לרוץ לאולימפיאדה בין הקסאמים וההפצצות - ענפים נוספים - הארץ
מעזה ללונדון

לרוץ לאולימפיאדה בין הקסאמים וההפצצות

באחה אל פארה בן ה-19 משתוקק כבר להגיע ללונדון וחולם על מדליה. "רוצים להשתמש בספורט כדי שכל העולם יידע שהעם הפלסטיני קיים", אומר מאמנו

נידאל אל-מוגרבי, רויטרס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נידאל אל-מוגרבי, רויטרס

מדי יום מתאמן באחה אל פארה במשך שלוש שעות באיצטדיון הכדורגל ירמוק שברצועת עזה, ברחובות המאובקים ובחוף הים. לגופו בגדי אימון חדשים שנתרמו על ידי הנסיכות העשירה קטאר, אבל המראות סביבו מסגירים מציאות אחרת.

אטלנטה 96' היתה הפעם הראשונה בה התנוסס הדגל הפלסטיני באולימפיאדה, כשספורטאי אחד לקח חלק במשחקים. בסידני 2000 כבר היו למשלחת הפלסטינית שני משתתפים ובאתונה 2004 שלושה. הדגש העיקרי היה על ההשתתפות עצמה ולא על התחרותיות. בבייג'ין 2008 כללה המשלחת שני אתלטים ושני שחיינים, אך גם אז הם לא הגיעו לאולימפיאדה בזכות השגת תוצאות המינימום הנדרשות, אלא בשל הרצון לשתף במשחקים ספורטאים ממדינות צעירות.

גם באולימפיאדת לונדון תכלול המשלחת הפלסטינית ארבעה ספורטאים. "אנחנו רוצים לגלם את הנושא הפלסטיני על ידי הכללת משתתפים מרצועת עזה, הגדה המערבית, ירושלים והתפוצות", אומר ראש המשלחת למשחקים, האני אל חלבי ממזרח ירושלים, "כל אחד מהם מהווה חלק מביתנו".

עזה
חוף עזה. פיסת חול מאלותרתצילום: רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

אל פארה בן ה-19, רץ ל-400 מטר, אומר כי כבר אינו יכול לחכות להגיע ללונדון. "זו תהיה תחושה מופלאה לייצג את פלסטין. כמו יתר הספורטאים, גם אני חולם על זכייה במדליה. אני מקווה להחזיק בדגל ולומר בכך לעולם שלמרות כל הקשיים, אנו קיימים".

עם שיא אישי של 49.04 שניות, אטי בכמעט שש שניות משיא העולם ובשלוש שניות מתוצאת המינימום לאולימפיאדה, נראות שאיפות המדליה של אל פארה כפנטזיה. זמנו הטוב ביותר הושג אשתקד באליפות העולם, שם סיים במקום ה-34 מבין 37.

מאמנו, מאג'ד אבו מרחיל, הוא אותו מתמודד יחיד שנכלל במשלחת האולימפית ב-96' והתחרה בריצה ל-10,000 מטר. לדבריו, למרות שחניכו יהווה מקור לגאווה עבור עמו, הגיעה העת לשאוף להישגים משמעותיים יותר. "באחה עדיין צעיר ואני מאמין שיבצע את משימתו כנדרש, אך עלינו לשאוף ליותר מרק השתתפות סמלית. אנחנו רוצים לשפר תוצאות, אך בשביל זה אנו זקוקים לכל העזרה האפשרית".

אל פארה (משמאל) ומאמנו, מאג'ד אבו מרחיל, לפני כחודשצילום: רויטרס

אבו מרחיל עדיין שומר את הבגדים שלבש באטלנטה ואומר שהצליח להצילם, בנוסף לפרסים בהם זכה, מביתו שנהרס בתקיפה ישראלית על רצועת עזה לפני כשלוש שנים. "הבית נפגע ואנו ברחנו, אך וידאתי שאני לוקח את הנעליים אתי".

כדי לממן את ההכנות הנדרשות טרם הנסיעה ללונדון זקוק אל פארה לכ-12 אלף דולר. עד כה לא ראה פרוטה. "אין לנו תקציב ראוי", אומר אבו מרחיל, "אין לנו מסלולי ריצה ראויים או כל תשתית ראויה אחרת. אנו מנסים לעשות יש מאין".

למרות שאיפתו לתוצאות משופרות, מודע גם אבו מרחיל למשמעות ההופעה. לקיחת חלק באירועי ספורט גדולים חשובה לא פחות מפעילות מדינית: "אנו רוצים להשתמש בספורט כשפה שמובנת לכולם, כדי שכל העולם יידע שהעם הפלסטיני קיים".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ