יום האשה הבינלאומי

יש דברים שאי אפשר לכסות

השאיפה לשוויון בין גברים לנשים בספורט עברה כברת דרך ארוכה, אך היעד טרם הושג. תשאלו את המתאגרפות שנאלצות להילחם על הזכות הבסיסית להישאר עם מכנסיים

עוזי דן
עוזי דן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
עוזי דן

על פניו, ספורט הנשים ממשיך להתקדם לעבר השוויון. יש לו יותר צופים מבעבר, יותר כסף ויותר כבוד. התכנית האולימפית מתקדמת לעבר שוויון בענפים, ואפילו איגרוף יהפוך לענף אולימפי בלונדון 2012. הנשים מקבלות סכומי פרסים זהים לגברים במקומות רבים. דו"ח שיצא לפני כמה שבועות לציון 35 שנה ל"סעיף 9" (חוק לשוויון הזדמנויות בחינוך האקדמי בארצות הברית), הראה שהושג שיא כל הזמנים במספר האתלטיות, קבוצות הנשים, המאמנות והמנהלות בספורט האמריקאי.

אפילו במקומות שמרניים יותר הנשים פורצות מחסומים. באיחוד האמירויות, למשל, נערך בחודש שעבר אירוע ראשון מסוגו במדינות ערב - טורניר לנשים בלבד, שכלל ענפי ספורט שונים מכדורסל ועד ירי ברובה, מטניס שולחן ועד כדורעף. אבל הדעות הקדומות עדיין כאן, והדרך לחינוך אוהד הספורט הממוצע שספורט נשי צריך להיות שקול לזה הגברי עוד ארוכה.

למרות כל ההתקדמות, אפילו בגללה, אופיינה השנה האחרונה דווקא במאבקים על ענייני קוד לבוש. חלקם בעלי מאפיינים דתיים, חלקם סקסיסטיים לחלוטין. בחלקם ניצחו הנשים, בחלקם הפסידו. אבל יותר מכל, הדגישו המאבקים הללו כי השוויון האמיתי עוד לא כאן, כי עדיין מסתכלים על ספורטאית קודם כאישה ורק אחר כך כספורטאית, כי נשים עדיין צריכות להילחם על דברים שאצל הגברים הם מובנים מאליהם.

כדורגלניות משחקות עם חיג'אב. הבעיה נעוצה בגופים שמנהלים את הספורט, שהם לרוב שמרניים, אנכרוניסטיים ובראשם עומדים גבריםצילום: אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

אחד הניצחונות הגדולים הושג השבוע ב-IFAB, ועדת החוקה של הכדורגל העולמי. עד כה אסרה פיפ"א על לבישת חיג'אב, כיסוי הראש המסורתי של הנשים המוסלמיות, ובכך הרחיקה למעשה מיליוני שחקניות מהכדורגל. הסיבות של פיפ"א לא היו דתיות, אלא בטיחותיות. לדעתם, החיג'אב עלול להיתפס במהלך משחק, לגרום לחנק וכו'. הסטטיסטיקה מראה שלא נרשמו פציעות בגלל הכיסוי, אבל נשים מוסלמיות רבות שרצו לשמור על צניעות ולשחק כדורגל לא היו יכולות לעשות זאת. אסמה הילאל, אוסטרלית ממוצא מצרי שנחשבת לשחקנית טובה לא היתה יכולה עד היום לשחק בנבחרת ארצה, ונבחרת הנשים של איראן נמנעה מלהשתתף בטורניר כדורגל לקראת המשחקים האולימפיים.

הרבה בזכות סגן נשיא פיפ"א, הנסיך עלי בן חוסיין מירדן השכנה, נסוגה פיפ"א ו-ועדת החוקה החליטה כי ביוני יאושר החיג'אב, עם הגבלות מסוימות. הארגון אמור לאשר את הכיסוי אתו משחקות היום רוב הנשים בעולם, שמכסה את הראש ואת השיער אך לא נמצא על הצוואר, ונקרע במקרה של משיכה כדי לשמור על הבטיחות.

בנות נבחרת הכדורגל של איראןצילום: אי-פי

"ספורט הוא דבר חשוב מאוד בהעצמת נשים ובשוויון של נשים בחברה", אומרת סרטק סריקולגו קראקס, טורקייה-קנדית מוסלמית, בעלת בלוג על נשים מוסלמיות בספורט, "ההחלטה הזאת היא ניצחון גדול. צריך להבין שלא כל הנשים המוסלמיות הן אותו דבר, יש כאלו שהתחרו שנים וכלל לא רצו חיג'אב והוא לא חלק מהתרבות שלהן; ויש כאלו שחובשות אותו, יותר בגלל ענייני צניעות מאשר בגלל הדת. מה שאמרו עד עכשיו זה שיש הפרדה בין שני סוגים של נשים ומאחד מונעים את ההשתתפות, עכשיו זה כבר לא יקרה".

שיהיה ברור - לא מדובר כאן בניצחון לאיסלאם או לקורקטיות פוליטית מעוותת, אלא רק בניצחון לנשים. בטח כשנזכרים בדוגמה של נעמה שפיר, שלא הורשתה על ידי פיב"א לשחק עם חולצה מתחת לגופייה כדי לשמור על צניעות. במכללה האמריקאית שלה - שנמצאת במקום שמפריד בין דת למדינה - כיבדו את אמונתה ולא היתה לה שום בעיה לשחק עם חולצה. עם פיב"א הושגה פשרה רק בדקה התשעים, ושפיר שיחקה באליפות אירופה עם סוג של שרוולים אלסטיים, שהיו פחות נוחים, פחות יפים ובוודאי פחות מכובדים.

מה שמוביל אותנו לבעיה המרכזית של הגופים שמנהלים את הספורט בכלל, ויחסם לנשים בפרט. מדובר בגופים שמרניים, אנכרוניסטיים לעתים, שבראשם עומדים גברים. וכך, גם כאשר יש כביכול שוויון, מסתכלים חלק מהגופים הללו על האישה קודם כל כאסתטיקה או נוף ולא כאדם או ספורטאי.

כך קרה השנה באיגרוף. מצד אחד, הנשים מקבלות הכרה בספורט הכי "גברי", לפחות לפי הקלישאות, והענף מוכנס לתכנית האולימפית. מצד שני, עלו דרישות מצד AIBA (התאחדות האיגרוף החובבני הבינלאומית) שהמתאגרפות ילבשו חצאיות מיני "כדי שיבדילו בינן לבין הגברים". הדרישה האבסורדית הזאת - פרי מוחם של גברים, כמובן - נתקלה בהתנגדות ברורה של מתאגרפות, ארגוני נשים וגברים לא מעטים, שהבינו כי מדובר באפליה על רקע מגדרי.

בעזרת החצאיות יבדילו בינן לבין הגברים. איגרוף נשיםצילום: אי-פי

"זו בושה וחרפה שרוצים להכריח אותנו ללבוש חצאיות", אמרה קייטי טיילור האירית, שלוש פעמים אלופת העולם במשקל קל, "אנחנו צריכות ללבוש מכנסיים כמו הגברים". אחרי שהושמעה ביקורת גדולה ולאחר חילוקי דעות רבים, הוחלט לאפשר לנשים בחירה וכך תקנון התחרויות הבינלאומיות, כולל במשחקים האולימפיים בלונדון, יאפשר למתאגרפות לבחור אם להופיע עם מכנסיים או עם חצאית קצרה.

כמובן שמדובר בניצחון, אבל יש בו גם טעם מר. מדינות מסוימות החליטו - ושוב, כמעט תמיד מדובר בגברים - לחייב את המתאגרפות שלהם להופיע עם חצאיות. כך עשו פולין ורומניה באליפות אירופה האחרונה. "על ידי לבישת חצאיות הרושם טוב יותר, והמתאגרפות נראות נשיות יותר", אמר לאצ'ק פיוטרובסקי, מאמן הנבחרת הפולנית, "זה יותר אלגנטי".

לאיגרוף קדם הבדמינטון, אותו הסעירה פרשה דומה. ראשי ההתאחדות הבינלאומית הציגו חוק חדש: לבישת חצאיות "כדי למשוך מפרסמים ואוהדים" - שם קוד מכובס לסקסיזם במיטבו. גם כאן התמרדו שחקניות, ארגוני נשים ובעלי מצפון. "אף אחד לא יכול ולא צריך להחליט בשביל שחקנית מה טוב לה ומה נוח לה", אמרה מובילת המרד טינה באון. יומיים לפני שהחוק היה אמור להיכנס לתוקף הוא בוטל בגלל לחץ השחקניות ודעת הקהל.

לכאורה, עוד ניצחון לשוויון והישג נוסף לנשים, אבל מעשית כלל לא היינו צריכים להגיע למאבקים הללו מלכתחילה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ