנסיים קצרים בצבע אפור חיוור וללא חולצה, לימינו שלט המציג את גובהו ומשקלו (1.94 מטר, 96 ק"ג), חושף ברבים כתפיים שמוטות ומבט נוגה בעיניים. הוא לא נראה שרירי במיוחד, מעלה תהיות אם אי פעם הרים משקל באימון בחדר כושר. "בצקי", הגדירה את גופו פלויד אנגל באתר פוקס. כקוורטרבק טיפוסי בביג 10 לא הפגין יכולות ניידות יוצאות דופן, וזרועו נחשבה סבירה לכל היותר. "הוא לא היה אתלט מיוחד גם בתיכון", העיד עליו פיט ינסן, מאמן קבוצת הבייסבול של תיכון סרה בעיר הולדתו סאן מטיאו.

את שתי העונות הראשונות במישיגן בילה על הספסל, שביעי בהיררכיית הקוורטרבקים של המכללה המפוארת, ונעזר בשירותיו של פסיכולוג כדי להתמודד עם חרדה ותסכול לנוכח מעמדו. זמן מסוים השתעשע במחשבה לעבור למכללת קליפורניה במטרה לזכות בדקות משחק. בריידי, יליד החוף המערבי, התקשה להתאקלם באן הארבור, עיר אוניברסיטאית קטנה בדרומה של המדינה הקפואה.

מחוץ למגרש, וכדי להתמודד עם הקור, הדליק את החימום בדירתו חזק כל כך עד שאיש מחבריו לא רצה להיכנס פנימה. מי שהפך ברבות הימים למגנט עבור צלמי פפראצי, היה אז זאב ערבות בודד. על המגרש, בחלוף שנתיים של ישיבה בקצה הספסל, נאלץ להתמודד על דקות משחק עם דרו הנסון, גיבור מקומי. "הנסון היה סופרמן", העיד גרג היידן, חבר צוות האימון של הוולברינס, בריידי דמה יותר לבאטמן. לבאטמן אין כוחות על אנושיים, אבל הוא מאמין ביכולתו לכסח לסופרמן את הצורה".

"זו נקודה כואבת, אם להיות כן", התייחס אביו של בריידי, טום סניור, לתקופה של בנו במכללה. "לא התייחסו אליו בצורה נאותה, הוא עמד באתגרים לא פשוטים". כדי להוכיח שהוא ראוי להזדמנות, העביר בריידי לילות שלמים בחדר העריכה, רק הוא והמקרן, מנתח את מסלולי הריצה של כל אחד מהתופסים במגוון התרגילים ובוחן בדקדוק את תנועות חוליות ההגנה עד שהשתכנע כי ביכולתו לחזות, כמו בהתגלות ממש, כיצד יראה כל מהלך עוד לפני תחילתו. כתיאורטיקן של המקצוע, הפך עם הזמן גם לפרגמטי, ופיתח יכולות מופתיות לשמור על קור רוח ודיוק גם במצבי לחץ. לאחר שני הפסדים בפתיחת העונה, תפס בריידי פיקוד והוביל את מישיגן ל-8 ניצחונות רצופים. גותהאם היתה שלו. הנסון עובד היום כשותף בחברה לניהול כספים בדאלאס ומשמש כפרשן לעת מצוא ב-ESPN.

ובכל זאת, 198 שמות שהם לא 'טום בריידי' נקראו על ידי הקומישינר פול טגליאבה לפני שהפטריוטס בחרו בקוורטרבק של הוולברינס בתחילת הסיבוב השישי. עוד נתח בשר נוסף, לא איכותי במיוחד, שיועד לשמש כרביעי והאחרון במצבת החשובה ביותר של כל קבוצה. "קייל", קרא לו בטעות אחד מאנשי המנהלה של הקבוצה כשפגש אותו לראשונה. הוא היה חשוב כמו שרק מישהו במקום ה-199 באיזושהי רשימה יכול להיות חשוב.

למרות חוסר ההגיון שבדבר, זה לא פגם בבטחונו העצמי. כשפגש לראשונה, ובמקרה, ברוברט קראפט, הבעלים של הפטריוטס, בריידי, שהחזיק מגש פיצה קרה, הושיט את ידו מיוזמתו. קראפט, בניגוד לאחרים, ידע היטב במי מדובר. "אתה טום בריידי, בחירת הסיבוב השישי שלנו", אמר לו. "בהחלט", ענה הבחור הצנום שדמה בעיני קראפט ל'מוט גבוה וצר המשמש לתמיכה בצמחי שעועית', "ואני ההחלטה הכי טובה שהמועדון שלך קיבל אי פעם".

פייטון מאנינג, מי שמתחרה ראש בראש עם בריידי על תואר הקוורטרבק הגדול של תקופתו, הוא מופת לכישרון טבעי, בלתי ניתן להכלה או לעצירה. אביו נבחר במקום השני בדראפט, הוא ואחיו, איליי, בראשון. הוא נולד לגדולה. בריידי ייצר אותה. זה לא אומר שהיקום לא יישר איתו קו בשלבים מסוימים והסיר בפניו, בדרכו המסתורית, מספר מכשולים. את עונתו הראשונה, למשל, במהלכה התקדם בהיררכיה של בליצ'יק עד לסגן הראשון של דרו בלדסו, סיים עם מסירה מוצלחת אחת בלבד לשישה יארד.

ואז הכל השתנה. פציעה של בלדסו במהלך הפסד לניו יורק ג'טס במחזור השני של עונת 2001 הכניסה את בריידי לעניינים. לאחר שני משחקים בינוניים, כשהיא עם ניצחון אחד בלבד בארבעה משחקים, הקסם של בריידי החל לעבוד ולא עצר עד לפציעה במשחק הגמר של ה-AFC מול פיטסבורג. בלדסו, שהספיק להתאושש, נכנס על חשבונו של בריידי והעלה את הפטריוטס לסופרבול, שם יועדה לפגוש את סנט לואיס. לאס וגאס ניבאה ניצחון לרמס בהפרש של 14 נקודות. תרמה לכך החלטתו של בליצ'יק לדבוק בבריידי. אף קוורטרבק בגילו לא ניצח משחק כזה לפניו. זה נגמר בטבעת. ולא לסנט לואיס.

מדחיק הפסדים

עשר שנים מאוחר יותר, עם שני ניצחונות נוספים בסופרבול וקרע אחד ברצועות ברך שמאל (שגרם לו להחמיץ את כל עונת 2008), בריידי עדיין לא שבע. למעשה, ייתכן שהשיא עדיין לפניו. בעונה האחרונה מסר ל-5,235 יארדים (שני בהיסטוריה רק לדרו בריס, שמסר ל-5,476 גם כן העונה) ו-39 טאצ'דאונים שעזרו לו להוליך את הפטריוטס לסופרבול בפעם החמישית ב-11 שנים, על אף שהקבוצה הנוכחית, יעידו רבים, פחות איכותית מהארבע שקדמו לה במעמד המכובד. ההגנה מזעזעת לפרקים, משחק הריצה מעולם לא היה דומיננטי יתר על המידה, והכל, אף יותר מתמיד, מונח כעת על כתפיו של בריידי ועל יכולתו להניע את ההתקפה קדימה. בין היתר בעזרת היעד המועדף, הטייט אנד האימתני רוב גרונקובסקי. יש לו עדיין מה להוכיח, ובעיקר רצון בוער לנקמה.

הפטריוטס הנוכחיים הם למעשה הצל של אותה קבוצה בלתי מנוצחת שחטפה בראש מהג'יאנטס לפני ארבע שנים וחשפה את בריידי, אולי לראשונה כמקצוען, לטעמה של תבוסה. זה לא עשה לו טוב. ילדותי ביכולתו להתמודד עם כישלונות, עד היום לדבריו, ועל אף היותו סטודנט נלהב של המשחק, לא הצליח להושיב את עצמו לצפות שוב באותו הפסד בסופרבול 42. הוא מדחיק הפסדים, מסרב לקבל אותם, מאמין שאם יתכחש להם ייעלמו כלא היו.

כדי להימנע מהם הוא מעדיף לסמוך בעיקר על עצמו, אך מצפה מכולם להיות כמוהו. לא כולם מוכשרים, הוא יודע, אבל כולם יכולים לעבוד על זה. הקרבה, כמו זו שגילה כשדחס את עצמו לתוך קו ההגנה של בולטימור כדי להשיג טאצ'דאון לפני שבועיים, עשויה לעתים להספיק. "הוא מושך את כולם לשלמות", מעיד הרסיבר צ'אד אוצ'וסינקו, שהגיע הקיץ לניו אינגלנד. אוצ'וסינקו, מהטיפוסים המוחצנים ביותר בליגה, לא דופק חשבון כמעט לאף אחד, ובכל זאת מעיד כי במהלך הפלייאוף האחרון הוא מקפיד ללכת "על קליפות ביצים" ליד בריידי. "שאלתי לא מזמן את ווס ווקר ודיון בראנץ' (שני רסיברים נוספים; נ"צ) אם הכל בסדר עם טום - הוא פשוט נראה שונה. חיוור יותר, ממוקד יותר, אני לא יודע להסביר. כבר ראיתי שחקנים שנכנסים למצב אחר בזמן הפלייאוף, אבל לא דבר כזה. אפילו לא קרוב".

בריידי, שיהיה בן 35 באוגוסט, הצהיר לאחרונה על רצונו לשחק עד גיל 40, לסגור קריירה בת 17 שנה בליגה בה הממוצע נע בין 3 ל-4 שנים בלבד, ולהפוך לקוורטרבק החמישי בהיסטוריה שפותח משחק מאחורי הסנטר גם בעשור החמישי לחייו. חמש השנים הקרובות עשויות להכריע בשאלה אם מדובר באחד מחמשת הקוורטרבקים הגדולים בכל הזמנים, או פשוט הגדול מכולם, ללא מתחרים. ניצחון על הג'יאנטס ישווה את מספר הזכיות שלו בסופרבול לזה של טרי ברדשואו, הקוורטרבק של פיטסבורג בשנות השבעים, ולג'ו מונטנה, גיבור ילדותו, בו צפה באיצטדיון בסן פרנסיסקו מאז היה בן 4.

"ישנם מעט מאוד ספורטאים בקליבר של בריידי", מעיד טרנט דילפר, הקוורטרבק שהוליך את בולטימור לזכייה בסופרבול בשנת 2000 ומי ששיחק בליגה במשך 14 שנה, "אם הוא רוצה משהו - הוא משיג אותו".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ