יירי לונגמן, ניו יורק טיימס
יירי לונגמן, ניו יורק טיימס

בארונית היו תלויים מדי נבחרת ההוקי של גרמניה בצבעי הלאום - שחור, אדום וזהב - כשמלפנים התנוסס הנשר המפורסם. זאת היתה הפעם הראשונה בה עמד אוון קאופמן ללבוש את המדים הללו. הוא הוריד אותם מהקולב והביט בשם משפחתו מתנוסס על גב החולצה.

באותו רגע חש רטט של התרגשות, אך בו בזמן געשו בקרבו רגשות אחרים. הוא חש גאווה ללבוש את המדים, אך גם כובד ראש לנוכח מה שעוללה ההיסטוריה לבני משפחתו. סבא רבא שלו הורעב למוות בידי הנאצים, סבתא רבתא נשלחה אל מותה ברכבת לאושוויץ, סבו הועבר בין גטאות ומחנות ריכוז והצליח לשרוד. אחרי המלחמה מצא סבו את אחותו ולקח אותה מבית החולים במריצה, לאחר שרגלה השמאלית נקטעה עקב כוויית קור.

לפני כשבועיים לבש קאופמן את המדים ויצא אל משטח הקרח בטורניר שהתקיים בבלארוס, ובכך הפך לאחד מקומץ יהודים שמאז מלחמת העולם השנייה ייצגו את גרמניה בתחרויות ספורט בינלאומיות יוקרתיות והבולט מכל אלה שקרובי משפחתם נרצחו בשואה, כך לפי היסטוריונים וגורמים יהודיים רשמיים.

"זה היה כמעט סוריאליסטי", אומר קאופמן בן ה-27, שנולד במינסוטה ומשחק בקבוצת דיסלדורף מטרוסטארס, "מבחינת ההישג זה היה מדהים לייצג את המדינה, אבל זה היה מטורף לגמרי לחשוב על מה שסבי היה צריך לעבור כדי לאפשר לי להיות היכן שאני נמצא היום, וכמה ארוכה הדרך מאז".

קאופמן (משמאל) במדי גרמניה. בהדרגה פחתה הרתיעה והוא החל לשתף את חבריו לנבחרת בפרטים מהעבר של משפחתוצילום: אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

הוא הגיע לגרמניה לפני ארבע שנים, לא כסמל אלא כשחקן הוקי מלא להט. המדינה בה נרצחו אבותיו, אמותיו וקרובים אחרים, הציעה לו מסלול מהיר לקבלת אזרחות, עקב האכזריות ממנה סבלו בני משפחתו. "עם כל שנה שחולפת, אתה מרגיש קצת יותר נאמנות לגרמניה, קשר חזק יותר", הוא אומר.

אך האם חלף די זמן מאז השואה? האם אי פעם יחלוף די זמן? "אינך רוצה לשכוח לעולם, כמובן", אומר קאופמן, "אבל כל אדם ראוי לקבל הזדמנות שנייה וזכות לתקן את טעויותיו. לרוב האנשים כיום אין כל קשר לזה. אני לא מתכוון להאשים מדינה שלמה במה שקרה לפני זמן רב".

מי שמסכימים אתו מציינים שגרמניה התמודדה עם העבר הנאצי שלה וקבעה כי הכחשת השואה היא עבירה פלילית, וכי גרמנים רבים מחויבים לפיוס ולקבלת אחריות מצד גרמניה. "עוד לא הגענו אל היעד, אבל אנחנו בדרך להיות יותר נורמלים", אומר דיטר גראומן, נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, "הנוכחות של קאופמן בנבחרת הלאומית היא דבר משמח. זה מוכיח שיהודים אינם דבר מוזר ומעורר תמיהה בגרמניה, אלא אזרחים רגילים שרוצים להשתתף בכל חלקי החברה".

קאופמן ובני משפחתו נתקלים בתגובות שונות של התנגדות וביקורת על החלטתו. "אני בטוח שיש כאלה שלא אוהבים את זה", אומר פרלי קאופמן, רואה חשבון ממיניאפוליס, על העובדה שבנו משחק בגרמניה, "אני מבין ומזדהה. בשבילי יש לזה טעם מריר-מתוק. חשבתי על זה הרבה, האם אבי היה שמח או לא עם מה שאוון עושה? אני באמת מרגיש שאבי היה גאה בו מאוד. הוא לא שמר טינה".

ביום הראשון של קאופמן בגרמניה הוא שוטט ברחובות דיסלדורף, כשגבר מבוגר ניגש אליו וחזר שוב ושוב על מלים בגרמנית, אותן לא הצליח להבין. ואז שאל האיש באנגלית: "יהודי?". קאופמן הזדעזע. זה עתה נחת, וכבר מפגש אקראי אישש את כל החששות שהיו לו. "אני לא יודע", השיב לאיש בזהירות, "ואתה?". "כן, אני יהודי", השיב האיש, "ראיתי את האף שלך וחשבתי שאולי גם אתה".

זה היה רגע מטריד עבור קאופמן, ואחריו היו עוד כמה כאלה. פעם עוכבו הוא ואשתו בידי שוטרים ליד בית הכנסת ונתבקשו להציג מסמכים מזהים. אמצעי הביטחון החמורים ננקטו משום שפצצה התפוצצה בבית הכנסת לפני 12 שנה. ברחוב בו הם מתגוררים ריסס מישהו צלב קרס על ארון חשמל.

"זה גורם לנו להסס כשאנחנו מקשטים את החנוכייה שלנו", אומרת דניאל, אשתו ההרה, "אבל זה לא ימנע מאתנו להישאר כאן. אנחנו מרגישים כאן מאוד נוח. אנחנו לא מסתירים את הזהות שלנו, אנחנו גאים במקום ממנו באנו. גרמניה היא מקום אחר היום".

בהדרגה פחתה הרתיעה של קאופמן והוא החל לשתף את חבריו לנבחרת בפרטים מהעבר של משפחתו. זה לא נועד לרפא את הפצעים, אלא כדי ליידע אותם, לבנות גשר, להוכיח שכיום גרמניה היא מקום פתוח יותר. השחקנים מגיבים בסקרנות ובהפתעה. "אוון הוא היהודי הראשון שהיכרתי", אומר פטריק ריימר, שמשחק אתו במטרוסטארס והיה שותפו לחדר בטורניר בבלארוס, "יש עדיין מחסום. שנינו יודעים שמה שקרה לפני 70 שנה לא היה צריך לקרות מעולם".

לפעמים קאופמן עדיין שואל את עצמו אם הוא עושה את הדבר הנכון, ומה סבו היה חושב על כך. "אני חושב שהידיעה שהוא התכוון לחזור לשם אחרי כל השנים מעידה שהוא היה מוכן לסלוח", אומר קאופמן, "זה עוזר לי להרגיש בנוח עם זה".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ