אל תשימו עליהם את כספכם - לונדון 2012 - הארץ

אל תשימו עליהם את כספכם

שמונה שנים אחרי שכבו האורות על משחקי אתונה, עלול הדבר לקרות לספורט היווני כולו. המשבר הכלכלי חתך בתקציבים באכזריות, ואילץ ספורטאים רבים להתרכז בהשגת מימון במקום באימון. התוצאות צפויות להיות בהתאם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלעד זאבי

במתחם האימונים באיצטדיון האולימפי, באמצע מסלול הקפיצה לרוחק, מונח דלי גדול שנותן מענה לתקרה דולפת. היכל טניס השולחן עומד שומם רוב הזמן, מושביו מוזנחים וקירותיו מתקלפים. הכפר האולימפי נראה כמו עיר רפאים, כשרק שני שומרים משועממים עומדים ליד השער הנעול כדי להבריח בוזזים. לא שנותר מה לבזוז. מצבם של הפילים הלבנים שפזורים ברחבי אתונה, תמרורי אזהרה ענקיים לכל עיר שמעוניינת לארח אולימפיאדה, הוא בבואה מדויקת של הספורט היווני בעת הנוכחית.

שמונה שנים אחרי שאירחה את האולימפיאדה בשאיפה לחשוף לעולם אומה שמשדרת חדשנות וקידמה, וקטפה 16 מדליות - שיא לאומי בעידן המודרני - חזרה יוון לאחור. החוב הלאומי העצום מכביד על מדינה שלמה, והספורט היה אחד התחומים הראשונים בהם הורגש העול. התקציב של הוועד האולימפי היווני נחתך ב-75% בשנים האחרונות, מספר המלגות שניתנות לספורטאים מצטיינים צומצם משמעותית ובוטלו מענקים על הצלחה בינלאומית. ספורטאים רבים טרם קיבלו כספים שחייבים להם ומאמנים רבים עובדים בחינם כבר חודשים. וזה רק ברמת המאקרו.

באנר ספורט

"אני מכיר ספורטאי שמאמנו נאלץ לתת לו כסף כדי שיוכל למלא דלק ולהגיע לאימון", מספר העיתונאי היווני דימיטריס קטסיוניס, "האולימפיאדה היא הדבר האחרון שמעסיק כרגע את היווני הממוצע. כמובן שביוון משוגעים על ספורט. אפילו ביום ראשון, בזמן שמרכז אתונה בער באחת ההתאספויות הגדולות בהיסטוריה המודרנית שלנו, היכל השלום והאחווה היה מלא במשחק בין אולימפיאקוס לפנאתינייקוס. אבל באופן כללי פחות אכפת לנו מזה כרגע, בעיקר בגלל שלשכן שלנו אין אפילו מה לאכול".

לפני שמונה שנים הפגינו כאן גברים ונשים קפיציות מרשימה בטורניר כדורעף החופים האולימפי. עכשיו, ספק אם יש כסף או טעם לתחזוקהצילום: רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

ראשי איגודי הספורט במדינה מודעים היטב למצב. "ברור שזה לא פשוט כשהמדינה מפסיקה את המימון לספורט, אבל במצב הנוכחי זו תהיה פרובוקציה אם ייעשה אחרת", הודה השבוע נשיא התאחדות השיט היוונית, אנטוניוס דימיטרקופולוס.

כדי שהמדינה שהמציאה את האולימפיאדה לא תתבזה ותצליח להביא ללונדון כל ספורטאי שראוי להיות שם, נעשה שימוש בשיטות מימון חלופיות. פנייה לספונסרים, גיוס תרומות מהמגזר הפרטי והסתמכות על טוב לבם של הגופים השונים - לא בדיוק הימור בטוח בהתחשב במצב הכלכלה העולמית.

פה ושם נרשמות הצלחות מזדמנות. נשיא הוועד האולימפי היווני, ספירוס קאפראלוס, גייס לאחרונה 5.5 מיליון יורו מחברת ההימורים OPAP לטובת ההכנות ללונדון. חברת "אולימפיק אייר" התנדבה לספק טיסות חינם. הוועד האולימפי הבינלאומי יממן 22 ספורטאים יוונים ואת נבחרת הכדורמים לנשים, שחברותיה היו קרובות להפסיק את פעילותן מרוב ייאוש מהמצב בתום אליפות אירופה בחודש שעבר, בה סיימו במקום השני. נבחרת המתעמלות, שנקלעה למצב דומה, מצאה לבסוף משקיע פרטי.

לעומת זאת, ספורטאים בענפים יחידניים קטנים שלא שפר מזלם נדרשים לתמרן בין עבודה בתחום אחר להכנות האולימפיות. "זה פרדוקס", אמרה הגולשת סופיה בקטורו ל"ניו יורק טיימס", "אתה לוקח עבודה כדי להמשיך בספורט, ואז אינך מצליח לעשות זאת".

העיתונאי כריס מאמידס לוקח את העניין צעד אחד קדימה: "הספורטאים שלא מוצאים ספונסרים אישיים נמצאים במשבר עמוק. גם אם ימצאו דרך להגיע ללונדון, הם כנראה לא יזכו במדליה. המצב גם משפיע על דור העתיד, כי ספורטאים צעירים רואים מה קורה לספורטאים מצטיינים ופשוט נוטשים לטובת קריירה בתחום אחר".

את ההווה הקודר והעתיד המעורפל של הספורט תולים היוונים בעבר המפואר - אולי מפואר מדי. רבים מהאזרחים מאמינים כי שורשי המשבר הכלכלי במדינה טמונים בהוצאות המופרכות של אירוח המשחקים ב-2004, שעמדו על 12 מיליארד דולר - למעלה מפי שניים מהתקציב המקורי. למרות שכלכלנים סבורים שהאולימפיאדה באתונה רחוקה מלהיות הסיבה המרכזית למשבר, היא הפכה לאחד מסמליו. "אין ספק שהחמצנו הזדמנויות", הודה קאפראלוס השבוע, "הצלחת המשחקים ב-2004 הלכה לאיבוד ברגע שהאור כבה בתום טקס הנעילה. למדינה לא היתה תכנית למינוף ההצלחה".

ההצלחה ההיא, יודעים ביוון, תחזור על עצמה - אם בכלל - רק בעוד זמן רב. כשהמשלחת היוונית תצעד ראשונה לתוך האיצטדיון האולימפי בלונדון היא תמנה כ-75 חברים, בערך חצי מהכמות שמנתה בבייג'ין 2008. קאפראלוס מקווה שתשוב עם שש מדליות, אבל קשה לראות את זה קורה.

"הפירמידה האתלטית שלנו ממוטטת", סיכם בפסימיות ראש התאחדות האתלטיקה היוונית, ואסיליס סווסטיס, "העתיד אינו ורוד או נושא תקווה. הימים ב-2004 היו גן עדן, ועכשיו זה גיהנום. הדבר היחיד שמחזיק אותנו הוא התשוקה של האתלטים והמחויבות שלהם לספורט".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ