אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

אליפות אוסטרליה בשחייה בחודש שעבר היתה אמורה לחרוץ את כל הגורלות האולימפיים, בלי שאלות נוספות. בעקבותיה, אכן נקבע סופית מי מהשחיינים ימשיך לחלום בבית ומי ייסע ללונדון. אלא שמאחורי הקבוצה השנייה ממשיך לרחף סימן שאלה גדול.

"לדעתי יש בערך שני אנשים בנבחרת שמרוצים מבגד הים של 'ספידו'", חשפה ברונטה קמפבל, שחיינית אוסטרלית בסגנון חופשי, את הבעיה שמטרידה את עמיתיה. עתה זו הצרה של הוועד האולימפי האוסטרלי ושל חברת בגדי הים.

חליפות השחייה משפרות הביצועים אמנם נאסרו והפכו להיסטוריה, אך החברות עדיין מנסות למקסם את ביצועי בגדי הים במגבלות הבד וכיסוי הגוף. לא ברור מה עשתה ספידו בתכנון ובייצור Elite Fastskin Pro, אך לפי קמפבל התוצאה היא בגד ים ש"גורם לי לחוש כבדה במים". היא ושחיינים אחרים במבחנים השאירו בצד את הבגד של ספידו, הספונסרית של נבחרת השחייה, ובחרו בבגדי ים של יצרניות אחרות.

בספידו המובכים בודקים את הנושא, שצוין גם על ידי שחיינים בריטים. ייתכן שזה מאוחר מדי. הוועד האולימפי האוסטרלי האריך בשלושה חודשים את המועד בו יכולים ספורטאים לבקש להימנע מלבישת הביגוד של הספונסרית בלונדון. כל הזוכה לאישור יתחרה בבגדים נוחים ומוכרים של חברה אחרת ללא הסמל שלה. למשל, אדידס - המאמצת רבים מהם באופן אישי.

נציגי המשלחת הבריטית עם המעצבת סטלה מקרטני (במרכז) בהצגת בגדי הייצוג למשחקיםצילום: רויטרס

חודשים ספורים לפני האולימפיאדה, מודים השחיינים, ייטב להם אם לא יצטרכו לעסוק ולדאוג בענייני ביגוד. בפועל, אי אפשר לחמוק מזה. למשחקים יש רבדים רבים, שאינם מסתכמים בספורט. לבגדים לגופם - בין אם מדובר בבגדי תחרות, אימון או ייצוג - יש גם פן תרבותי ועסקי. מה שמדליסט זהב לובש היום נקנה מחר, שלא לדבר על הפטריוטים שיקנו בגדים לאומיים ללא קשר להישגים.

עסק הוא כסף, וכסף הוא גורם לבעיות. בדרום אפריקה יצאו בטענות נגד הוועד האולימפי המקומי, שאת בגדי המשלחת מזמין מחברה סינית. בארגונים מקומיים הקשורים בטקסטיל התלוננו כי ההחלטה פוגעת בגאווה הלאומית וביצירת משרות למקומיים. לטענת הוועד האולימפי, פנו אנשיו לחברות מקומיות ב-2009 רק כדי לשמוע שכולן מרוכזות בגביע העולם בכדורגל כעבור שנה. הסינים, לעומת זאת, אפילו משלמים לו מיליוני דולרים. התוצאה, קובעים המתלוננים, היא שהספורטאים "ילבשו את המדים כשחרפה על פרצופיהם".

עם החרפה האמיתית מתמודדים בימים אלה אנשי הוועדה המארגנת בלונדון. מי שהכריזו כי יהיו אלה "המשחקים האתיים בהיסטוריה" ספגו לאחרונה מהלומה כשב"אינדיפנדנט" דווח על תנאי העובדים במפעלים באינדונזיה המייצרים עבור אדידס את הביגוד של הספורטאים הבריטים והמתנדבים. הם עובדים עד 65 שעות בשבוע, מרוויחים כ-55 סנט בשעה ומתמודדים עם יעדי ייצור מופרזים. "בכל יום מתעלף עובד בגלל שהוא מותש", סיפר עובד, "הם קוראים לך כלב, לא מלומד, חסר מוח".

רבים בבריטניה היו מציעים להם לנטוש, ולא בגלל התנאים. בגדי הייצוג הבריטיים למשחקים, שנחשפו בחודש שעבר, לא התקבלו בהתלהבות. כמובן, ספורטאים כמו פיליפס אידואו וג'סיקה אניס, שלקחו חלק בהצגתם, הפליגו בשבחים. מי שלא ניצב בסמוך למעצבת סטלה מקרטני, לא חש צורך בדיפלומטיה. "אוי ואבוי, התלבושת הבריטית!", צייץ רוכב האופניים בראדלי וויגינס בטוויטר. מיירי ספנס, המתחרה בקרב 5 מודרני, ציינה: "זה לא נראה מאוד בריטי. פשוט צריך יותר אדום".

כן, זה מה שמטריד את הבריטים. קצת אדום מסביב לצוואר, הם אומרים, זה לא מספיק עבור אחד משלושת צבעי הדגל. אפילו אידואו מתח ביקורת מרומזת, כשאמר כי ישקול להתחרות עם גרביים או נעליים בצבע אדום. אחרים לקחו זאת רחוק יותר. "אדום מגביר ביטחון, תחושת אגרסיביות ודומיננטיות, אמונה ביכולת לתפקד ברמה המתקרבת לשיא", פסק פסיכולוג הספורט ויקטור תומפסון. היה יכול להיות גרוע יותר. מקרטני סיפרה למגזין "גראציה": "התחלתי עם רעיונות מטורפים, צבעי דג נאון, זהב מטאלי, פלורסנט".

לספורטאים אין ברירה. אלפי המתנדבים במשחקים, לעומת זאת, הביאו זאת על עצמם. בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, אמר כי הוא "מקווה שאתם לא מרגישים מגוחכים מדי" כשהציג את בגדיהם. במשך שבועיים הם יסתובבו ברחבי העיר בלבוש ורוד-כתום מזעזע. "לפחות נבלוט", אמר אחד מהם.

לרוב הספורטאים, בגדי התחרות אמורים להיות נוחים מאי פעם. קלים, מנדפי זיעה, מותאמים לגופם. האוסטרלים התלהבו לגלות שהנעליים שוקלות פחות מ-200 גרם. קל להם לדבר, עם עיצוב צהוב-ירוק טיפוסי. בסופו של דבר, זה לא העיקר. "לא אכפת לי איך התלבושת נראית", אמרה האתלטית הבריטית קלי סות'רטון, "כל עוד אקבל הזדמנות להתחרות בה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ