עונת הבייסבול

קבוצת חדשה מחפשת קהל

פלורידה מרלינס הפכה למיאמי מרלינס, הביאה כוכבים, החליפה צבעי מדים והתחדשה באיצטדיון משוכלל שעלה למשלם המסים חצי מיליארד דולר. כל שנותר לה הוא לגבש זהות ולמצוא מי שיעודד

ניר צדוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

במוקד עונת הבייסבול החדשה, שנפתחת ביפאן במשחק בין אוקלנד לסיאטל, עומד משהו גדול יותר אפילו מסיבוב "וויילד קארד" נוסף שיגדיל את מספר העולות לפלייאוף. מדובר במרלינס פארק שבמיאמי, תערובת בטון וזכוכית שמאכלסת בתוכה 37,442 כיסאות ומכוסה בגג לבן שאינו סופג חום ונסגר בזמן שיא של 13 דקות.

אקווריום מזכוכית משוריינת נמצא בבסיסו של אזור החיץ שבין היציעים למגרש. בריכת שחייה ממנה ניתן לצפות במשחק ממוקמת סמוך לקיר בצדו השמאלי של השדה החיצון. הפרויקט הבומבסטי בכל קנה מידה עלה למשלמי המסים למעלה מ-500 מיליון דולר. זוהי דרכה החדשה ומנקרת העיניים של מיאמי מרלינס - קבוצה עם שם חדש, מאמן חדש, כוכבים חדשים וצבעים חדשים (שחור עם נגיעות של כחול, צהוב וכתום, "צבעי השקיעות הבהירות של העיר", כהגדרת המעצב). כעת היא יוצאת לחיפוש אחר קהל - גם הוא חדש.

מרכז העצבים של מי שהיתה פעם פלורידה מרלינס, קבוצה שהצטרפה לליגה ב-1993 וזכתה בשתי אליפויות תוך עשור, ממוקם כשלושה קילומטר מערבה לדאונטאון מיאמי בהוואנה הקטנה. הבחירה אינה מקרית. הקמתו של האיצטדיון בשכונה שמאכלסת מהגרים קובנים רבים ומשמשת בית לפסטיבלים אתניים שונים, היא חלק מתהליך מיתוג מרתק שעברה הקבוצה. התהליך הגיע לשיאו ב-11.11.2011, אז הודיעו המרלינס על שינוי צבעי הקבוצה, סמלה ובסיסה הגאוגרפי. לא עוד פלורידה, כי אם מיאמי, מוקד מרכזי של הקהילה ההיספנית והקריבית בארצות הברית, אשר שולחת נציגים רבים לליגה אך לא מיהרה לאמץ ללבה את הקבוצה.

האצטדיון החדש במיאמיצילום: אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

רק פעמיים ב-19 עונותיה בליגה חצתה פלורידה מרלינס את רף שני מיליון הצופים בעונה, כמות שנחשבת מכובדת בסטנדרטים של ה-MLB. זה קרה בעונתה הראשונה וב-1997, אז זכתה הקבוצה באליפות היסטורית. כשזכתה שוב בתואר ב-2003, משכה לאיצטדיון רק 1.3 מיליון צופים, מספיק למקום שני בנשיונל-ליג. מהסוף. בשש השנים האחרונות ממוצע הצופים שלה היה הנמוך ביותר בחטיבה.

כחלק מתהליך המיתוג, המרלינס - שידועים לשמצה בחסכנות על גבול הקמצנות - צללו בחודשי החורף עמוק לתוך שוק השחקנים החופשיים. הם הציבו לעצמם ארבע מטרות עיקריות: צירופם של אלברט פוחולס, שחקן הבסיס הראשון של האלופה סנט לואיס ומי שנחשב לשחקן הטוב בליגה; חוזה רייס, השורטסטופ של המטס; והמגישים מארק ברלי והית' בל.

המועמדות לאליפות. לחצו להגדלה

פרט לפוחולס, שעבר לאנהיים, המרלינס עמדו ביתר המשימות תוך ארבעה ימים בלבד. "כשהם הודיעו שהם מתכוונים לצרף שחקנים חדשים, לא ידעתי עד כמה הם רציניים", העיד בכנות ג'וש ג'ונסון, המגיש הצעיר והמבטיח של הקבוצה, "אמרתי לעצמי שאאמין רק כשאראה זאת, ולפתע זה קרה". זה עלה למועדון 191 מיליון דולר במשכורות לאורך תקופת החוזים, כשבמקביל קפץ התקציב לכ-100 מיליון דולר, הגבוה ביותר של המרלינס אי פעם ולמעלה מ-40 מיליון יותר מהעונה שעברה. לשם השוואה, ניו יורק יאנקיס - המועדון העשיר בליגה - הוציא במהלך הפגרה פחות מעשירית הסכום.

נשיא הקבוצה, דייויד סמסון, נרגש מההתחדשות. על אף שכינה את מהלכיה של הקבוצה כ-"ALL IN", טרמינולוגיה השאובה ממשחקי קלפים, הוא משוכנע שלא מדובר בהימור ובטוח בהצלחה העתידית. "בתרחיש הטוב ביותר", הוא מתנבא, "נעפיל לפלייאוף לפחות שש פעמים בעשור הקרוב ונזכה באליפות אחת". ומה לגבי התרחיש הגרוע ביותר? "נמשוך 1.3 מיליון צופים בעונה, והם גם ייאלצו לשבת עם מטריות ביציע כי תהיה דליפה מהגג. אבל זה לא יקרה". עבור סמסון אין מקום לאשליות - המרלינס של העונה הם לא רק פרויקט ספורטיבי, אלא קבוצת בייסבול ועסק אדריכלות השזורים אחד בשני. הם יצליחו או ייכשלו כאחד.

מי שאמון על הצד המקצועי הוא המנג'ר אוזי גיין (48), יליד ונצואלה שאימן את השיקגו ווייט סוקס בשמונה השנים האחרונות והיה חבר בצוות האימון של המרלינס בעונת האליפות האחרונה. גיין, דמות יוצאת דופן, נוהג לתבל כמעט כל משפט בקללה עסיסית. לאחרונה הצטלם כשהוא מנשק כלב עבור שער המגזין של ESPN. לברלי, שהגיש עבורו בווייט סוקס, אמר כי הוא רצה לצרפו רק משום שהוא אוהב את ילדיו. "אני רוצה לראות אותם, אתה פחות מעניין אותי", אמר לו. גיין אמור לשמש כמגנט לא רק עבור שחקנים ששיחקו אצלו בעבר, אלא גם עבור הקהל, במיוחד אוכלוסיות שלמות שעד היום לא ממש קשרו את גורלן בזה של המרלינס.

קבוצות אחרות שחנכו בעבר איצטדיון חדש - פילדלפיה, וושינגטון, סן דייגו או ניו יורק מטס - גילו כי אין די בכך כדי להבריא מועדון שלם. גיין יודע שיידרש ממנו לספק תוצאות. "אם לא ננצח, האוהדים לא ימשיכו לבוא בגלל החוויה והמתקן היפה, בשביל זה יש קניונים", אמר, "נצטרך לגרום להם לרצות לשוב ולראות את השחקנים האלה משחקים". אחרת אפשר יהיה לשמוע גם את קולות הייאוש של דגי החרב באקווריום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ