הרגעים הגדולים: עוד מערכה במלחמה הקרה

גמר טורניר הכדורסל, מינכן 1972 - ארצות הברית, מורכבת מחובבים (נערי קולג'), זכתה בקלות בכל טורניר כדורסל אולימפי עד 1972. גם במינכן היו האמריקאים בטוחים בזכייתם, וניצחו בכל שמונת משחקיהם בדרך לגמר, אבל מנגד עמדה נבחרת ברית המועצות עם סרגיי בלוב. מעבר לכך, הסובייטים גובו על ידי פיב"א. "היינו המלכים והיו פה שתי המדינות החזקות בעולם, שהיו מצויות במלחמה הקרה", אומר דאג קולינס, המאמן הידוע ששיחק במדי ארצות הברית, "בכדורסל היינו טובים יותר ורצינו להוכיח זאת".

רצון לחוד ומציאות לחוד. הגמר לא התנהל בהתאם לציפיות של האמריקאים, שפיגרו במחצית 26-21. לפתע, מאזנם המושלם במשחקים האולימפיים - 63 ניצחונות, 0 הפסדים - עמד בסכנה. שלוש שניות לסיום, בפיגור נקודה, קלע קולינס פעמיים מהעונשין והעלה את האמריקאים ליתרון. הסובייטים, שלקחו פסק זמן בין קליעות העונשין (בניגוד לחוקה אז), חידשו את המשחק ולקחו פסק זמן שנייה לסיום.

נשיא פיב"א, הבריטי וויליאם ג'ונס, החזיר את השעון אחרי פסק הזמן לשלוש שניות. הסובייטים לא הצליחו לקלוע, האמריקאים חגגו עוד ניצחון והציפו את הפארקט - רק כדי לשמוע החלטה שהשעון שוב מוזז לאחור ויעמוד על שלוש שניות. הכדור בידי ברית המועצות, לא באמת ברור למה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בהתקפה הזו קלע בלוב מול האמריקאים ההמומים כדי להגיע ל-20 נקודות במשחק, והסובייטים זכו בניצחון שערורייתי 50-51. ברוב של שלושה נגד שניים החליטה ועדת הערר לדחות את הערעור שהגישה ארצות הברית. השלושה שהצביעו נגד היו נציגי קובה, פולין וברית המועצות, כמובן.