קוראים לי טל, ואני אוהב רסלינג - ענפים נוספים - הארץ
יוצא מהארון

קוראים לי טל, ואני אוהב רסלינג

ביומיום הוא כותב על כדורסל ישראלי ומלווה את הספורטאים הישראלים לאולימפיאדה, אבל לעתים רחוקות מדי מזדמן לו לעשות את הדבר האהוב עליו באמת. טל בן עזרא היה באירוע הרסלמניה, והוא כבר לא מתבייש בזה

טל בן עזרא
מיאמי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
טל בן עזרא
מיאמי

1. לפני כארבעה חודשים הודעתי לבוסים שלי במערכת "ספורט הארץ" שבסוף מארס אני לוקח חופשה של שבועיים. "לא משהו מיוחד, חופשה סטנדרטית", הסברתי לחברים. "נניח קצת בצד את הספורטאים האולימפיים ואת ליגת הכדורסל הבזיונית. הרי צריכים להתרענן מדי פעם". כששאלו אותי בכל זאת מה בתכנון, עניתי ש"קצת כדורסל בממפיס, קצת בניו יורק, וגם אגיע מתישהו למיאמי. שמעתי שהחופים שם נהדרים".

את הסיבה האמיתית לטיול שמרתי לעצמי. פשוט לא יכולתי לחשוף אותה. באמת שרציתי לספר ולשתף את כולם בהתרגשות הגדולה שלי לקראת האירוע בו אני עומד להיות נוכח, אבל כבר ראיתי את הפרצוף שלהם מתכווץ ברגע שישמעו את האמת. אז החלטתי לוותר. הרי לך תסביר איך בחור, שאוטוטו סוגר 27, שובר חסכונות ונוסע לראות... היאבקות.

2. צריך להגיד את האמת: זה כבר לא מגניב ולא טרנדי להיות אוהד רסלינג. אם אתה אוהב את זה ועברת את גיל 16, אתה נחשב לבדיחה ואפילו לא מוצלחת למדי. אלא שלא תמיד זה היה המצב. אי שם בשנות ה-90 ה-WWE (אז נקרא בשם WWF) היה הדבר הכי חם בארץ ובארה"ב. מתאבקים כמו ברט הארט, לקס לוגר, האלק הוגן, אנדרטייקר, מאצ'ו מאן ראנדי סאבג' ועוד רבים וטובים הופיעו על מסך הטלוויזיה שלנו בכל שבוע וגרמו לנו לרגעי קסם ועונג. מעבר לזה - אפילו ההורים שלנו ישבו איתנו מול המרקע והכירו את כל המתאבקים בשמם המלא וזמזמו עמנו את מוזיקת הכניסה שלהם לזירה.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

ואז נעלמו השידורים, ובלית ברירה הפסקתי לעקוב. מבאס, נורא מבאס, אבל לילד שצריך סוף סוף להתרכז בלימודים זה ככל הנראה היה גלגל הצלה משמיים. בתחילת המילניום חזר ה-WWE לשדר בישראל, ויחד עם האינטרנט ששידרג את יכולותיו ואת נגישותו, פתאום היה קל יותר לחזור לעניינים. אלא שמהר מאוד קולות הזלזול על "המוצר הילדותי" הזה החלו להישמע בכל מקום. בדיוק ברגע הזה החלטתי להצניע את אהדתי לארגון הזה. אהדה, שלמרות ההפוגה הגדולה, לא שככה ולו במעט.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

12 מתוך 12 |
1 מתוך 12 |
2 מתוך 12 |

אז את התכניות השבועיות ראיתי עם דלת מוגפת, את האירועים בתשלום (PPV) דאגתי שמשת"פ אמין ודיסקרטי יוריד לי מהרשת, ואת שיחות ה-"ראית מה קרה שם השבוע?" ניהלתי עם חבר אחד ויחיד - צדיק בסדום. לפני שנתיים הגשמתי חלום וטסתי לרסלמניה (אירוע ההיאבקות הגדול של השנה) שהתקיימה בפיניקס, אריזונה. בשלב הזה כבר גרתי מספר חודשים בארה"ב כך שהנסיעה לא היתה עניין גדול, אבל האירוע דווקא כן. החוויה היתה כל כך נפלאה וסוריאליסטית, כך שהבטחתי לעצמי שיום אחד אעשה את זה שוב. היום הזה, אם לדבר בכנות, הגיע מהר משחשבתי.

3. בשבוע שעבר הגעתי למיאמי יחד עם חבר נוסף (השני במספר) ששותף לאהבה הזו להיאבקות. בזמן שכולם חשבו שאני בודק את החופים הנפלאים של העיר ומברר על המועדונים החמים ביותר, אני בכלל בדקתי האם נכונה השמועה שהמלון בו משתכנים המתאבקים נמצא חמש דקות הליכה מהמלון בו שהיתי. אחרי אוקיי-גו שקיבלתי, החל שבוע הרסלמניה שלי בתצפית על המלון של המתאבקים. תכנית הפעולה הייתה פשוטה ביותר - זיהוי, לאחר מכן ניתור, שליפת מצלמה, זריקת I'M A BIG FAN לעבר האובייקט, קליק והביתה.

מספר שעות ביום הוקדשו לתכנית הפעולה הזו, כשבשאר הזמן, רחמנא ליצלן, באמת הסתובבתי בעיר החמימה ומלאת עצי הדקל. משהו בלפגוש את האנשים האלה, את הכוכבים הגדולים, החזיר אותי אחורה לימים בהם לפגוש שחקן כדורסל ריגש אותי. משהו ילדותי שמכניס לך אדרנלין לגוף ומדביק לך חיוך רחב על השפתיים. וכאן בעצם התחיל השינוי שלי. פתאום הרגשתי בסדר עם האהדה הזו. פתאום גם הסביבה, שכללה עשרות אנשים ממדינות שונות, בגילאים שונים ואופי שונה, התנהגה כמוני וגרמה לי להרגיש שזה דווקא נחמד ושאסור לי להסתיר את זה.

אז התחלתי בקטנה, בשיתוף תמונה בדף הפייסבוק שלי מחובק עם הכוכב הגדול של החברה, ג'ון סינה. אחרי סינה צירפתי תמונות נוספות, לאחר מכן אפילו סטטוסים, ובסופו של דבר גם אלבום שלם מהחוויה הגדולה הזו (כולל תמונה אחת בלתי נשכחת עם מייק טייסון, שהוכנס אחר כבוד להיכל התהילה של ה-WWE).

4. אז זהו. נמאס לי להתבייש. אני אוהב היאבקות, ואני גאה בזה. אמנם התוצאות מסודרות מראש, ולא תמיד כל מכה היא מכה, אבל הערך הבידורי של המוצר הזה הוא בלתי ניתן למדידה. העובדות מבחינתי הן נורא פשוטות - אף הטבעה או סל ניצחון בכל משחק כדורסל כלשהו לא גרמו לי להתרגש כל כך כמו שהתרגשתי יחד עם עוד 78 אלף צופים באיצטדיון סאן-לייף במיאמי, כשאנדרטייקר (כן, הוא עדיין בסביבה) וטריפל H נתנו את אחד הקרבות הגדולים בהיסטוריה בתוך כלוב. לא ללברון ולא למסי יש את הכריזמה שיש לדוויין "דה רוק" ג'ונסון כשהוא נמצא במרכז הזירה. שום קהל יווני לא ידגדג את האווירה שהייתה באיצטדיון כשדניאל בריאן, אהוב הקהל, "נדפק" על ידי הנהלת הארגון שסידרה לו להפסיד את חגורת האליפות כבר אחרי 18 שניות בקרב הפותח, ושום מחווה לשחקן לא ריגשה אותי כמו ביום שאחרי רסלמניה, בתכנית השבועית שגם היא הוקלטה במיאמי, כשכל הקהל זעק את הקאטץ' פרייז של אותו בריאן ("yes! yes! yes!") במשך תכנית שלמה כאקט הזדהות עם המתאבק הצעיר, שחווה את הרגע המשפיל ביותר בקריירה שלו רק 24 שעות קודם לכן. כן, ברגעים כאלה, כשהאירועים יוצאים מגבולות התסריט, אתה מבין שאתה חלק ממשהו מיוחד.

5. הנה רשימה של מספר דברים שעומדים להשתנות מעכשיו:

*) אפתח לכל (!) החברים שלי בפייסבוק את האלבום מהרסלמניה הקודמת. כולל לבחורות.

*) אם כבר בחורות - אספר להן כבר בפגישה השלישית שאני אוהב רסלינג. אם זה דיל ברייקר מבחינתן, זו כבר בעיה שלהן.

*) הגיע הזמן להוציא לאוויר העולם את הכרטיס החתום שלי על ידי שון מייקלס, כרטיס לרסלמניה בה הייתי לפני שנתיים. באירוע הזה קיים מייקלס את קרב הפרישה שלו - מדובר בחתיכת אירוע היסטורי, והוא צריך לקבל את המקום הראוי לו. אולי אפילו אמסגר.

*) אתנצל בפני בובת המתאבק טטנקה שברשותי, ואוציא אותה מהמחסן לטובת מקום של כבוד בחדר האורחים.

*) פעם בחודש, בלילה שבין ראשון לשני, יש אירוע בתשלום שמשודר בטלוויזיה. האירוע נגמר בשעה 06:00 בבוקר. עבודה או לא עבודה, הטלפון שלי יהיה סגור לפחות עד השעה 10:30 ושיתהפך לעולם. עד עכשיו היה לא נעים? עכשיו נעים מאוד.

*) אפרסם בשמחה ובששון את הטורים של ביל סימונס שלמרבה ההפתעה לא עוסקים רק בכדורסל. במה הם עוד עוסקים? ניחשתם נכון, WWE.

*) והנקודה החשבוה ביותר: אעודד אתכם, כל אוהדי הרסלינג שמתחבאים להם (כן כן, אתם), להודות באמת ולהתגאות בזה. כמות האנשים בישראל שצופים בהיאבקות ולא מודים בזה היא גדולה ממה שאתם חושבים, והגיע הזמן לעשות לזה סוף (אבא, גם אתה).

6. תודיעו לבוסים שלי שבאפריל 2013 אני נוסע לרסלמניה בניו יורק. חבילת M&M רצינית בתמורה לחופשה נשמע כמו דיל הולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ