יום האשה הבינלאומי

אמא, קפצי לי

ספורטאיות כמו טיה הלבאוט ואנה צ'יצ'רובה מוכיחות עד כמה מיושנת הסברה כי אי אפשר לשלב אמהות עם קריירה

רף קאסרט, אי-פי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רף קאסרט, אי-פי

האדרנלין האולימפי עדיין זרם, מדליית הזהב בקפיצה לגובה זה עתה הוענקה לה, ולמרות זאת היתה מחשבה אחת שלא הפסיקה להטריד את טיה הלבאוט בחום המעיק של אותו לילה בבייג'ין לפני ארבע שנים: הרצון שלה להפוך לאמא. "מהרגע הראשון אחרי מדליית הזהב", נזכרה הלבאוט, "ומהרגע הראשון שאת אומרת 'אני רוצה ילדים' זה פשוט לא יכול להגיע מהר מספיק".

בשלוש השנים האחרונות פרשה הלבאוט הבלגית כדי להביא לעולם את לוטה בתה הראשונה, חזרה, פרשה שוב רק כדי להיכנס שוב להיריון ולאחר מכן חזרה להתחרות פעם נוספת. בחודש שעבר קבעה את הקריטריון האולימפי, 1.95 מטר, מבלי לפסול אף קפיצה בתחרות הקאמבק הראשונה שלה מאז הפרישה האחרונה. כעת, כשהיא כמעט בת 34, אומרת הלבאוט: "המבדקים מראים שמבחינת כוח נטו אני חזקה יותר מלפני ארבע שנים".

משמעות החזרה של הלבאוט היא שבקיץ באיצטדיון האולימפי בלונדון יתקיים קרב אמהות בינה לבין יריבתה הרוסייה, אנה צ'יצ'רובה, שהפכה בעצמה לאמא לפני שחזרה למיטבה וזכתה באליפות העולם בדגו באוגוסט האחרון. בנוסף תתחרה גם האמריקאית שונטה הווארד לואו בת ה-28, אמא לשניים.

הלבאוט בפעולה. "האושר המשפחתי נותן לי סוג של שלווה, הרגשה שאני שלמה וברורה עם עצמי"צילום: אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

קרב בין אמהות בלונדון יוכל להיות מחווה מתאימה למי שאולי היתה האתלטית הגדולה מכולן - פאני בלנקרס-קואן ההולנדית, אמא לשניים, שזכתה בארבע מדליות זהב במשחקים האולימפיים שנערכו בלונדון ב-1948. עם תכנון טוב קצת יותר, ובהתחשב בעובדה שהחזיקה בשיא העולם באותה העת, היתה יכולה בלנקרס-קואן לזכות בזהב נוסף גם בקפיצה לגובה.

בקיץ הקרוב תתחרה הלבאוט רק על מדליה אחת, אבל היא ושאר המתחרות האמהות יתחרו גם עם גוף שעבר שינויים לא פשוטים במהלך ההיריון. "רצפת האגן נמתחת מאוד ויכולה לסבול מפציעה במהלך הלידה", אומרת פרופסור קארי בו על הירכיים התחתונות של האישה, שיכולות להימתח עד פי שלושה מאורכן הרגיל. לפי בו, מדענית פעילות גופנית מבית הספר למדעי הספורט בנורווגיה, "לידה בניתוח קיסרי אינה אופציה עבור ספורטאיות, משום שהסיכוי שמשהו רע יקרה לשרירי הבטן הוא גבוה".

מה שהכי ברור מאליו הוא בעיית המשקל. "העליתי 25 קילוגרם פעמיים והורדתי 25 ק"ג פעמיים. בשלוש שנים, הגוף שלי היה 'יו-יו הורמונלי' באופן קבוע", אומרת הלבאוט. אם היתה הודפת כדור ברזל או מתמודדת בענף שדורש נפח גוף רחב יותר, היה לה מרחב תמרון גדול יותר. אך בקפיצה לגובה, בה גוף גמיש הוא הכרח ולכל טיפת שומן יש מחיר יקר, אין אפשרות לעגל פינות. בכלל, ענף הקפיצה לגובה נחשב לכזה שקשה לחזור אליו מפרישה.

"כל מה שמשלב ריצה וקפיצה באופן טבעי מסוכן יותר לשרירי רצפת האגן", טוענת בו, שמציינת את השחייה כענף שקל יותר לחזור אליו. יחד עם זאת, ענף הקפיצה לגובה האיר פנים לאמהות בעבר. מחזיקת שיא העולם, סטפקה קוסטדינובה, כבר היתה אמא כשזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה ב-1996.

אמהות, כך אומרות האתלטיות, הופכת את הכל להרבה יותר מתגמל. שנה לאחר שילדה את בתה השנייה סארטז', הלבאוט כבר היתה רחוקה שני ק"ג בלבד מהמשקל שעזר לה לעצבן את בלנקה ולאסיץ' ולהביא אותה אל ראש הפודיום בבייג'ין. אך מלבד המשקל, לאחר הלידה החל גופה של הלבאוט להגיב אחרת לפציעות. "אחרי לוטה היו לי באופן קבוע פציעות שרירים קלות, אבל הפעם יש הרבה פחות כי צפינו את זה".

אם הכל היה רע בחזרה לספורט לאחר הלידה, אף אמא לא היתה חוזרת להתחרות וצ'יצ'רובה מעולם לא היתה זוכה באליפות העולם. החוויה הרגשית בהבאת ילד לעולם יכולה להוסיף השראה רבה לספורטאיות. "הבת שלי שינתה הכל, היא נותנת לי ביטחון עצמי", אמרה צ'יצ'רובה. אחרי שבתה ניקה נולדה בספטמבר 2010, חזרה הרוסייה לככב בשנה שעברה וקבעה תוצאה נהדרת של 2.07 מטר, 2 ס"מ פחות משיא העולם.

"הבת שלי שניתה הכל, היא נותנת לי ביטחון עצמי". צ'יצ'רובהצילום: רויטרס

"העובדה שאנחנו אמהות גם יוצרת קשר מיוחד", אומרת הלבאוט, "אפילו בין יריבות מרות כמו צ'יצ'רובה וביני. שתינו עברנו הנקות ולילות ארוכים. את זוכרת כמה היית עייפה, כמה היה קשה וכמה התמדת. זה יוצר משהו מיוחד, משהו שנשים שאינן אמהות לא תוכלנה לתפוש".

אם כבר, מלבד פעוטות משחרים לטרף שמסתובבים בבית ותורנויות בכי בשלוש לפנות בוקר, האמהות נותנת לאתלטיות שקט נפשי, מעין רוגע מסוג "זן", תוך כדי מצבים שמאופיינים בלחץ גבוה. "זה מאפשר לך להתמודד עם כישלונות מסוימים בגלל שיש לך דברים נוספים בחיים", טוענת בו, מתעמלת בעברה. "אתה מקבל זווית ראייה נוספת על החיים, שלרוב לא קיימת אצל אתלטים, שהם אנוכיים מטבעם". הלבאוט מסכימה: "האושר המשפחתי נותן לי סוג של שלווה, הרגשה שאני שלמה וברורה עם עצמי. אני לא רוצה לכנות רווקות כאי יציבות, אך זהו סוג אחר של חיים".

העובדה שהלבאוט לוקחת על עצמה משימה שמשלבת חזרה לתחרויות יחד עם אמהות מאלצת אותה להיכנס למיקוד שמעולם לא היתה בו. יש הרבה פחות זמן ולכן יש לנצל אותו בצורה מיטבית ומחושבת. "עכשיו אני נוצרת לעצמי את כל הרגעים שיש לי על המסלול, אני רוצה לנצל אותם במאת האחוזים", היא אומרת.

הלבאוט יכולה בינתיים לשאוב השראה ממודל לחיקוי שנמצא קרוב מבחינה גיאוגרפית - הטניסאית הבלגית קים קלייסטרס, שזכתה באליפות ארה"ב הפתוחה ב-2009, שלושה שבועות בלבד לאחר שחזרה מחופשת לידה בת שנתיים וחצי. היא אף הגנה על התואר בשנה לאחר מכן וזכתה גם באליפות אוסטרליה ב-2011. בתה ג'אדה הפכה למראה של קבע במגרש המרכזי. "זה כל כך נחמד לראות מישהי שעברה הכל והוכיחה שזה יכול לעבוד", אומרת הלבאוט, בתקווה שאחרי ה-11 באוגוסט יוכלו לומר זאת גם עליה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ