אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

16.2.88 - כשהיה בן תשעה חודשים השמיע דייבי אליסון את מלותיו הראשונות. בערך. ממקומו בכיסא הנוסע במכונית של אביו, יצא מפיו הקול הבא: "וראנדן! וראנדן!". "זה הרעש שמנוע V8 משמיע כשנהג מאיץ בחדות", הסביר האב הגאה.

מי שרואה בכך רמז לבאות, צודק. דייבי התמכר למכוניות מהרגע הראשון. זה כמעט בלתי נמנע כשאתה צופה באביך, נהג המירוצים בובי אליסון, דוהר במסלולי סבב נאסקאר. בגיל 12 כבר בילה דייבי את רוב זמנו הפנוי במוסך של אביו, מנקה ומסדר תמורת 50 סנט לשעה. לבובי היו האמצעים לקדם את בנו לקריירה בענף, אבל הוא דרש שיעבוד בשביל כל דבר. בדרך לתעודת הבגרות, שהאב הציב כדרישה, העביר דייבי את השיעורים כשהוא מצייר מכוניות.

השיטה עבדה. בעזרתה, הפך דייבי למקצוען טוב יותר. כשסיים את התיכון ב-1979 כבר הכיר מכוניות לפרוטרוט וידע לפרק ולהרכיב רכב. את מכונית המירוצים הראשונה שלו, שברולט נובה ישנה, קיבל מדודו דוני, נהג נוסף במשפחה. הוא עבד עליה בין מלאכותיו במוסך, מוקדם בבוקר ועמוק אל תוך הלילה.

בזמן שבנו מגשש את דרכו בעולם המקצועני, המשיך בובי לככב במסלולי נאסקאר. הוא טס למירוצים, בעוד דייבי נוהג אליהם במשאית שבקרביה נמצאת המכונית של אביו. ב-1983 הוכתר בובי לאלוף הסבב, שנקרא בזמנו ווינסטון קאפ. כעבור ארבע שנים, אחרי הצלחות בסבבים משניים ומירוצים בודדים בסבב הבכיר, הפך גם דייבי לחבר קבוע בווינסטון קאפ והוכתר לרוקי השנה. המיטב עוד היה לפניו, ולפני אביו.

דייבי אליסוןצילום: מתוך ויקיפדיה

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

18 שנים נהג בובי בנאסקאר לפני שניצח בדייטונה 500, המירוץ היוקרתי בסבב, ב-1978. כעבור ארבע שנים הוסיף זכייה שנייה. המירוץ בדייטונה ב-1988 יאפיל על כך. אחרי סבב עצירות בהקפה ה-164 מבין 200, הוביל דארל וולטריפ במירוץ. שני דורג בובי אליסון, שלישי דייבי אליסון. כשוולטריפ פרש 17 הקפות לסיום, הובילו האב והבן במירוץ.

בהקפה האחרונה, כשהמצלמות מתמקדות באם המשפחה, עשה דייבי את המהלך שלו וניסה לקחת את הקו הפנימי ולעקוף. "ראיתי את האף של מכוניתו בזווית עיני", אומר בובי, "אבל הרגשתי שיש לי את כוחות הסוס לנצח אותו".

אכן היו לו. בגיל 50, הפך בובי לנהג המבוגר ביותר שמנצח בדייטונה 500. בנו סיים שני. "היה מרגש לראות את דייבי במראות ולדעת שאנחנו זוכים", סיפר האב. ג'ים האנטר, ראש מחלקת יחסי הציבור בסבב דאז, קורא לכך "אחד מאותם רגעי שיא לא רק עבור המשפחה, אלא עבור כולם בענף. לא יכולת למצוא מישהו שאינו מרוצה מהסיום הזה".

היה אחד שנותר מעט מאוכזב. "מאז שהייתי ילד חלמתי להיאבק עם אבי עד הסוף", סיפר דייבי, "ההבדל היחיד הוא שרציתי שהוא יסיים שני". במסיבת העיתונאים, כשהם יושבים זה לצד זה, הבטיח האב: "יום אחד תזכה באחד מאלה".

בשנים הבאות הפך דייבי לכוכב בפני עצמו, מקסים את כולם ביכולתו על המסלול ובקלילותו מחוצה לו. ב-1992 הגשים את נבואת אביו כשניצח בדייטונה. "קשה לומר שזה הדבר הכי גדול שקרה לי", אמר, "כי היום ההוא ב-88' כל כך מיוחד ודבר לא יוכל להחליפו".

שמחה משפחתית כזו כבר לא תשוחזר אצל האליסונים. באוגוסט 92' מת קליפורד, הבן הצעיר, בתאונת אימונים. 11 חודשים מאוחר יותר נהרג דייבי בתאונת מסוק. אפילו אי אפשר לומר שנשארו הזיכרונות. ביוני 88' עבר בובי תאונת מירוצים ואיבד את זיכרונו. חלקו חזר. היום ההוא בדייטונה דווקא לא. מדי פעם, סיפר לפני כמה שנים, הוא צופה בקלטת המירוץ. "אני ממשיך לחשוב", אומר בובי, "שאולי מישהו יאמר את הדבר הנכון, וגם הזיכרון הזה יחזור".

השבוע לפני 51 שנה | הפועל ת"א היתה שם קודם

שמעון שלחצילום: ארכיון: יעקב אגור

15.2.61 שלוש פעמים ניסתה מכבי תל אביב בכדורסל לעבור שלב בגביע אירופה לאלופות, אבל דווקא יריבתה העירונית הקדימה אותה. בעונת הבכורה שלה באירופה, הפועל תל אביב הפסידה 40-39 באיסטנבול, לפני שרשמה ניצחון בכורה של קבוצה ישראלית במפעל אירופי, 39-54 על גלאטסראי.

3,000 צופים הגיעו למגרש ביפו כדי לעודד את חניכיו של שמעון שלח בקריאות "אל אל הפועל". ברבע הגמר תודח הפועל בידי אלופת אירופה, א.ס.ק. ריגה. מכבי תשיג את ניצחון הבכורה שלה באירופה כעבור שנתיים, ותעבור שלב בגביע האלופות רק בעונת 1967/68. (אריה ליבנת)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ