קארן קראוזה, ניו יורק טיימס
קארן קראוזה, ניו יורק טיימס

ספר הגיע בדואר עבור טייגר וודס, כזה שמבטיח תובנה לחייו המסובכים. זה לא היה "ההחמצה הגדולה", הספר הרכילותי שפרסם לאחרונה מאמנו לשעבר האנק הייני, אלא "המבחין", ספר דק ששם דגש כבד על פרספקטיבה. ג'רי ווסט, חבר היכל התהילה בכדורסל, שלח לו את הספר לאחר שהבגידות הסדרתיות של וודס באשתו תפסו כותרות ראשיות בסוף 2009. בראיון שהעניק באותה שנה, סיפר ווסט כי צירף לספר מכתב בו הביע תקווה כי וודס יתאושש מהמשבר האישי שפקד אותו, ויחזור נבון יותר ועם מוטיבציה גדולה יותר להפוך לגולפאי הגדול בכל הזמנים.

לאחר שלוש שנים של דריכה במקום בכל הקשור למרדף אחרי שיאו של ג'ק ניקלאוס - 18 זכיות במייג'ורים - וודס חש כעת את הרוח בגבו. למאסטרס, המייג'ור הראשון של השנה שמתחיל מחר באוגוסטה, הוא מגיע לאחר שניצח לראשונה מזה שנתיים וחצי בסבב ה-PGA, בתחרות ארנולד פאלמר בסוף החודש שעבר. וודס, שזכה ארבע פעמים במאסטרס בעבר, חיזק את חבטותיו הארוכות, ואין ספק כי הוא שחקן טוב יותר כיום מאשר היה ב-2010. השאלה היא האם הוא אדם שונה.

לפני שנתיים, וודס הגיע למאסטרס לאחר ארבעה חודשי גלות בהם התמודד עם בעיות אישיות. הוא ננזף בפומבי על ידי יו"ר המועדון המארח, בילי פיין. בנאום הפתיחה שלו, אמר אז פיין: "אני מקווה שוודס מבין כעת כי כל ילד שהוא חולף על פניו במגרש רוצה את חבטתו, אבל יסתפק גם בחיוכו". פיין הוסיף כי "כמובן שעתידו לא יימדד על פי הישגיו, אלא על פי כנות ניסיונותיו להשתנות".

וודס מתאמן לעיני אוהדים, אתמול באוגוסטה. כיום הוא מודע יותר לקהל מבעברצילום: רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

פני המשחק של וודס בן ה-36 עדיין יכולים להמיס את הברזל שבידי יריביו. בסוף השבוע של ההונדה קלאסיק - שם חלק את המקום השני - גלריית המתבוננים בו כללה בין היתר את לקסי תומפסון בת ה-17, שהפכה בשנה שעברה לזוכה הצעירה ביותר בתחרות בסבב ה-LPGA. כשנשאלה אם למדה משהו מוודס, ענתה: "הוא היה כה מרוכז. אנשים צרחו לעברו כל הזמן והיה נדמה כאילו כלל לא הבחין בהם". למעשה, הפעם היחידה בה נסדקו מעט פני הפוקר שלו היתה כשהבחין בתומפסון מנופפת במגבת עליה הופיע סמלו המסחרי. "הוא נתן לי מבט של 'מה את עושה כאן עם זה בידייך?'", משחזרת תומפסון, "זה היה די מצחיק".

וודס הישן היה סוג של קוסם. באמצעות ריכוז בלבד, הוא היה מצליח לגרום לקהלים הגדולים ביותר בגולף להיעלם. וודס החדש מרוחק פחות ופתוח יותר ליצירת קשר. "טייגר עצר כדי לשאול אותי ומתנדב נוסף 'מה קורה?'", התרגש ג'ף דאנג'ו, נושא הדגל של קבוצתו של וודס בתחרות בפלורידה, "הוא גם זרק כדורים לילדים ובאופן כללי היה מודע יותר לקהל מבעבר".

במקרה אחר, בערב תחרות שהתקיימה מחוץ לטוסון, וודס סרב להזמנה לחדר הראיונות, אך עמד מחוץ למשרדי הנהלת המסלול ובמשך 10 דקות ענה בסבלנות לשאלות העיתונאים שהתגודדו סביבו לפני האימון. השאלה האחרונה הגיעה מאישה צעירה שהזדהתה כחברה בקבוצת גולף מקומית. "כשאני חובטת גרוע אני נוטה לתסכול", אמרה, "תהיתי כיצד אתה שומר על איזון אחרי גומה לא טובה".

בתשובתו הנרחבת ביותר באותו היום ענה וודס: "אני חושב שזה טוב שאת מתוסכלת, כי זה אומר שיש לך ציפיות גבוהות מעצמך. האתגר הוא לתעל את האנרגיה והתסכול ולהפוך אותם לריכוז. יש מקרים בהם אני מתעצבן בכוונה, על מנת לצבור אנרגיה שתשמש אותי בגומה הבאה". האישה הקשיבה בשקיקה לכל מלה. כשנפרד וודס מהמיקרופונים, היא הוציאה דגלון על מנת שיחתום עליו. הוא עבר לידה.

בגביע הנשיאים בשנה שעברה, עצר וודס כדי לפטפט עם חבריו לקבוצה כשנתקל בהם במלון. האירוע הותיר חותם על קפטן נבחרת ארה"ב, פרד קאפלס. וודס הישן, הוא אומר, מעולם לא יצא מהאזור שלו, גם לאחר שנפרד מהמסלול. "עבורי, טייגר הוא אדם שונה לגמרי", אומר קאפלס, "הוא חייב להיות".

בספר "המבחין", הסופר אנדי אנדרוז מסביר כי החלמה ממצבים קשים וחיים של אושר יכולים להתחיל רק לאחר שמתמודדים עם הבחירות הרעות, ומאמצים השקפת עולם של הכרת תודה. ווסט אמר כי במכתב המצורף כתב לוודס: "לפעמים עליך ליפול חזק כדי להרוויח את התבונה שהספר עוסק בה".

אנדרוז שמח לשמוע שספרו הגיע לוודס. הוא מודה כי אינו מכיר את הגולפאי, אך שמע ראיון רדיופוני בו דיבר וודס על טעויות שעשה. מוסר ההשכל בספר, מסביר אנדרוז, מבהיר לוודס כי הוא ביצע בחירות, לא טעויות. "יש הבדל גדול", מבהיר הסופר, "מדובר על לחיות בתוך האמת. רק אז יכול להתרחש אתחול מחדש".

בנקודת השפל שלו, כאשר גר מתחת למזח, רמת חוסר האמונה של אנדרוז היתה גבוהה יותר מהמים בזמן הגאות. כשפגש את האיש ששינה את חייו, שאלתו הראשונה היתה "אתה עומד לשדוד אותי?". תשובותיו של וודס לשאלות בנוגע לספר "ההחמצה הגדולה" מצביעות על כך שהוא חש כי מעגלו הקרוב נפרץ, ברגע שהייני בחר לכתוב על שש השנים המשותפות שלהם.

"המבחין" הוא סיפור אחר. ווסט מודה כי אין לו מושג כיצד וודס חש לגביו. "איני יודע אם טייגר קיבל את הספר", הוא אומר, "אבל אם כן, אני מקווה שקרא אותו".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ